למעצבת רעות יניב כבר יש תוכנית מגירה לגבי איך שהבית העתידי שלה ייראה. בינתיים היא מתגוררת עם משפחתה בדירה שכורה ברחובות וגם בדירה הזו כמו בדירות השכורות הקודמות שהתגוררה בהן, היא לא מוותרת על נושא העיצוב בדירה ובחרה להלביש את דירתה במונוכרומטיות חמימה בהשראה סקנדינבית.

רעות: אני עוסקת בעיצוב פנים והום סטיילינג, ומתגוררת עם בן זוגי ארנון – מגשים החלומות הפרטי שלי, שגילה את האהבה שלו לעץ ולעבודת כפיים ומאז כל רעיון מגיע לשרבוט, שרטוט וביצוע, והילדים: עומר בן 6 ויהונתן בן 2.5, מתוקים יותר מכל סוכריה. וגם שוגר הכלבה וצ'יפ החתולה. אנחנו גרים ברחובות בדירה שכורה חדשה לגמרי, היישר מהקבלן, ואוהבים ושמחים על הבחירה הזמנית.

בילדותי עברתי הרבה בתים (לצערי בנסיבות לא משמחות – בת יחידה להורי שנפטרו) וגדלתי אצל משפחתי הגדולה והמדהימה. אצל כל דודה היה לי חדר, וקיבלתי הרבה אהבה ואמונה שיום אחד יצא ממני משהו גדול.
אחרי הצבא פרשתי כנפיים, טיילתי בעולם ובארץ גרתי בהרבה דירות. כשמצאתי את בן זוגי והקמנו את התא המשפחתי הפרטי שלנו, אז התזוזה נרגעה. ולמה אני מספרת את כל זה? כי בכל הדירות שגרתי, כשהיו מגיעים אלי חברים ומשפחה, תמיד הייתי מקבלת מחמאות, על איך שהבית/חדר/יחידה נראים מעוצבים ומהממים. עד היום מזכירים לי פרטים מהדירות האלה.

בסלון שלנו יש גזע עץ זית עתיק שהוא הפריט האהוב עלי ביותר בבית. קיבלנו אותו בירושה מסבא של ארנון, ואני מרגישה שהטבע האמיתי אצלי בבית, במרכז הבית. אני אוהבת את הצבע שלו הטבעי, המרקם שלו, וגם את החיבור הרגשי.
אני מאוד מחוברת לסגנון סקנדינבי/תעשייתי. אוהבת להשתמש בצבעים מונוכרומטיים ועמוקים בעיקר, חומרים טבעיים, צמחייה, עץ וכדומה. אני גם מאוד אוהבת לשלב DIY בעיצובים שלי. רציתי שהבית יהיה מצד אחד נקי ורגוע ומצד שני חם ומלא. השכבות והמרקמים הם המשחק האמיתי אצלי. אפילו שאני עובדת כיועצת צבע, הצבעים המונוכרומטיים הם האהבה שלי.

מאוד רציתי שהבית לא יקבל מראה של חדר משחקים. מצד שני, היה חשוב לי שהילדים יהיו בשדה הראיה שלנו ושיהיה להם מרחב למשחקים. לכן את מיקום פינת האוכל המקורי העברתי קרוב למטבח ויצרנו פינה משפחתית נעימה. צבענו את הקיר בצבע גיר בשילוב מסגרת מעץ, וארנון הכין לנו ארגז למשחקים שמשמש גם כספסל.

כיסא הנדנדה היה של סבא של ארנון וצבענו וחידשנו אותו.

המדפים מעל הטלוויזיה שימשו אותנו בבית הקודם בחדר ארונות. כשעברנו לבית הנוכחי, צבענו אותם וכל אוסף הספרים שלנו קיבל מקום. זה לא מושלם אבל זה פונקציונלי. את המזנון ארנון יצר.

השידה הלבנה מאיקאה בכניסה לבית  שימשה אותנו בבית הקודם במטבח. כשעברנו לדירה הזו גם גוון הצבע וגם השימוש בה לא היה ברור, ולבסוף החלטנו להסב אותה לשידת כניסה לבית וצבענו אותה בלבן.

שולחן פינת האוכל בעברו היה משטח בוצ'ר ששימש אותי כשולחן העבודה. צבענו אותו בחום וונגה ואחר כך בלבן ואז ליטשנו אותו, ויצרנו עליו דוגמא. יצרנו אפשרות של התרוממות החלק הקטן למקרה שנרצה להגדיל את שטח השולחן לכשמגיעים אורחים.
מעל מדף פינת האוכל שנמצא מול הכניסה, נאספים ונתלים עוד ועוד אלמנטים שאני אוהבת. בגלל שאנחנו יושבים מסביב לשולחן פינת האוכל די הרבה, אז חשוב לי שתורגש האהבה שם.

אחד הדברים הכיפיים בלעצב בית, ואני אומרת את זה גם ללקוחות שלי, הוא להכניס הביתה אחת לשבועיים בערך משהו אחר, חדש. זה מפיח חיים חדשים ועושה שמח בלב. אפילו נר פשוט או עציץ חדש. עיצוב שנבנה בהדרגה הרבה יותר נכון ומדויק לצרכים ולמצב הנתון של החלל והדיירים בו.

אצלי כל שבוע יש שינוי קטן ואפילו מינורי שרק אני יודעת עליו. זה העניין של השכבות. עוד עומק, עוד משהו שמספר אותי, ובסופו של דבר המראה הכללי הוא השלם.

חשוב לי להרגיש בבית שכור כאילו זה הבית שקניתי, לאהוב ולהתחבר. תחושת "הקבע" מעניקה בטחון אפילו ברמת התת המודע שלנו.

אני מאוד אוהבת את הבית שאני גרה בו, אבל אין ספק שאני חולמת על הבית שנמצא במגירה שלי. מבחינתי לבנות את הבית שאני תכננתי ועיצבתי זו סגירת מעגל לכל סיפור החיים שלי. באמת למצוא את המנוחה והנחלה הפרטית שלי ושל התא המשפחתי שיקר לי כל כך.

צילומים: סיון מויאל