את עיצוב ביתה הפרטי ביצעה מירב שמחוני כחלק מעבודת הגמר שלה בסדנא למלאכת הלבשת הבית של גילי אונגר. במסגרת התקציב המהודק שאוזן על ידי הרבה יצירתיות ואהבה לצבע, הצליחה מירב להתעלות מעל גבות שהורמו מצד בני הבית, ובסופו של דבר ליצור שינוי שהתקבל בשביעות רצון גדולה של כולם, אהדה ופרגון.
המעצבת מירב שמחוני משתפת בתהליך: אני מתגוררת בשבי ציון ביחד עם בעלי יובל – מנהל פרויקטים במקצועו שהפליא בצביעות והתקנות ותמיכה, ועם ילדינו: יהלי, יהב ומאיה. אני מלבישת בתים 'טריה' בוגרת הסדנא למלאכת הלבשת הבית של גילי אונגר ומעצבת גרפית ותיקה. הבית עבר עיצוב והלבשה במסגרת פרויקט הגמר שלי בסדנא. אני ילידת שבי ציון וסביי היו ממקימיו. הבית נבנה בהרחבה של הישוב ועברנו אליו בשנת 2009. הבית תוכנן על ידי האדריכל בועז מועלם ואת עיצוב הפנים ובחירות החומרים עשיתי אני. הבית בן קומה אחת, יושב על מגרש של חצי דונם ושטחו 160 מ"ר כולל: חלל ציבורי, חלל עבודה, יחידת הורים, 2 חדרי ילדים, ממ"ד (שמשמש אף הוא כחדר ילדים), חדר רחצה מרכזי ושירותי אורחים. בתהליך ההלבשה נשענתי על חידוש רהיטים וחפצים שכבר היו בבית לפני, צביעת קירות וכמובן רכישת פריטים חדשים. בסופו של דבר התקציב שהושקע בכל הפרויקט עמד על 15,000 ש"ח.
הרצון היה להפיח חיים וצבע וליצור שינוי בבית שהיה כבר 'עייף' תוך מתן מענה לצרכים שהתעוררו עם השנים ועם התבגרות הילדים: הפרדת חדרים ליהב ומאיה, ובעקבות כך מעבר שלי מהחדר ששימש אותי כסטודיו לפינת העבודה החדשה במקום פינת המשפחה. המראה הוא אקלקטי עם נגיעה כפרית שמתחברת אל סגנון הבית הקיים תוך הוספת צבעוניות נוכחת, אך מבוקרת שלא פגעה במראה המאוורר של הבית.
החלל המרכזי הולבש אחרון והאתגר המרכזי בו היה למצוא שטיח מתאים מבחינת הצבעוניות והתקציב. המשימה לא היתה קלה בכלל ובסופו של דבר כשהייתי כמעט על סף ייאוש, מצאתי שטיח בתקציב מתאים ובדיגום וצבעוניות שאהבתי וידעתי שיקפיצו את החלל. השטיח נרכש בגלריית אוסקה במשגב.
מכאן הכל כבר היה פשוט יותר. ספת השזלונג בגוון נייטראלי, נרכשה ברהיטי לובלינר לפני כ-5 שנים. כל כריות הנוי הוחלפו בכריות חדשות בטקסטורות וצבעים מתאימים אשר נרכשו במס' מקומות (ג'ינג'ר, איקאה, מון שרי). כיסא הנדנדה הצהוב נשאר במקומו וכך גם הכורסא של סבתא שלי אשר חודשה ורופדה לפני שנתיים. הקיר מאחורי הספה נצבע בגוון ירקרק אשר מופיע גם בחלל העבודה, וניתן לראותו מבצבץ כשנמצאים בסלון. את הסקרטר של סבתא שלי צבעתי בוורוד פוקסיה והחלפתי לו את הידיות. בנוסף, חידשתי את הצבע של שולחן הסלון בסגנון וינטג' שרכשנו כשעברנו לבית. בפינת האוכל בחרתי לצבוע 4 מתוך 8 הכיסאות בצהוב והשנדליר שהיה חום, נצבע בוורוד פוקסיה.
חלל העבודה מואר עם תקרה מוגבהת וחלונות סקיילייט והוא שימש מעין פינת משפחה בלתי ממומשת במרכז הבית.בחלל היה ספסל ישיבה ואחסון ארוך ולא ממש נוח, שהיווה בעיקר מקום זמין לקפל בו כביסה ופינת יצירה עמוסה ומבולגנת של מאיה. האתגר היה להפוך את החלל לפינת עבודה נעימה ואינטימית עבורי אשר תחליף את חדר הסטודיו שבו עבדתי בעיצוב גרפי במשך שנים, תוך רצון להשאיר את החלל פתוח, מרווח ומואר מבלי ליצור קיר או מחיצה שיסגרו אותו וכמובן מעוצב ומותאם לעיסוק החדש שלי – מלבישת בתים.
