במבט ראשון הבית של המעצבת שלומית סלוין נראה קצת לא מכאן, למרות שהוא הכי מכאן – ממוקם במרכז שכונת כרם התימנים בתל אביב. הבית נטול הטרנדים משלב מראה אורבני-ניו יורקי עם מראה קלאסי וחיבורים של ישן וחדש, ונותן הרבה מקום וכבוד להתיישנות של חומרים טבעיים שהזמן מיטיב איתם.

שלומית: אני אוהבת את החיים בשוליים, ולכן הבחירה שלי להקים את ביתנו בכרם התימנים, היתה טבעית לי. השוליים הם בעצם המרכז עבורי. אני אוהבת את הקרבה לשוק, לריחות, לצבעים, לאנשים, לחומוס, הקירבה לליבה הפועם של העיר. להתרחשות.

החיים מרגשים אותי, אני חובקת אותם בשתי ידיי. אני נמנעת משעמום. קצב אחיד מעייף אותי, מרחיק אותי, מאט את קצב ליבי. מאז ומתמיד הייתי מחוברת לעולם העיצוב על כל גווניו. אופנה, עיצוב פנים, ארכיטקטורה, אמנות. עולמות שנוגעים בי ומניעים אותי תמיד קדימה. עולמות נוספים שקשורים בעולמי הם – המדבר והים. שני קטבים הסוחפים אותי אליהם ואל תוך עוצמתם. בחיי עשיתי ויצרתי לאורך השנים בתחומים שונים ומגוונים. ממציאה עצמי כל פעם מחדש.

לפני כ- 10 שנים קנינו מגרש של כ-100 מ"ר ועליו עמדו: צריף רעוע, שירותים ועץ גויאבות. זה הספיק לי להבין שכאן יבנה ביתנו. בנינו את ביתנו מהיסוד. יסודות בעומק של 13 מטר וטאון האוס מעליו. בית פרטי בליבה השוקק של העיר – בינגו!
עבודת העיצוב ובחירת החומרים בבית היא עבודה משותפת שלי ושל בן זוגי – רן. אנחנו אוהבים חומרים טבעיים בעלי אופי ועומק. חומרים שעברו תהליך, שהיו פעם, שנשארו, שנעזבו. בבחירת החומרים היה חשוב לנו לדעת על תהליך ההתיישנות של החומר. זה חשוב בעיניי, לא פחות מבחירתו או מהנוכחות שלו ברגע הבחירה. חומר טוב הוא חומר שיודע להתיישן היטב ולהיות נוכח במירוץ הזמן. אני אוהבת את העיצוב הקלאסי. אותו עיצוב שהבסיס שלו לוקח אותך לאורך השנים. אני לא נופלת לטרנדים. אני נמנעת מליפול למלכודות הללו.

האילוץ הגדול והמאתגר בתכנון היה ריבוי הקומות. המגרש הקטן שקנינו אילץ אותנו לבנות לגובה. הבית הוא בעל 5 קומות, כל קומה מעוצבת עבור תפקידה. למרות זאת בסופו של התהליך, התקבל מראה הרמוני המשלב ומקפל בתוכו עולמות רבים.

אני אוהבת צבעוניות עזה לצד שקט. אני אוהבת את השילוב של פריטים שנאספו בקפידה במנעד רחב של אזורים: שוק הפישפשים לצד הביטאט לצד עיצוב עכשווי. אני אוהבת שהם נאספים יחד אל תוך סיפור אחד.

אני אוהבת את הבניה והתהליך. זהו תבשיל מיוחד שמורכב מחלומות, רצונות, חוויות, זיכרונות ותקציב. אני אוהבת ליצור דברים שהם לא קונבנציונלים, אחרים, מחשבות אחרות, תרגום אחר של הקיים. זה יוצר עניין. את הבית שלי אספתי בחלומותיי אל תוך אוגדן השראות. ברגע האמת פתחתי אותו ותוך שנה הבית היה בנוי. ידעתי היטב איך הוא ייראה. ידעתי מהם החומרים שאשתמש בהם, ידעתי איזו אווירה אני רוצה שתהיה בו ואיזו חוויה הוא יעביר באנשים הנכנסים בדלתו.
יש לנו אוסף פריטים שאספתי עם השנים וגם פריטים חדשים שנקנו בשנים האחרונות.
במטבח קיים דלפק עץ של חנות בדים שנזרק לרחוב לפני 17 שנה שאספתי והוא הולך אתנו מבית לבית. הוא עמוד השדרה של כל מטבח שהיה לנו. סביבו נבנה המטבח.

