בדרך כלל כאשר זה נוגע לעיצוב ביתם הפרטי נתקלים האדריכלים ומעצבי הפנים בקושי בקבלת ההחלטות, בגלל מגוון האפשרויות שהם נחשפים אליו במהלך עבודתם. באופן שונה ומעורר השראה, מעצבת הפנים יעל גורביץ' יהודה הייתה מחוברת לאמת העיצובית שלה, בלי להיות מוסטת ממנת היתר של התוכן העיצובי שאליו היא חשופה, ולכן ימי הקניות בעיצוב ביתה הפרטי היו מהירים ותכליתיים. התוצאה המרהיבה והייחודית שהתקבלה היא מראה גולמי-תעשייתי וקשוח משולב בניגודיות מעניינת של רוך וחמימות עם מוטיב גרפי מעניין שחוזר בחללים השונים.

המעצבת יעל גורביץ' יהודה משתפת בתהליך: הבית שלי ממוקם בשכונה ותיקה עם בתים פרטיים, בצידה המזרחי של נס ציונה. על השטח, אותו קניתי ביחד עם אחותי, היה בית ישן מאד אשר לא היה בר-שיפוץ, ולכן נהרס מהיסוד. במקומו בנינו בית דו-משפחתי, למשפחתה של אחותי ולמשפחה שלי. בבית שלנו גרים בן זוגי ואני – אריה ויעל, ביחד עם שלוש בנותינו: איילה, רוני, עמית וגם הכלבה פטל.

לבית שתי קומות, כ-100 מ"ר כל אחת. חילקתי את החלל לציבורי ואישי. בקומת הקרקע נמצא חלל המגורים, חלל מוזיקה ועבודה וחדר כביסה. הקומה העליונה מיועדת לחדרי השינה, חדרי הרחצה ובנוסף שם גם מיקמתי את המשרד שלי. בבית 6 חדרים והתקציב שעמד לרשותנו לבנייתו ועיצובו היה 1.8 מיליון ולא עברנו אותו.

האתגר שעמד לפניי כשתיכננתי ועיצבתי את הבית, בעזרתה של האדריכלית גל צור כרמלי, היה להיות מחוברת למרכז שלי, לצרכים שלי ושל משפחתי, לתשוקות ולאהבות האמיתיות שלי, בלי להיות מוסטת ממנת היתר של תוכן עיצובי שאני חשופה אליו, מתוקף מקצועי.
הסגנון והקונספט העיצובי שבחרתי היה ללכת על מראה קצת תעשייתי, מחוספס, גולמי, כזה שנותן כבוד ומקום לתהליך הבנייה עצמו, ולא רק לתוצאה הסופית, ובעזרת סטיילינג והלבשה, לרכך את החספוס ולתת לו איזון.

האלמנט המרכזי והדומיננטי בבית, הוא התקרה שבחרתי להשאיר חשופה. לא "גיליתי" את זה לקבלן, כדי שלא ינסה לייפות את יציקת הבטון ולתת לה מראה יותר מהודק. רציתי את המראה אותנטי ככל שניתן, ללא תכנון מראש. ואכן כך הייתה התוצאה. זה היה כרוך בהרבה שכנועים ושיחות עידוד עם קבלן הטיח שהיה לו קשה להכיל את זה. אני אוהבת את הגולמי, הראשוני. עיצוב שנוצר ביד המקרה, הוא לפעמים הטוב ביותר.
תקרת בטון חשופה ומעניינת, מלאת רבדים, כיוונים, גוונים, צינורות חשמל כמעט חשופים, סימונים בערבית על גבי הבטון. גולמי. תמיד כייף לשכב על הספה ולבהות בתקרה, זה אף פעם לא משעמם.

את הרצפה בחרנו ליישם ביציקת בטון מוחלק. וכך כל קומת הקרקע עטופה במסגרת אפורה, חיה ומעניינת. כדי לתת אלמנט תעשייתי נוסף, בחרתי להשתמש בתעלת מיזוג חשופה, שנצבעה בשחור. היא מהווה עוד אלמנט דומיננטי בחלל, בעוברה לאורך כל החלל הציבורי. משלימים אותה גופי תאורה שנבחרו בקפידה אצל מעצבת התאורה טליה כהן אבוטבול, הגופים גם הם במראה תעשייתי עדין בגוון שחור. בפינת האוכל הגדולה יש משחק של ניגודים, בין שולחן אוכל אובלי ומרשים מעץ וברזל, לבין שידת העציצים הפשוטה מאיקאה. נמוך וגבוה.

