המוזיקה היא חלק משמעותי מהיומיום של בני הבית, והיא זו שהובילה גם את קו המחשבה שסביבו התפתח התהליך העיצובי. כך נבנה בית שבו הבחירות החומריות והצורניות מבטאות תחושת הרמוניה שהיא לא רק אסתטית אלא גם רגשית.

מעצבת הפנים אורלי דקטר משתפת: זהו בית פרטי בשטח של כ-380 מ"ר במרכז הוד השרון, שאותו תכננתי עבור משפחה שבה המוזיקה היא חלק משמעותי מהיומיום. כבר בשלב מוקדם הבנתי שהקונספט המוסיקלי יהיה הציר המרכזי שסביבו יתפתח העיצוב. כל בני המשפחה – היא רואת חשבון, הוא איש הייטק – ושלושת ילדיהם, כולם מנגנים, והחיבור הזה יצר עבורי כיוון ברור. הבית בנוי בשלושה מפלסים, ותוכנן מתוך רצון ליצור תחושת הרמוניה שהיא לא רק אסתטית אלא גם תכנונית ורגשית. היה לי חשוב לשמור על קווים נקיים ודיוק בפרטים, ויחד עם זאת גם לאפשר תחושה של זרימה, תנועה ורוך.
ההשראה מוזיקלית באה לידי ביטוי גם באלמנטים שונים בבית: כבלי נירוסטה שמזכירים מיתרי גיטרה או כינור, קיר בטקסטורה שמזכירה תווים, וגופי תאורה שנבחרו בקפידה כדי לייצר תחושת ריחוף, כמעט כמו תווים באוויר.

בחלל המרכזי תוכנן גרם מדרגות דרמטי ואלגנטי, שהוא בולט כבר בכניסה אל הבית ומהווה את מוקד תשומת הלב העיקרי. רציתי ליצור מדרגות שירגישו קלות ואווריריות למרות הנפח שלהן, ולכן תכננתי אותן כאלמנט "צף" שמודגש על ידי כבלי נירוסטה מתוחים לכל גובה הבית. הכבלים יוצרים מעין מסך מוזיקלי-וויזואלי שמפריד בין הקומות, אבל גם מחבר ביניהן בקו תנועתי ברור. מאחורי גרם המדרגות חיפיתי את קיר הבטון באריחים עדינים עם פליז – קווים ונקודות שמזכירים תווים גרפיים. גוף התאורה שנבחר נמתח לאורך כל הקומה ומחדד את האפקט הדרמטי, כך שהקומפוזיציה כולה יוצרת תנועה בחלל, כמעט כמו מנגינה.

 

את הקומה הציבורית תכננתי כך שתהיה פתוחה, זורמת ומוארת. הסלון מעוצב בגוונים רגועים של חול, לבן ואפור בהיר באווירה רכה ונינוחה. בחרתי ספה ארוכה ומזמינה, שולחנות קפה שמשלבים בין שחור לזהב, ושטיח ארוג שנותן עומק טקסטורלי שמאזן את החלל. קיר הטלוויזיה כולל קמין דקורטיבי במראה מודרני, ומעליו תלוי מסך גדול. לצד הספה מיקמתי שני הדומים ושתי כורסאות.

המטבח תוכנן בקו נקי ומדויק, תוך שמירה על אותה שפה אלגנטית שמלווה את שאר הבית. בחרתי חזיתות כהות בגובה מלא שיוצרות מראה אחיד ומוקפד, ואי רחב במרכז שמכיל עמדת אינדוקציה ומקומות ישיבה לארוחות יומיומיות, או לאירוח קליל. מעל האי מתלנ גוף תאורה מינימליסטי שמדגיש את הפשטות המדויקת של החלל. השילוב בין גווני שחור, עץ טבעי ושמנת יוצר איזון בין תחושת חמימות לבין קווים נקיים. מאחורי האי מוקם חלון רחב עם תריסים שחורים, שדרכם נכנסים אור טבעי ונוף ירוק שמרכך את המראה ומכניס חיים למטבח.

במהלך התכנון היה לי חשוב לשלב יצירות אמנות שיוסיפו מימד רגשי ועדין לבית. בחרתי יצירות עוצמתיות, רובן בדמות נשים, שמשתלבות בשפה הכללית של העיצוב מבלי להשתלט עליה. הן לא נועדו להצהיר, אלא להוות נוכחות שקטה והמשך טבעי לאסתטיקה של הבית.
באחד החדרים תלויה תמונה של אישה בשמלה לבנה שמסתובבת בתנועה חופשית – דימוי חזותי שמזכיר תנועה מוזיקלית. עבורי, זו הייתה דרך לחזק את תחושת הזרימה והמוזיקה שחוזרת בכל רובדי הפרויקט, גם דרך האמנות.

פינת האוכל מוקמה למרגלות גרם המדרגות, באזור שמרגיש כמעט כמו במה – הציר שבין המטבח לסלון. בחרתי להציב שם שולחן אובלי גדול עם רגלי פליז וכיסאות קלועים בגוון חום-אדמדם, שמכניסים חמימות ועניין חומרי. מעל פינת האוכל תלוי גוף תאורה שמורכב מסדרה של גופים שקופים בגבהים משתנים. רציתי שיראה כמו תנועה בחלל, מעין מהלך מוזיקלי שמתרגם את הקצב של הבית לאור.

גם בחדרי השינה ובחדר המשפחה שמרתי על אותו קו עיצובי רך, מדויק, לא מתאמץ. חדר ההורים לבן ושקט, כמעט מונוכרומטי, עם מיטה מרופדת, גוף תאורה צורני תלוי, ופאנלים אנכיים על הקיר שמוסיפים עומק ונוכחות בלי להכביד. הקפדתי על ריהוט בפרופורציות מדויקות, כדי לשמור על תחושת עידון, רוך וביטחון.

חדרי הרחצה תוכננו בסגנון שישמור על הרלוונטיות והאסתטיקה שלו לאורך זמן. בחרתי באריחים מדוקקים בגוון אבן טבעית, שמשדרים רוגע וניקיון, ושילבתי קווים מינימליסטיים עם נגיעות מדויקות של שחור במקלחונים, בידיות ובפרטים הקטנים. גם כאן הקפדתי על דיוק בכל אלמנט, מהפרופורציות ועד לחומרים, כדי לשמור על תחושת סדר, ניקיון ומרחב פתוח, בלי לוותר על חמימות.

בחדר המשפחה יצרתי חלל שקט יותר שמיועד לצפייה, קריאה ומנוחה, בבגוונים של בז’, אפור ואלון טבעי. הריהוט מסודר כך שהוא מאפשר רוגע ותחושת אינטימיות בתוך חלל שמיועד לשהות יומיומית לא פורמלית.

הפרויקט הזה היה עבורי הזדמנות לתרגם זהות משפחתית ייחודית לשפה אדריכלית-עיצובית מדויקת. תכננתי בית שמושתת על אהבה למוזיקה, תחושת תנועה וזרימה, ורצון לשלב בין פונקציונליות ליופי רגשי ומרומז. שמרתי על שפה אחידה שמאפשרת שקט ויזואלי, ושילבתי בתוכה אלמנטים דרמטיים שמדגישים קצב ונוכחות. רציתי לתרגם את המוזיקה שהיא חלק בלתי נפרד מחיי היום יום של המשפחה, לשפה של חללים. מוזיקה שלא נשמעת, אלא מורגשת בקווים, בקומפוזיציה, ובקצב הפנימי של הבית.

עיצוב פנים: אורלי דקטר
צילום: עודד סמדר
לאינסטגרם של אורלי>>