היא התחילה את דרכה כביולוגית ימית, וליוותה מחקרים שעסקו בגידולים ימיים וסינון ביולוגי. אבל דווקא מתוך הספק בעיסוק הזה, ואולי גם מתוך געגוע ישן לאסתטיקה, חומר וצורה – צמחה בה ההבנה שהלב שלה שייך לעולם העיצוב. כיום אייר שפירא היא מעצבת פנים שמביאה איתה שילוב נדיר של דיוק מחקרי ומדעי, הקשבה אנושית ואהבה עמוקה לבית, לא רק כחלל אלא כתחושה. בכל פרויקט היא מצליחה לאזן בין פרקטיקה לרגש, בין תכנון מוקפד לבין רגעי "וואו" של יצירתיות, והדרך שלה רצופה בהתבוננות ועבודה עם הלב.
חמש עובדות
1. קוראים לי אייר, אבל נולדתי בכלל באלול. אבא שלי הוא זה שנולד בחודש אייר, וכבר בתחילת ההיריון, עוד לפני שידעו את מין העובר, החליט שזה יהיה השם.
2. נרשמתי בו-זמנית ללימודי אדריכלות ולמדעי הים, והתקבלתי לשניהם. בחרתי בים, ורק אחרי תואר שני החלטתי ללמוד עיצוב פנים – תחום שתמיד אהבתי וסיימתי את הלימודים בהצטיינות. הים נשאר חלק בלתי נפרד מהחיים שלי – אני גולשת גלים ועד היום הכי אוהבת לפתוח ככה את היום.
3. אני אוהבת לעבוד עם הידיים. לפני שלמדתי עיצוב פנים, הספקתי ללמוד נגרות, תפירה, סריגה, כדרות, ציור ועוד. מאז ומתמיד חלמתי להיות אמנית עם סטודיו בדרום תל אביב. אולי זה עוד יקרה.
4. אחרי הצבא עבדתי בבטחון של אל-על בחו"ל, וחייתי בכל פעם מספר חודשים בעיר אחרת בעולם. אהבתי לבחון את המבנים, עיצוב החנויות, את השפעת מזג האוויר על אורח החיים. התקופה הזו השפיעה מאוד על הבחירה שלי לעסוק בעיצוב פנים.
5. יש לי רשיון שיט (סקיפרית), רשיון לאופנוע כבד ורשיון לטרקטור. אני גם צוללת שלושה כוכבים (בדימוס), מתרגלת יוגה באופן קבוע, רפלקסולוגית מוסמכת ויועצת לבנייה ירוקה מטעם המועצה הישראלית לבנייה ירוקה.
המשפחה והבית שלי
אני נשואה לאורי שהוא אקולוג ברשות הטבע והגנים, שנינו אנשי טבע. יש לנו שלושה בנים: מעיין (19), יוחאי (16) וגור (10). הנוכחות שלי בחיי המשפחה חשובה לי מאוד, וחלק בלתי נפרד מהבחירה להיות עצמאית נבע מהרצון הזה. את הבית שלנו קנינו מיד שנייה, ובהדרגה אני עושה בו שינויים קטנים. מעולם לא עשיתי בו שיפוץ שלם והוליסטי כמו שאני עושה ללקוחות שלי.
זהו בית אקלקטי שמכיל בתוכו כמה סגנונות – יש בו אלמנטים כפריים שמכניסים חום, ולצידם סגנון בוהמי עם הרבה צמחייה ואביזרים מקש. קשה לי להתחייב לסגנון אחד, כמו שהכל משתנה כל הזמן, כך גם הטעם שלי משתנה ומתפתח.
