ספיר לוי מאורי ובן זוגה-אלעד, גרים בבית שכור בישוב אלון. למרות שלא ידועה להם תקופת השהות בבית הנוכחי, הם החליטו לא לוותר על תחושת הביתיות, והלבישו את הבית בפריטים שיוכלו לנדוד איתם גם לבית הבא.

ספיר: בבית שלנו גרים אלעד, בן זוגי היקר, ואני. אלעד, הוא רואה חשבון במקצועו ובשלן מדהים. הכרנו בצבא, תוך כדי שירות אינטנסיבי ומרתק בבקעה.
עולם העיצוב הוא חלק בלתי נפרד ממני. מאז שאני זוכרת את עצמי התעסקתי במלאכת היד, ביצירה ובאסתטיקה – ואלה תמיד גרמו לי אושר גדול והתרגשות אין סופית.

נולדתי וגדלתי במושב רמות נפתלי, השוכן באצבע הגליל, כשהטבע והחוץ היו חלק בלתי נפרד ממה שמבחינתי מכונה "בית" עד היום. כשאלעד ואני חיפשנו את הבית שלנו, היה לי ברור שהמרחבים הפתוחים, השקט, החוץ והטבע חייבים להיות מאוד דומיננטיים בו, אחרת זה לא יהיה בית מבחינתי.

כך הגענו לישוב קהילתי מקסים – אלון. הישוב שוכן במורדות ירושלים לכיוון ים המלח והנוף הנשקף מכל עבר הוא נוף בראשיתי ופשוט עוצר נשימה. מיד התאהבנו. את הישוב הכרתי לראשונה שנה לפני שירותי הצבאי, כאשר הייתי במכינה הקדם צבאית, דרך משפחה מופלאה המתגוררת באלון שאירחה אותי בארוחות שבת בסופי שבוע כשנשארנו במכינה.
הקסם הגדול של הישוב בעייני, טמון באנשים הגרים בו, ובעובדה שדתיים וחילונים גרים זה לצד זה, וחולקים חיי חברה ותרבות משותפים, על כלל האתגרים הכרוכים בכך.
מאוד רצינו לחוות את החוויה של חיים משותפים ומעורבים בין דתיים וחילונים וראינו ביישוב אלון את האופציה הטובה ביותר עבורנו. מעבר לכך, היה לי ברור שלנסות לחיות כ-"עכבר הכפר" בישוב עירוני – זה לא רעיון טוב כל כך.
כשראינו את הבית בו אנו מתגוררים כיום לראשונה בתמונות, ידענו שזה זה, אבל בסופו של דבר השוכרים החליטו ברגע האחרון להישאר בבית שנה נוספת. כך יצא שחיכינו שנה שלמה כדי לעבור דווקא לבית הזה. לא היינו מוכנים להתפשר.

מכיוון שזהו בית שאנו שוכרים לתקופה שאינה מוגדרת בבירור, לאורך כל התהליך היה לנו קונפליקט פנימי שליווה אותנו: עד כמה להשקיע בבית שהוא לא שלנו? ויחד עם זאת, היה לנו ברור שאנחנו רוצים להרגיש בו בבית, ולא כבתחנת מעבר.
לכן החלטנו שאנחנו משקיעים בפריטים שיכולים לעבור איתנו ללא כל בעיה לבית אחר.
רוב הפריטים שנמצאים כיום בבית נקנו כאשר עברנו לבית הנוכחי. זו הייתה תקופה של כמה חודשים טובים שלאט לאט ליקטנו בפינצטה את הדברים האהובים עלינו ביותר מחנויות שונות ברחבי הארץ. יחד עם זאת, היו לנו מספר פריטים שעברו איתנו מדירתנו הקודמת.

כך למשל שני שולחנות הסלון. השולחנות נקנו עבור הבית הקודם שגרנו בו, באחת החנויות בדרום ת"א בשוטטות ספונטנית באחד מימי השישי. את הצבע שלהם בחרנו בעצמנו בהזמנה מיוחדת.
כאשר עברנו לבית הנוכחי, היה ברור לנו שהם עוברים איתנו (למרות שלא מעט דברים החלטנו למכור או למסור).
הפריטים שתלויים על הקיר בפינת האוכל הם סיפור של אהבה ממבט ראשון. כשראיתי אותם לראשונה ב-craft and bloom הרגשתי שהם נוצרו בשבילי. בחנות יצרתי את הקומבינציה באופן אינטואיטיבי לחלוטין, ועוד באותו היום היא כבר נתלתה על הקיר. הקומבינציה הזו מספרת בעייני באופן תמציתי ומדויק את האהבה שלי לטבע ומנגישה אותה לתוך החלל הביתי.

הווילונות נתפרו על ידי דגנית מוילה מרוק, כאשר יחד הגענו לשילוב הנהדר בין הווילון בפינת האוכל (פסים לאורך בצבע חום- ברונזה) לבין פסי הגזע בפריטים הצמודים אליו.

אני מאוד אוהבת צבע. בצבע ניתן להביע המון בעיצוב הבית. יחד עם זאת, הצבעים שאני מתחברת אליהם באופן אישי הם צבעים טבעיים, כאלה שאפשר למצוא באופן ניכר בטבע. בהתאם לכך, ניתן לראות בעיצוב הבית שלי הרבה גוונים של ירוק ושל חום.

הכריות הדקורטיביות בחדר השינה נרכשו במקסיקו, בעיירה שנקראת סאן כריסטובל, אשר נשותיה מתמחות בעבודת יד ותפירה. להיות שם זה היה ממש חגיגה לעיניים.

כריות הסלון נתפרו בבחירה והתאמה אישית ב- DANDO. מבחינתי להיכנס לחנות הזו – זה כמו להיכנס לחנות ממתקים אחת גדולה.
כמות האפשרויות היא בלתי מוגבלת, והיכולת לדייק את הבחירה ולתפור בסופו של דבר סט כריות אשר תואמות לקונספט העיצובי הנבחר- זה ממש כמו לפצח חידה קשה או תשבץ מסובך – ולהרגיש אחר כך נפלא.

אלעד, היה מאוד דומיננטי לאורך כל התהליך, והאמת שבאופן כללי הוא כזה באופיו… כך שנדרשנו לא פעם להקשבה הדדית, לחשוב בקול רם ולהתלבט יחד, על מנת למצוא פתרונות שיענו על רצונות מנוגדים או שונים.

גיליתי בתהליך את יכולת ההקשבה שלי, ההכלה והשיתוף לצד היצירתיות המחשבתית. זו הייתה חוויה טובה שהעצימה אותי, לימדה אותי והעשירה אותי. אין ספק שכשנעמוד בפני שיפוץ או בניה של בית משלנו, החוויה הזו תהיה לנו לעזר.

צילום: נועה מכבי