פרויקט העיצוב בהובלתה של מעצבת הפנים רוני שני פלדשטיין בנס ציונה מדגים כיצד עיצוב מוקפד ומותאם אישית יכול להפוך דירה סטנדרטית לבית שמרגיש נכון לדייריו. באמצעות חשיבה יצירתית, פתרונות ייחודיים ושילובי צבעים וחומרים, הצליחה רוני  ליצור מרחב שמגלם ווייב צעיר, משפחתי ואומנותי.

המעצבת רוני שני פלדשטיין משתפת: זהו ביתם של אמילי ויניב בנס ציונה, מדובר בדירה בגודל של 140 מ"ר+מרפסת. בני הזוג פנו אליי כדי שאעצב את הבית כך שיתאים לצרכים ולסגנון האישי שלהם. הדירה כוללת חלל ציבורי, מאסטר הורים עם חדר רחצה, חדר רחצה כללי, ממ"ד שמשמש כחדר עבודה ושני חדרי ילדים. הגעתי אל הפרויקט הזה אחרי שעבדתי עם אחותה של אמילי, שגם היא עיצבה את ביתה במקביל באותו זמן. כך יצא שליוויתי בו-זמנית שתי משפחות, כשאני פוגשת את אבא שלהן, מפקח בנייה, שהיה שם כל הזמן עם אכפתיות רבה ותרם הרבה לתהליך. המטרה שלי הייתה ליצור בית שיתאים לזוג הצעיר והדינמי – מקום שישדר וויב מיוחד ואמנותי.

​

בכניסה לדירה תוכנן ארון כניסה יפה עם ספסל, סרגלי עץ ונישות פתוחות. הארון הזה מהווה מקום אחסון למפתחות, דואר, תיקים ומעילים. בתחילה תכננתי את סרגלי העץ של הנגרות כחציצה בכניסה, אבל תוך כדי תהליך הלקוחה ויתרה על המחיצה, ואני מצאתי פתרון יצירתי שמשאיר את סרגלי העץ שכל כך אהבנו – הפכתי את סרגלי העץ לחיפוי קיר מעל ספסל הישיבה.
המטבח עוצב בסגנון מודרני בגוון קשמיר, שהפך בשנים האחרונות לפופולרי מאוד. נגרות המטבח ממשיכה לכיוון פינת האוכל, שם יצרתי ארון כלי הגשה עם זכוכית רשת.

בפינת האוכל נמצא ספסל שכולל גם מקום אחסון ומחיצת משרבייה. המשרבייה מוסיפה אינטימיות ומפרידה את האזור מהסלון. היה לי חשוב מאוד להשקיע בספסל הזה, כדי ליצור פונקציונליות מרשימה שמשלבת גם את האסתטיקה. הספסל למעשה מאפשר לקרב את השולחן לקיר ובכך מייתר את הצורך במרחק מינימלי של 80 ס"מ אילו היינו ממקמים שם כסאות.

הפינה האהובה עליי בבית היא ארון הנגרות מול פינת האוכל שמהווה אלמנט לביטוי אישי ומשפחתי. בארון יש כלי הגשה יפהפיים ומעליו מונחים האלבומים המשפחתיים, עם כריכות מקסימות שמוסיפות מראה של אוספים ייחודיים ומרשימים.

בסלון בחרנו בספה צ'אבית, מושלמת לרביצה בסוף היום. הרכות באה לידי ביטוי גם באמצעות האומנות על הקירות וגם עם הכורסה המפנקת שלצידה. הספה נוחה במיוחד, ובשילוב עם בד הקורדרוי היא יוצרת תחושה מפנקת ונעימה.

את קיר המיטה בחדר המאסטר בחרנו לצבוע בגוון אקווה יפהפה, ובין חדר השינה וחדר הרחצה יצרנו הפרדה של קיר זכוכית. ההפרדה הזו תורמת לשמירה על תחושת המרחב בשני החללים.

בצדה השני של הדירה נמצאים שני חדרי ילדים, שבהם בחרנו טפטים יפים עבור הקירות, והתאמנו נגרות אישית עם סטייל שמביא לידי ביטוי את האופי המיוחד של כל אחד מהילדים.

הממ"ד הפך לחדר ארונות עם הרבה מאוד מקום אחסון, ושילבנו בו גם איזור עבודה שיאפשר עבודה מהבית בנוחות ובפרטיות. אחד הדברים שהיו חשובים לנו היה להכניס נגיעות צבע חזקות, וזה ניכר בכל חלקי הבית – שילבנו כתמים נועזים כמו ירוק במשרבייה, ירוק מרווה לארון הכניסה, גוון אקווה רגוע לחדר השינה, ורוד בחלל העבודה והילדים קיבלו צבעוניות שמתאימה לכל אחד מהם.

בתהליך הזה האבא-המפקח, היה בתחילה קצת קשוח ולא תמיד הבין את הבחירות שלי, אבל בסוף, אחרי שני הפרויקטים, הוא אמר שהתוצאה מדהימה – הבית משדר את האישיות של המשפחה בצורה נפלאה. עבורי, זה היה הכי שווה בעולם. הדירה הזו אפשרה לי להתפרע ולהתנסות בעיצובים קצת יותר מיוחדים. עבדתי עם זוג צעיר, מצחיק ומלא באנרגיות טובות. הם היו מדויקים לאורך כל התהליך, ואפילו כשהגעתי ליום הצילום הבית היה פשוט מתוקתק – כמעט ולא היה צורך להזיז שום דבר.

טיפ מהמעצבת

תמיד צריך לחשוב בצורה יצירתית ולצאת מהקופסה, גם אם דברים לא מסתדרים בהתחלה. חשוב להיות גמישים ולהתאים את הבית לצרכים של הלקוחות, כי בסופו של דבר הם אלו שיחיו בו.