הדירה של חנה בתל אביב עוצבה בתקציב לא גדול, עם שימוש מירבי בריהוט הקיים וגם ניפוי משמעותי של פריטים מהעבר, שהביא לתוצאה קלילה, אוורירית ונעימה.

חנה: אני בת 63, מטפלת בשיטת שניידר – ריפוי עצמי בתנועה ואני מתגוררת בתל אביב ברחוב שאני מאוד אוהבת. בשנים האחרונות אני גרה בבית לבד, יחד עם רודי – כלבי האהוב. ירשתי את הדירה מהוריי ומכיוון שבבניין לא היתה מעלית, לא חשבתי שארצה לגור בה, אך בעקבות יוזמה של אחת מדיירות הבניין הובלתי בהצלחה פרוייקט של הוספת מעלית חיצונית בצד העורפי של הבניין.
אילוצים שונים הובילו לכך שדלת הכניסה למעלית תהיה ממוקמת באזור בו היה ממוקם המטבח. עקב כך נדרש שינוי משמעותי בדירה. בנוסף, רציתי להפוך אותה משני חדרים לשלושה חדרים, משום שהבנים שלי מתארחים אצלי לפעמים וגם משום שאני מטפלת בבית בשיטת שניידר והיה לי צורך בחדר טיפולים נעים.

את האדריכלית נורית גיל פגשתי מדי ערב בגינת הכלבים. התיידדנו והתרשמתי מסיפוריה על הלימודים בפריז. למרות שאינני מנוסה בתחום, הרגשתי שאני סומכת עליה ומעוניינת לתת למישהי רעננה לתכנן עבורי את הדירה. נורית הציגה בפני שלוש אלטרנטיבות לתכנית. אחת מהן הייתה דומה מאד ל"פנטזיה" שלי וגם כללה פתרונות לכל הדברים שלא היה לי מושג איך למקם אותם. יצאנו לדרך חדורות מוטיבציה. הרעיון הכללי היה תכנון שמותאם לצרכיי ומתאים למאפייני הדירה ולכיווני האויר שלה ושימוש בחומרים איכותיים, אך לא יקרים מדי. היה לי חשוב שהדירה תהיה נעימה ומעוצבת אך לא אופנתית מדי. החלטתי להפרד מחלק גדול מחפצי שליוו אותי שנים רבות. הדירות הקודמות היו עמוסות ורציתי משהו קליל שלא יאפשר לי לאגור.

המטבח הוא לב הבית עבורי. הוא פתוח לסלון וצופה אליו ואל עץ הקתרוסית ירוק-העד המפריד בין הדירה לעולם שבחוץ. נעשה בו שילוב בין מטבח איקאה לנגרות שתכננה נורית וביצעה הנגרית יעל מרומי. המשטח הענק משמש גם כדלפק לשלושה סועדים ועשוי מחלק אחד. היה ברור לי שאני לא רוצה מטבח לבן והבחירה באיקאה מטעמי תקציב, הגבילה מעט את מבחר הצבעים. לא רצינו לעשות שימוש בצבע רועש מדי או במטבח מבריק שנראה לי צעקני. כך נבחר המטבח האפרפר ובשילוב עם פרטי הנגרות שתוכננו במיוחד מסנדביץ' ליבנה, אבן הקיסר הבהירה, וההחלטה לצבוע את קיר המטבח האחורי בגוון אחר של אפור סגלגל, נוצר מראה שקט, וחם אך קליל.

כדי ליצור הפרדה בין הסלון לחדר הנוסף שמשמש כחדר עבודה וחדר אורחים, החלטנו להשתמש בדלת הזזה דו כנפית של חברת סקריניו. בצורה זו, כשהדלת פתוחה, החלל מהווה המשך של הסלון ומאפשר חשיפה לאור ולאוויר שמגיעים מחדר זה. כשהדלת סגורה יש פרטיות והפרדה ויזואלית ואקוסטית מוחלטת.

חדר השינה ממוקם בחלק השקט יותר של הדירה ומאפשר שקט יחסי בשעות השינה. ארון הקיר הלבן והנקי נקנה באיקאה והוכנס לנישה שהוכנה עבורו, כך שהוא נראה כמו ארון מנגרות שהוכן במיוחד למידות החדר. הוא נוח ומרווח אך גם שומר עלי מפני אגירת בגדים. מנורות הקריאה הישנות שלי שופצו ונצבעו מחדש על ידי נורית.

אחרי התלבטויות רבות בחרנו ברצפת פרקט אלון רב שכבתי בדוגמת פישבון ובגימור שמן. פנינו למספר ספקים ובסוף בחרנו בחברת WOOD BOU TEAK. הבחירה בפרקט הזה יצרה אמירה חזקה ואווירה חמה.

בתכנית של נורית היו גם מאווררי תקרה לכל חדר. רציתי לוותר או לדחות למועד אחר, אך נורית שכנעה אותי שרצוי מאד להתקין כחלק מהעיצוב הסופי של הדירה. המאווררים השחורים שמאד מועילים בקיץ, מהווים גם מרכיב קישוטי ומשתלבים עם גופי התאורה השחורים שנרכשו בשקע תקע. את אוסף המסכות האפריקאיות שליקטתי במסעותיי, החלטנו לתלות בפינת האוכל.

כשהדירה הייתה מוכנה הייתי מוצפת בחוויות ודלה בתקציב. החלטתי לנסות ולהסתדר עם הריהוט שהיה לי ולהתאים אותו לדירה ככל שניתן. נורית ליוותה אותי בתהליך שכלל גם ניפוי רציני של תמונות וחפצים שהיו ברשותי והחלטה משותפת על מיקום תליית התמונות והנחת החפצים.

אני מתגוררת כאן למעלה משנתיים ועדיין נהנית כל יום מחדש ומרגישה ברת מזל. נורית עזרה לי לצלוח את התהליך בהנאה רבה ובחירה אחת הובילה באופן אורגני לבחירה הבאה.

אדריכלות וצילום: נורית גיל   סטיילינג: אלונה רוזנברג ונורית גיל