ים
בעיסוקי הקודם הייתי ביולוגית ימית, ועסקתי במחקר של גידולים ימיים במערכת פתוחה – מערכת ששואבת מים מהים ומחזירה אותם אליו לאחר סינון ביולוגי. עם הזמן החלו לצוף בי הרהורים על עולם המחקר: הרגשתי שאין באמת דבר כזה אובייקטיביות, ושכל תוצאה מושפעת מנקודת המבט של החוקר, או של מי שמממן אותו. במקביל, החלה לחזור ולבער בי אהבתי הראשונה – עיצוב הפנים. משם הדרך ללימודים הייתה קצרה. החלום שלי הוא לשלב בין שני העולמות המקצועיים שלי ולעצב בית נופש לגולשים באחד היעדים האטרקטיביים בעולם לגלישה, כמו סרי לנקה. מקום שמשלב טבע, ים, חופש ועיצוב שזורם עם הרוח.
עיצוב פנים
למדתי באולטימה לימודי תעודה במשך שנתיים וחצי, וסיימתי בשנת 2010. במהלך הלימודים ילדתי את בני השני, ובסיומם יצאתי לדרך חדשה. התחלתי לקחת פרויקטים באופן עצמאי, ובמקביל עבדתי במשך כשנתיים עם מעצבת מנוסה, תקופה שבה למדתי את כל מה שהייתי צריכה כדי לבנות לעצמי תשתית מקצועית אמיתית. משם המשכתי לפרויקטים עצמאיים משלי, צעד אחר צעד.
ביומיום שלי אני יודעת לדבר עם כל אחד בשפה שלו – עם לקוחות, יועצים, קבלנים. אני פרפקציוניסטית, אבל גם יודעת לשחרר כשצריך. דידקטית, ברורה, יצירתית, והכי חשוב – רגועה. אני לא נלחצת מהתהליך, ומשתדלת להעביר את הלקוחות בדרך הכי נעימה שאפשר, עם הרבה הקשבה ורגישות. אני גם מאוד אוהבת את עבודת השטח. יש לי חיבה מיוחדת לפיקוחים באתרי בנייה, אפילו חשבתי פעם להיות מפקחת בנייה. משהו באנרגיה של השטח מרגש אותי ומחזיר אותי תמיד למהות של המקצוע.
אין הגדרות
יש לי תפיסה ארגונית גבוהה מאוד, ואני שמה דגש רב על תכנון מדויק ומוקפד. כל פרויקט שאני מלווה נראה אחרת. אין לי שפה עיצובית אחת, אלא להפך: אני מתכווננת לאנשים שמולי. הבחירות האינטואיטיביות שלהם הן שמובילות אותי לתפור עבורם את התמונה המלאה. מה שמאחד בין הפרויקטים הוא האסתטיקה והקו הנקי, יחד עם דגש מהותי על פרקטיקה. חשוב לי לתכנן בתים שנוחים לתפעול, קלים לתחזוקה, בתים שעוברים את מבחן החיים עצמם.
המטרה שלי היא שלקוחות ירגישו טוב בבית שלהם, שהחומרים יהיו נעימים להם, שהמרחב ידבר את השפה שלהם. לפעמים זו אפילו פשרה עיצובית עבורי, אבל בעיניי החוכמה האמיתית היא לייצר בתוך המגבלות את הפתרון הנכון והשלם עבורם.
מחשבה נקייה
כשאני נכנסת לחלל חדש שצריך לעצב, אני משתדלת להשאיר את המחשבה נקייה עד שאשמע את הרצונות והצרכים של הלקוחות. בעבר, הייתי מייד חושבת איך לשבור, לפתוח, להזיז, להגדיל, ליישר. היום, מתוך ראייה בוגרת ומנוסה יותר, אני קודם מקשיבה למה מפריע להם בבית, מה התקציב, ורק כשאני מקבלת את התוכניות מהמודד, אני מרשה לעצמי להתחיל לחשוב באמת. שם היצירתיות מתעוררת.
כשאני מגישה ללקוחות סקיצות, תמיד תהיה לפחות סקיצה אחת שהיא פחות שמרנית, כזו שמותחת את גבולות התקציב והחשיבה, כדי להראות מה הפוטנציאל האמיתי של החלל. גם אם בסוף הולכים על משהו אחר, חשוב לי לפתוח עבור הלקוחות את הדמיון.