במרכז החלל מיקמתי ספת צ'סטרפילד מבד קטיפה כחול, אשר מהווה ניגוד מקסים לקשיחות מסביב, ברוך ובמראה ה"מכובד" שלה. משחק הניגודים ליווה אותי לאורך כל התהליך העיצובי: חום וקור, מחוספס וחלק, קשוח ורך, חדש וישן. למשל רהיטי איקאה פשוטים וחדשים בכפיפה לכורסאות ישנות שנמצאו ברחוב, תקרת בטון חשופה ומחוספסת לצד וילון לבן, נקי, רך ונשפך לאורך כל הוויטרינה ועוד.

כדי לרכך את המראה הקשוח בחרתי בצבעוניות רכה, גוון מדוייק של ורוד מעושן נבחר לקירות החלל הציבורי ושילוב של עץ אלון מחמם נבחר לארונות המטבח, למדרגות ולריהוט המשלים.

כמעט כל הנגרות הקבועה יוצרה עבורי אצל אייל תירוש, נגר עם סף סבלנות גבוה. למטבח למשל, הוא היה צריך לקחת כמה נשימות, בגלל מורכבטת המטבח לתכנון וביצוע. את ההשראה עבורו לקחתי מהמראה המחסני, תעשייתי.

רציתי לשבור את ההמשכיות של קווי הארונות וליצור מעין גריד מעניין ולא שגרתי של ארונות המטבח התחתונים, ועם גימור של אלון מבוקע התקבל מראה ארגזי קצת. את הבלגן הזה איזנתי עם קיר ארונות גבוהים במראה שחור מט חלק ואחיד.

במרכז המטבח המפנק הזה בחרתי להציב שולחן עץ שחור ופשוט מאיקאה, כזה שלא יתחרה בסביבתו ויצופף את כל המשפחה במובן הטוב של המילה, לארוחות היומיומיות בנוחות. להשלמת המראה בחרתי בכיסאות מתכת במראה בית-ספר, בגווני שחור וכחול, שמהדהד את הספה הכחולה בסלון.

הבחירה בברזל כחומר משלים בעיצוב הייתה טבעית ותאמה את הקונספט התעשייתי. הוא בא לידי ביטוי בתעלת המיזוג, בגופי התאורה, בשולחן האוכל, בספרייה ובמעקה.

את הספרייה פוגשים כשעולים לקומה העליונה. היא משלבת עץ בגימור אפוקסי שחור מט ועמודי ברזל. אפשר לראות דרכה את החלל התחתון והיא מהווה מעין תחנת מעבר בין הקומות. המעקה נבחר בדוגמת רשת שנצבעה בשחור, וממשיכה את אותו אלמנט גרפי שנראה בחיפוי המטבח, מקלחת האורחים וברצפה בקומה העליונה.

בקומה העליונה בחרתי להשאיר את תקרת העץ, שנצבעה בלבן אטום. עוד ביטוי לקונספט התעשייתי-גולמי, אך עם נגיעה רכה יותר ומלטפת, כזו שמתאימה לחללי השינה. לרצפה נבחרו אריחי דמקה בגימור מט, חלום ישן שהיה לי והתלבש כמו כפפה ליד במראה הכללי.

בחדרי השינה שלהן, בחרו הבנות בעצמן את הצבעים ואת המראה, כל אחת וסגנונה. המתבגרת בחרה בגוון טורקיז מעושן ורך שמשתלב מצוין עם רצפת הפרקט הבהירה. לארון הקיר הקבוע נתתי את אותו הגוון, וכך שמרתי על מראה אחיד ומסודר, בתוך בלגן ההתבגרות היומיומי.

חדר הרחצה התחתון משמש בעיקר אורחים ואורחות שמגיעים ללון אצלנו מידי פעם. ולכן הוא קטן בגודלו באופן יחסי, אך חצוף יותר בעיצובו. בחרתי רצפת טראצו צבעוני על רקע שחור שנותנת מראה דרמטי, אבל מחויך. תכננתי ארון אמבטיה מינימליסטי בשילוב דלתות ורודות והכל על רקע חיפוי פשוט ונקי בשחור-לבן. ציורים מקוריים נתנו לחדר את הרוך והנגיעה האישית.

חדר הרחצה של הבנות מאכלס את שלושתן, לפעמים ביחד, ברגעי הבוקר הלחוצים, ולכן תכננתי חלון גדול מאד, שנותן תחושה מאווררת והמון אור. ארון האמבטיה קיבל גימור דומה לארונות המטבח, ונעטף באריחי בריקים בוורוד מעושן.

חדר הרחצה של ההורים ממשיך את חדר השינה שלנו, שם בחרתי בקו רך ונעים, כזה שעושה חשק להישאר במיטה ולקרוא. לקירות נתתי גוון כחול אפרפר, שיזכיר לנו את יוון האהובה. להלבשה המשלימה נבחרו חומרים טבעיים וצבעוניות חולית, רגועה. לארון האמבטיה נבחר גוון כחול משמח ורצפת טראצו בהירה ומעניינת.