אוסף הכלים מורכב מחלקי סרוויסים של הסבתות שלי, סיורים בשווקי פשפשים בעולם ובארץ, בתי מרקחת ישנים, סכו"ם של סבתא רבא שלי מלפני 120 שנה וגם הביטאט.
שולחן האוכל שלנו נזרק לרחוב בנס ציונה, נאסף אל ביתנו, ועבר שיפוץ.

במקלחת ישנה ארונית הבגדים בת 80 שנה שהייתה של אבא שלי כשהיה תינוק. הארונית שופצה והנחנו עליה שיש וכיור.

שולחן העבודה שלי, הוא שולחן בית הספר שהיה לי, שהפך עם השנים לשולחן האוכל וחזר שוב להיות שולחן העבודה שלי. זוהי פלטת עץ המונחת על רגלי מכונת התפירה של אימא שלי.

שולחן הסלון הוא של סבא שלי. הוא של חברת ERCOL והוא בן 40 שנה.

אנחנו אוהבים להביא פריטים מן הרחוב, משפת הים ומהמדבר. כל דלתות הבית נאספו מהרחוב ושופצו על-ידינו.

אנחנו משפחה מגובשת ואוהבת, כל אחד פסיכי בדרכו החיננית, ולא משעמם. אני בשלנית ובבית מתקיימות כבדרך קבע ארוחות ערב רבות משתתפים. ידוענים, אנשי תאטרון ומשחק, שפים, צלמים, מעצבים ועוד. הבית מאכלס אנשים צבעוניים. הילדים גדלו אל תוך בית חם ומזמין שאנשים נכנסים ויוצאים בו. בית של ארטיסטים ויוצרים. משוגעים ומשתגעים לעיתים קרובות. אוהבי מוסיקה במנעד רחב. בבית שלנו צילמו גם סרטים, סדרות, פרסומות, צילומי אופנה.
העולם הקריאטיבי שלנו, היום יומי, משקף את הלך הרוח בתוך הבית ועל קירותיו. הבית בתזוזה מתמדת, תמיד ישנה התרחשות. האמנות המתחלפת על הקירות, הכלים והאביזרים שבאים והולכים.

שני דברים שאסור להתפשר עליהם מבחינתי הם אמנות ושטיחים. ההתייחסות לאמנות בבית צריכה להיות בדיוק כפי שמתייחסים לקניית ספה חדשה. אמנות על הקירות היא חיונית על מנת לסגור את כל הקצוות של העיצוב ובניית החוויה ההרמונית בבית.

האמנות שתלויה בבית שלנו היא של בן זוגי רן סלוין והבן שלי אוהד סלוין. אני אוהבת את האמנות בבית, היא מאירת פנים והיא משתנה מעת לעת.

מאד חשוב שכאשר בן אדם בבואו לעצב את ביתו, יקשיב לעצמו, לא לרעשים סביבו. מאד חשוב שהאדם שיחיה בביתו יהיה מחובר אליו. בית הוא בית, הוא מקום מפלט, הוא מקום של נחמה, של משפחה. וחשוב מאד שיהיה חיבור אמיתי בין הבית לבעליו, שהרי הם אחד בסופו של יום.

הבית שלי הוא האי שלי, המקלט שלי, החוויה שלי. הוא מתאים במאה אחוזים למידותיי ותחושותיי. אנחנו מאד אוהבים ומחוברים לבית שלנו. זה האי הפרטי שלנו בתוך העיר הסואנת הזו, בתוך שכונה צבעונית ומחוספסת.

צילומים: לימור הרצוג אהרוני