להוציא את המקסימום
מכל חלל אפשר להוציא את המקסימום. גם בדירות שבהן למשל לא ניתן לשנות פתחים וצריך לעבוד עם מה שיש, אפשר למצוא פתרונות חכמים. במקרים של ארגזי תריס שאינם נסתרים, אני משתדלת לטפל בהם בצורה אסתטית באמצעות וילונות או תכנון של יחידות נגרות סביב החלון, שמסתירות את הארגז ומשלבות פתרונות אחסון יעילים.
נכון, על כמות האור הטבעי שנכנסת אי אפשר לשלוט, אבל גם על זה אפשר להתגבר באמצעות תכנון תאורה נכון, אפשר ליצור אווירה מוארת, חמימה ונעימה לעין.
הרגש מנצח
פעם אהבתי צבעים חזקים, אולי זו הייתה גם רוח התקופה. השתמשתי בכסאות בצבעים שונים ונועזים, שטיחים צבעוניים, ונמשכתי לעולמות אתניים עשירים כמו הודו, מקסיקו ומרוקו. היום, אולי בגלל הגיל ואולי בגלל הטרנדיות שהתמתנה, אני נמשכת יותר לצבעוניות טבעית ורכה. כשאני כן מכניסה צבע, זה נעשה במינון מדויק ובאמצעות אביזרים שקל להחליף, כאלה שמאפשרים גמישות ושינוי לאורך הזמן.
אני אוהבת קירות לבנים או בגוונים בהירים, בשילוב עץ. פחות התחברתי לטרנד של המטבחים הכהים, ובאופן כללי אני תמיד מעודכנת בטרנדים החדשים, אבל לא שבויה בהם. מבחינתי, הרגש הוא זה שמוביל את הבחירה.
נגרות
כמעט בכל פרויקט אני מתכננת פרט נגרות מאתגר, כזה שלא תמיד ברור אם בכלל אפשר יהיה לבצע אותו. לא פעם אני מתייעצת תוך כדי עם אחד הנגרים שלי, ומבקשת ממנו לחשוב איתי על הפתרון. הרגע שאני הכי אוהבת בפרויקט הוא רגע התקנת הנגרות. בעיניי זה רגע ה"וואו" האמיתי. זה הרגע שבו הדמיון הופך למציאות, כל השרטוטים על הדף הופכים לפריטים ממשיים בתוך החלל, והבית לובש עליו את התכנון.
פרטי הנגרות הם מה שעושים את הבית, הם אלו שמחברים בין הפונקציונלי לאסתטי, בין החלום לביצוע. הרבה לקוחות מספרים לי (כי אין הנחתום מעיד על עיסתו) שמה שגורם להם להרגיש את ה"וואו" בפרויקט הוא דווקא איך שאני מחברת בינם לבין הספקים, בדידקטיות שבה אני פועלת, ובשקט שאני מביאה איתי לתוך התהליך.
חומרים
אנחנו חיים בתקופה מתקדמת מאוד מבחינת מבחר החומרים. החומרים הסינתטיים, שבעבר נחשבו פחות "נכונים", עברו התקדמות משמעותית בגימורים, והיום אפשר למצוא ביניהם דוגמאות מדהימות שמדמות חומרים טבעיים בצורה מרשימה, ולצד זה גם הרבה יותר פרקטיים לתחזוקה.
בתחילת הדרך חשבתי שאשתמש רק בחומרים טבעיים, אבל עם השנים ועם הניסיון וגם מתוך ראייה ירוקה, כי אני גם יועצת מוסמכת לבנייה ירוקה, הבנתי שחומרים טבעיים הם משאב מתכלה, ודווקא כדי לשמור עליהם חשוב לשלב גם חומרים מעובדים. יש תחומים, כמו משטחי עבודה או ריצופים, שבהם אני אפילו מעדיפה חומרים סינתטיים דמויי טבעי בזכות העמידות, התחזוקה הקלה וההתאמה לאורח החיים היומיומי. וכמו בהרבה דברים אחרים בעיצוב, אני מאמינה באיזון. בשילוב נכון בין חומרים טבעיים למעובדים, שמייצר את התוצאה המדויקת לכל בית ולכל לקוח.
