איזה כיף זה יום חופש? תנו לנו כמה שעות קסומות מחוץ לשגרה, ורמת האושר שלנו בנסיקה. גם אנחנו, כמו רוב האנשים מסביבנו נמצאות בליהטוט בין העבודה, הילדים, וכל המשימות הבלתי נגמרות שבדרך. אבל דווקא בגלל שהן באמת בלתי נגמרות, הפאוזה הקטנה הזו שבה אנחנו מאפשרים לעצמנו לעצור בסתם יום של חול, לקחת אויר ולהיטען מחדש – כל כך חיונית. יום חופש מוצלח בשבילנו צריך להיות בנוי מהחומרים הנכונים: דברים יפים (אפשר ורצוי לחזור עם מזכרות), השראה מסיפורים או אנשים טובים שפגשנו בדרך, ואוכל משובח וידידותי לצמחוניות. את היום שלנו בילינו הפעם באיזור רשפון ומצאנו בו את כל אלה.

התחלנו את הבוקר שלנו ב-MEDA, הממלכה העמוסה כל טוב מייד אין רומניה.

המקום הוא חגיגה ויזואלית שובת לב, ומאחוריו עומדת אישה אחת מיוחדת במינה. איזו פיה קסומה היא מדה. בעברית מעוררת התפעלות מתובלת באנגלית היא שיתפה אותנו במסע המרתק שלה, שאותו התחילה בילדות בכפר קטן בגבול רומניה-הונגריה, המשיכה לעצירת ביניים בניו ג'רזי, שם גם הכירה את בן זוגה, והמשיכה בעלייה ארצה לפני 4 שנים.

מדה סיפרה לנו שתמיד הרגישה מעין קריאה פנימית שמשכה אותה לכאן, לישראל. בניו ג'רזי היא עסקה בעיקר בעיצוב ובהום-סטייג'ינג, ועם העלייה לארץ היא חישבה מסלול מחדש והגיעה לייבוא רהיטים וחפצים, ישנים וחדשים – מרומניה. מכל השפע שמסביב אין ספק שלבחורה יש טעם משובח.

שרפרפים, שידות וארוניות במראה גולמי, כלי אמייל שמיוצרים במיוחד עבורה במפעל ברומניה, כיסאות שרופדו מחדש בבדים שאספה היישר מבתי הכפר.

מדה סיפרה שחשוב לה לעזור ולתת בחזרה למקום בו גדלה, ולכן היא נעזרת בתושבי כפר ילדותה בתהליך איתור הרהיטים, הניקוי והשיוף שלהם במידת הצורך, וזה כל כך מקסים. על הקירות תלויות תמונות מדהימות מחיי הכפר שלה, שעושות חשק להצטרף אליה לאחד הטיולים שהיא התחילה לארגן לאחרונה.

עד שזה יקרה, הצטיידתי בצלחות ומחבת אמייל שחזרו איתי הביתה.

המשכנו את הבוקר בחנותא, שמקבצת אוסף מגוון וצבעוני של רהיטים, עבודות של יוצרים ישראליים, תכשיטים, כלי בית, צעצועים מקסימים בניחוח של ילדות רחוקה ועוד הרבה חפצים שנעמי עשת מלקטת בקפידה כבר 23 שנים.

חנותא ממוקמת בחצר פנימית, מוקפת צמחיה ובתים ותיקים, מחוברת מאוד לאוירה המושבניקית שמסביבה. נעמי שמחה לתת לנו הצצה קטנה להיסטוריה של החנות וסיפרה לנו בין היתר שבעבר החנות שימשה כאסם והיתה מהראשונות בארץ שהציגו רהיטים שהוסבו מארגזי עץ.

משם, המשכנו לסיבה העיקרית שלשמה הגענו אל רשפון – פופים! נפתח בווידוי: יש לי קראש על פופים. אני אוהבת את הישיבה הלא פורמאלית הזו שהם מזמנים ואת המראה הלא מתאמץ שלהם. במשך המון זמן חיפשתי משהו שחורג מגבולות בדי הלייקרה החלקים. לא הבנתי איך יכול להיות שבמדינה שבה לגיטימי ללכת עם כפכפי גומי לעבודה אף אחד לא נתן לפוף את הכבוד העיצובי הראוי לו? כשתמונה של Pozitive Bean Bag, התגלגלה לפייסבוק שלי – ידעתי שמישהו שמע אותי חושבת.

איזה כיף לפרגן למוצר יפה, נוח ועשוי בקפידה. בחנות פגשנו את מיכל כהן ענבר, שאחראית על כל היופי הזה, ומעצבת פופים וכריות רצפה בהמון צורות, גדלים ובדים שאפשר לשחק ולהתאים איתם. אז אחרי ששני הפופים שעובדים מאוד קשה אצלי בבית סיימו את תפקידם, הוחלט על שני פופים בצורת שפיץ. זה היה החלק הקל.
בחירת הבדים – זה כבר סיפור אחר. אז לראשון נבחר בד פסים שחורים, זה גם היה די קל. כאילו, פסים – יש משהו יותר יפה מזה? עם השני, אחרי התלבטויות ארוכות, עשיתי בחירה קצת יותר אמיצה ופחות שגרתית לחובבת מונוכרומטיות שכמותי. עם עידוד רציני מרונה חובבת הצבע, החלטתי להכניס משב רוח צבעוני לסקאלה הזהירה ששולטת אצלי בבית וללכת על בד צבעוני ומהמם של שכטר.

 אני סקרנית מאוד לגלות איך השילוב הזה של שני הפופים ייצא, מבטיחה לעדכן בקרוב.

לפני סיום, קפצנו ל-One Piece ופגשנו את שירי, בעלת החנות – שגילינו שהיא גם מעצבת תלבושות בטלוויזיה.

שירי מגדירה את עצמה "בחורה של פעם", יש לה חיבה יתרה לוינטג', והיא לגמרי מהאנשים האלה שיודעים לאסוף את הדברים הנכונים מהמקומות הנכונים ולשפץ אותם. בחנות שלה יש ערבוביה מקסימה של ישן עם חדש, גופי תאורה מיובאים ומסגרות שהיא משייפת בעצמה, תקליטים ישנים, כסאות מרופדים בבדי גובלן שהם באמת – One Piece, רהיטי וינטג' מחודשים – ואיכשהו הכל עובד מאוד נכון ביחד.

משם שמנו פעמינו אל רמת השרון, לארוחת צהריים ברביבה וסיליה. אכלנו ניוקי בחמאת עגבניות וסלט ירוק עם רוקפור ואגסים. היה משובח.

אקליר קרמל, הפוך קטן והביתה. כבר מתכננות את היום-חופש-הבא.