בלב מושב שקט בשרון, בתוך משק רחב ידיים, נבנה בית פרטי יוצא דופן שהשראתו נולדה ממש מעבר לגדר: אורוות הסוסים של המשפחה. החיבור לאדמה, לחומר ולחיים הכפריים נוכח בכל פרט והתוצאה מגלמת מרחב מגורים  מחוספס ובלתי מתפשר, שמשלב עוצמה חומרית ומכבד את הטופוגרפיה ואת ההסטוריה של המקום.

האדריכל רון שפיגל: זהו בית פרטי הממוקם במשק באחד המושבים בשרון על פני שטח של 2.5 דונם. השטח הבנוי הוא כ-280 מ"ר. הפרוייקט הזה מקור ההשראה שלנו לתכנון ועיצוב הבית הוא חוות הסוסים הסמוכה לבית. ההשראה הזו העניקה לבית מראה טבעי, סוער, מחוספס וייחודי.
המשק נרכש על ידי הבעלים לפני למעלה מעשור, ותכננו עבור אב המשפחה אורוות לשימושים שונים לאורך השנים. באותה תקופה, בני המשפחה התגוררו בבית עץ ישן שהתקבל בירושה מהבעלים הקודמים. לפני כשנתיים וחצי, כאשר פנו אלינו וביקשו לשפץ את בית העץ הישן, הבינו שעדיף לבנות בית חדש לגמרי. את ההשראה והפרטים הייחודיים החלטנו לשאוב מהאורוות הסמוכות.

הבית תוכנן בצורת האות L סביב חצר פנימית מדורגת, כך שהוא נשאר מחובר לאדמה בכל אחד מהקצוות שלו. החצר המרכזית מחולקת לשני מפלסים: המפלס העליון שבו שוכנים הבית והבריכה, והמפלס התחתון בו ממוקמות האורוות. בין השניים מפרידה מסלעה טבעית המונעת מבעלי החיים לעלות לאזור המגורים. ההגבהה של הבית ב-3 מטרים נעשתה מתוך רצון להתאים אותו לטופוגרפיה המשתנה של השטח ולייצר זיקה בין הבית לשטחי החוץ.

חזית הבית חופתה בלבנים טבעיות, והכניסה הראשית מדגישה את החומריות המחוספסת: דלת ברזל בגימור חלוד עם ידית פרסת סוס, יוצרת רושם ראשוני חזק ומדויק. כבר ממבט ראשון ברור שהקונספט החומרי ממשיך לכל אורך הבית – אבן, עץ ומתכת בטקסטורות גולמיות ומודרניות גם יחד.

הכניסה מובילה אל חלל ציבורי פתוח שבו תקרת עץ משופעת בגובה של 5.5 מטרים. התקרה בנויה מקורות עץ חשופות בגוון טבעי, המייצרות תחושת חמימות ועוטפות את המטבח, הסלון ופינת האוכל במרחב אחד. הפתחים הגדולים מכניסים שפע של אור טבעי ומאפשרים מבט ישיר אל החוץ – לבריכה, לחצר ולאורוות.

הרצפה מחופה באבן טבעית בגימורים שונים ובפורמטים משתנים, היוצרים תנועה מעניינת ותחושת רצף בין הפנים לחוץ. הפלטה הקרירה מאזנת את החום שמביא העץ, והניגוד הזה נמצא כמעט בכל נקודה בבית.
הסלון מרוהט ברוח נינוחה עם ספה נמוכה בצורת רי"ש, המרופדת בבדים צבעוניים בגוונים של טורקיז, אדום ופסים רב-גווניים. התחושה היא של חלל מזמין ורב-שימושי, עם רהיטים נמוכים המאפשרים לראות את הנוף שבחוץ גם בישיבה. שולחנות הקפה מינימליסטיים בגוון שחור ומשמשים תוספת מודרנית נקייה.

המטבח מעוצב בגוונים עמוקים של ירוק עם חזיתות בסגנון קלאסי. האי המרכזי, שעליו משטח עץ גושני, מכיל גם תא לאחסון בקבוקי יין. הארונות הגבוהים יוצרים קיר פונקציונלי שמכיל בתוכו גם עמדת קפה, כיור וכיריים. תעלת המיזוג השחורה שחוצה את החלל המרכזי מקשרת בין החומריות שבחרנו לבין השפה המודרנית-תעשייתית של הבית.

בסמוך למטבח נמצאת פינת האוכל המרוהטת בשולחן עץ מלא עם קצה טבעי שאינו מעובד, כאילו נחתך זה עתה מהעץ. הכיסאות הקלועים והוילונות הרכים משלימים את התחושה הכפרית-מודרנית. הוויטרינה הגדולה מובילה ישירות לחצר החיצונית ולבריכה, כך שהאירוח נעשה בנינוחות של פנים-חוץ בלתי מורגש.

המעברים בבית לא נזנחו עיצובית: תקרת העץ במסדרון הראשי חובקת קורות פלדה בצורת X, ומעניקה עניין נוסף לשטח תנועה שלרוב נותר ניטרלי. על הרצפה שטיח פרסי שמוסיף צבע ומרקם, ומאזן את הפלטה הקרירה של האבן.

מסטר ההורים שוכן בקצה המסדרון ומחופה בקיר בטון מוחלק בגוון אפור עמוק. החדר כולל תקרה גבוהה עם קורות עץ, מיטת עץ רחבה המונחת על במה, וגופי תאורה שחורים שמספקים אור ממוקד.

חדר הרחצה של ההורים נבנה כספא פרטי: הוא כולל כיור פסולי מאבן טבעית גולמית שנראה כמו סלע שנחצב במקום. כל האלמנטים – מהחיפויים הכהים, דרך הברזים השחורים ועד לקווים הישרים של הדלתות, מייצרים חלל מינימליסטי אך דרמטי.

לארבעת הילדים תוכננו סוויטות פרטיות, שכל אחת מהן כוללת חדר רחצה, ארונות, ויציאה לחצר נפרדת מהחצר המרכזית. כך מתאפשרת פרטיות מלאה בתוך המסגרת המשפחתית. הסוויטות שומרות על אותה שפה חומרית: רצפת אבן טבעית, נגרות עץ עדינה, פתחים רחבים ותחושת אווריריות רבה.

מרחב האירוח החיצוני כולל פרגולה רחבה, פינות ישיבה ובריכה שתוכננה להיראות כמו חלק בלתי נפרד מהנוף. קו המים של הבריכה נשבר בקצה המשטח המרוצף, כך שנוצרת אשליה של מים שגולשים ומתחברים לחצר המדורגת.

המטרה בפרויקט הזה הייתה לייצר בית שמרגיש נטוע באדמה, גם פיזית וגם רגשית. לא רצינו עוד בית 'מעוצב', אלא מקום שמכבד את החומר, את הסביבה ואת ההיסטוריה של המקום. עבדנו מתוך הקשבה לאופי של המשק והאורוות, מתוך הבנה של החיים שנרקמים בו מדי יום. כל חומר שנבחר, כל גובה תקרה, כל פתיחה לנוף – נועדו לחבר בין הפנים לחוץ, בין ישן לחדש, בין עוצמה לפשטות.

בריכה: אבנר צדוק, פלגים