שולחן הכתיבה משנות ה-50 היה שייך לחמי. גואל, נגר המתמחה בשיפוץ רהיטים ישנים החזיר אותו לחיים תוך שמירה על צבעו המקורי, הוספת מגירה שהייתה חסרה והחלפת ידיות. לשולחן צירפתי כיסא וינטג’ שנרכש בענתיקונטיינר ונשלח לשרי ממון שרי לצביעה וריפוד מחדש בבד קטיפה ססגוני. יחידת מדפים המשלבת עץ וברזל נרכשה בגלריה המקסיקנית במשגב ונתלתה על הקיר לאחסון ספרי העיצוב שלי. הקיר מאחורי השולחן נצבע באותו גוון ירקרק שבסלון ועליו נתלו רשת השראה מברזל ומדף תואם לאחסון כלי כתיבה שנרכשו בנימא בקיבוץ עברון. מנורת קיר ומנורת שולחן במראה וינטג’י נקי, אך מלא אופי שנרכשו בהום סנטר התווספו לחגיגה.
ספסל הישיבה הארוך פוצל. חלק אחד ממנו מצא מקום בחדר של מאיה, חלק אחר מחכה באחסון לעתיד לבוא ועוד חלק נצבע בירוק כהה והותאמו לו מזרון ישיבה בדרך הבד וכריות נוי בצבעוניות מתאימה. ספסל נוי קטן מעץ שנרכש בענתיקונטיינר נצבע מחדש בצבע ורוד עתיק והונחו עליו עציצים. על הקיר נתלו רישומים וגלויות שמיסגרתי ושטיח משלים את החמימות. החלל הפך ממשפחתי ולא מנוצל לחלל עבודה אשר נותן לי שקט והשראה.
החדר של יהב שימש כסטודיו עבורי ובשעות אחה’’צ הוא עבר לשימוש הילדים. כבר זמן מה שלא השקעתי בו וכשהיו מגיעים אליי לקוחות, העדפתי לשבת איתם ליד האי במטבח. יהב ירש אותו בשמחה, חדר מרווח ומואר, מרוחק במקצת משאר חדרי הבית עם דלת יציאה לחוץ. שדרוג רציני לאחר ששנים רבות חלק חדר עם אחותו הקטנה.
החדר של מאיה שימש כחדרם המשותף של מאיה ויהב. הטפט של PIP STUDIO דומיננטי, שמח ועשיר מאד נבחר ראשון בגולדשטיין טפטים. שאר הקירות נצבעו בורוד בהיר מעושן מעט.
השידה הגדולה של סבתא של יובל עברה מהסטודיו ומכילה ספרים, משחקים, חומרי יצירה. בחרתי לשמור על הצבע הלבן והוספתי ידיות קרמיקה ירקרקות. על הקירות נתלו גלויות ממוסגרות, לבבות מחומרים שונים ועוד דקורציות ואת מתלה המעילים המגושם החליפו ווי תלייה מוזהבים בצורת לב שנרכשו בבדים TLV. שטיח אפרפר ורגוע שנרכש אף הוא בבדים TLV נבחר לאזן את הגוונים הוורדרדים וליד המיטה הוצב שרפרף קטן מענתיקונטיינר שנצבע מחדש.
חדר השינה שלנו לא מאד גדול. האתגר היה לעשות שינוי, להוסיף לו אופי וצבע שיהיה נוכח, אך במקביל ישמר חלל רגוע ונעים. הקיר מאחורי המיטה נצבע בגוון כחול/ירוק עמוק ומיד הקפיץ את החלל. וילון הראטן אשר כיסה את החלון שמעל המיטה הוחלף בוילון רומאי בצבע שמנת.
מעל החלון השני נתלה וילון בד ארוך בצבע שמנת שנרכש באיקאה. שידות הצד הלבנות והסטנדרטיות הוחלפו בשידות וינטג’ קטנות אשר נרכשו בוינטג'מאניה. את השידות צבעתי בורוד שהשלים את צבע הקיר והעשיר את מראה הבוהו שיק. על המיטה הונחו כריות נוי בצבעים מתאימים מג'ינג'ר ושטיח שנרכש בפלורליס נפרס למרגלותיה. בשידה הלבנה הגדולה מאיקאה הוחלפו הידיות לידיות קרמיקה לא זהות והמגירה שמאחסנת את אוסף השרשראות שלי נתלתה על הקיר.
ימי הקניות התפרסו על תקופה של כחודשיים. הרבה רכישות התבצעו בחודשים דצמבר – ינואר עם הסיילים של סוף ותחילת השנה, ובאופן כללי עיקר התקציב הושקע ברכישות ושדרוגים שבהם היו מעורבים בעלי מקצוע. אני מרגישה שלמרות התקציב הנמוך שהושקע בפרויקט, לא הייתה מבחינתי התפשרות, והתוצאה שהתקבלה גם השיגה את המטרות שהצבתי לעצמי בתחילת התהליך, וגם אהובה מאד עליי ועל שאר בני הבית.
טיפ מהמעצבת
להישאר פתוחים ולא נעולים מראש על כל ההחלטות והכיוונים. מותר ואף כדאי להיות ספונטניים, להידלק על פריט/צבע/בעל מקצוע מסוים גם אם לא תכננו עליו מראש ולזרום איתו. התוצאה יכולה להיות מפתיעה ומרגשת.
עיצוב: מירב שמחוני
צילום: סיגל בר אל
אהבתי מאוד את העיצוב. בית בצבעיים שמחים, לא עמוס כייפי, תהנו
הי ממש יפה! מהיכן המנורות שמעל המיטה בחדר ההורים?
עיצוב יפהפה ומרגיע. כל הכבוד לכול העסוקים במלאכה הזו.