פרויקט מרגש במיוחד
אחד הפרויקטים המשמעותיים עבורי היה ללוות את חמי וחמותי ברכישת דירה ובעיצובה עד לפרט האחרון. זה היה תהליך יוצא דופן, גם ברמה הבין-אישית, עם אנשים מאוד קרובים ללבי שליוויתי לאורך תקופה ארוכה, וגם מבחינה מקצועית, כשהתוצאה הייתה בית שכולנו, הם ואני, אוהבים באמת. זו הייתה נקודת שיא מבחינתי, שילוב נדיר בין קשר אישי עמוק לתוצאה עיצובית שמרגישה בול.
אתגרי התקופה
התקופה שהחלה ב־7 באוקטובר הייתה מאוד קשה עבורי, כמו עבור כולנו. זה התחיל בכך שלקוחות שלי, שרק סיימנו לעצב להם את הבית ועברו מבארי לעמק חפר, היו בשבת השחורה בקיבוץ בארי. הייתי איתם בקשר לאורך כל השבת, עד שחולצו ביום למחרת. בהמשך, הקבלנים שעבדתי איתם בקביעות נאלצו לעזוב את התחום – פשוט לא נשארו להם עובדים. גם נגר נוסף שסמכתי עליו סגר את הנגרייה.
בתוך כל זה, היה לי קשה מאוד להמשיך לשווק או לפרסם, או בכלל לדבר על חשיבות הבית, כשכל כך הרבה אנשים נעקרו מהבתים שלהם, וכל כך הרבה עצב ואובדן בחיי כולנו. פשוט השתתקתי. לתקופה ארוכה. רק לאחרונה הצלחתי להבין שאני חייבת להרים את עצמי. לחזור לחזק, לפרסם, לעבוד, ולהמשיך להפיץ את הטוב שאני יודעת ויכולה לעשות. דווקא עכשיו.
מפרגנת
במהלך חופשת גלישה בסרי לנקה, התארחתי במקום שעיצבה מאי מורגנשטיין, ומאוד התחברתי לסגנון שיצרה שם – עיצוב פשוט, נקי וחם, עם תכנון מדויק וטוויסטים קטנים שיוצרים בדיוק את התחושה הנכונה. מאז, אני עוקבת אחריה, וגם בפרויקטים שלה בארץ אני מוצאת השראה. היא מאוד שונה ממני, היא שמה דגש על בחירה מדויקת של אביזרים וריהוט, בעוד אני משקיעה יותר בנגרות ובפתרונות קבועים. אני חושבת שדווקא בגלל זה, שיתוף פעולה בינינו היה יכול להיות מושלם – שילוב שמחבר בין שני עולמות עיצוביים ונקודות מבט שונות על מרחב.
טיפ
אם בחרתם לקחת מעצבת פנים לתהליך של שיפוץ או בנייה, אני מציעה לשלב בין שני כיוונים שנראים מנוגדים, אבל בפועל משלימים זה את זה: מצד אחד, היו קשובים לעצמכם. לחומרים, לצבעים ולסגנון שמרגישים לכם נכון ונותנים תחושת בית. מצד שני, נסו להישאר פתוחים לרעיונות חדשים. אולי דווקא עכשיו זה הזמן לשנות הרגלים ישנים או לדמיין את עצמכם חיים קצת אחרת. ואל תפחדו להעיז. שם, בדיוק שם, נולדים הבתים הכי יפים.
לאתר של אייר שפירא>>
לעמוד הפייסבוק של אייר>>
לחשבון האינסטגרם של אייר>>
לכרטיס העסקי של אייר>>
עוד על אייר>>