אחד החללים הכי חשובים לי בבית, היה חלל העבודה שלי. אחרי שנים של עבודה בחדרים צפוניים וקרים, עם מפזר חום צמוד לרגליים, תכננתי לי סטודיו רחב ומפנק בחלק הכי דרומי בבית. ויטרינה גדולה מכניסה אוויר, אור טבעי וחום לכל אורך השנה, ובשילוב מעטפת ורודה מסביבי והמון עציצים, אני מרגישה שאני העובדת ברת-המזל והמרוצה בעולם. בשנת הקורונה שעברה עלינו, הצטרפה אליי קולגה, בדמות ביתי הקטנה, שישבה ללמוד לצידי. פלטת העץ הרחבה שנפרשה מקיר לקיר, הכילה את שתינו ברוחב לב ובשמחה.

היה חשוב לנו לא להתפשר על הגינה, הרי כל המאמצים לבנות בית פרטי היו בשביל שתהיה לנו פיסת אדמה עם צמחייה בזמינות מיידית. שנינו במקור מהמדבר (ערד ומצפה רמון) ולכן צמחייה שופעת וירוק בכל פינה הוא אלמנט שהיה חשוב לנו להתעקש עליו. את הגינה תכננו בעזרת גנן קוסם, עידו פליקר, שהקים לנו גינה לתפארת עוד לפני שעברנו לבית, וזה כל כך השתלם. אני חושבת שהפינה האהובה עליי בבית היא הספה בחצר, אם אני לבד אז עדיף עם ספר, או משחקת שש בש כשאני עם הבן זוג. הפריט האהוב עליי הם העציצים הרבים והנפלאים שלי. הם חיים ומשתנים, ומתגמלים אותי על הטיפול המסור בהמון ירוק ויטאלי ומרענן.

בניית בית מאפס מזמנת המון אתגרים ומשימות אין-סופיות. למזלי הרב, משפחתי ואני גוייסנו כולנו למשימה: בן זוגי עוסק בתחום ליקויי הבנייה, בעיקר איתור כשלים של נזקי מים, ולכן באופן טבעי לקח על עצמו את נושא תכנון ופיקוח על עבודות האינסטלציה. אבי הוא מהנדס ואוטודידקט, הוא התנדב להיות המפקח והמלווה בפועל של כל תהליך הבנייה. הוא התייצב ב-7 בבוקר באתר, עם ראשוני הפועלים, למד, חקר ואישר כל התקדמות בשלבי העבודה. מלאך! ואני, כמובן, הייתי אחראית על התכנון, העיצוב, עבודה מול אנשי המקצוע השונים ופיקוח על כל נושא הגמר. צוות מנצח.

אני אדם שמתרצה בקלות, אני אוהבת ומכילה באהבה אי-שלמות ולכן ימי הקניות היו מהירים מאד ותכליתיים. בן הזוג שלי הוכה בתדהמה כשבחרתי את כל פריטי הסניטריה (ברזים, כיורים, אסלות וכו'), החיפויים והריצופים בפגישה אחת, בחנות הראשונה שנכנסתי אליה. בלי לראות שום דבר אחר, בלי להתלבט. אני באמת מאמינה שריבוי בחירה יכול רק לבלבל ואפילו לאמלל לעיתים.

זה היה פרויקט מאד משמעותי בחיים שלי. מרגע שקיבלנו היתר בנייה ועד ליום המעבר, עברה כמעט שנה. שנה שהייתה מלאה בקבלת החלטות אין סופיות ומשימות בלתי נגמרות. אך התוצאה הייתה שווה כל רגע. אנחנו גרים בבית 3 שנים בדיוק ונהנות ממנו כמו בשבוע הראשון. כשהתכנון מדויק לצרכי המשפחה, והעיצוב נותן מענה לנטיות הלב הטבעיות, מובטחת הנאה רבת שנים.

טיפ מהמעצבת

אני ממליצה להקים גינה או מרפסת לפני המעבר, כך שבימים הכאוטיים הראשונים, כשכל הבית בארגזים, אפשר תמיד לעשות אתנחתא בגינה, לשתות קפה ולהיטען מחדש.

תכנון ועיצוב פנים: יעל גורביץ' יהודה
אדריכלות: גל צור כרמלי
צילום: קרין רבנה

נגרות ראשית: אייל תירוש
נגרות נוספת: יוסי סקויה
כלים סניטריים וחיפויים: חלמיש, אליאב קרמיקה
מדרגות ומעקה: אולג רכטמן
תאורה: טליה כהן אבוטבול, ארז הללי
ריהוט: טולמנס דוט, לאופרד, פיקאפ, איקאה ואוספים פרטיים
ווילונות ופרקט: אספוריה
שטיחים, כריות ואקססוריז: Yaelomamy
עציצים: חוויה ושתיל
עיצוב והקמת גינה: עידו פליקר