לאחר 18 שנות מגורים ללא שיפוץ, סיגל ויאיר הרגישו שהגיע הזמן לשינוי. הם ביקשו לפתוח את החלל הציבורי ולרענן את התחושה הכללית, מבלי לאבד את הפשטות, הפרקטיקה והחיבור לטבע שמלווים את חייהם.
הקשר האישי בין המעצבת אייר שפירא לסיגל – ד"ר לביולוגיה ימית ומרצה לשעבר של אייר – הפך את התהליך למדויק ורגיש במיוחד. בין השראה מהים ואתגרים תכנוניים, נרקם בית שמשלב את החדש עם הקיים.

המעצבת אייר שפירא משתפת: זהו ביתם של סיגל ויאיר ביישוב בת חפר. בני הזוג מתגוררים בו כבר 18 שנה, ומעולם לא שיפצו אותו. לקח להם זמן רב להתפנות לתהליך ולקבל את ההחלטה על השינוי. ההתלבטות המרכזית הייתה האם להרחיב את הבית או לשפץ ללא הרחבה – שאלה שגרמה להפסקה בין הפנייה הראשונה שלהם אליי, לבין תחילת העבודה בפועל. בסופו של דבר התקבלה ההחלטה להישאר במסגרת הקיימת ולהתמקד במיצוי מלוא הפוטנציאל של החלל.
הבית בנוי בשתי קומות: קומת הכניסה כוללת סלון, מטבח, חדר רחצה כללי עם מרפסת שירות, ממ"ד וחדר נוסף, ובקומה העליונה נמצאים חדרי השינה וחדרי הרחצה. השיפוץ התרכז רק בחלל הציבורי שבקומת הכניסה.

את סיגל אני מכירה כבר שנים, היא ד"ר לביולוגיה ימית, ואפילו הייתה המרצה שלי במהלך לימודי התואר הראשון במדעי הסביבה בהתמחות ימית. מעבר לכך, אנחנו גם שכנות. כשסיגל ויאיר פנו אליי, הם רצו לעשות שינוי משמעותי בבית – לפתוח את הסלון והמטבח כלפי החוץ, להכניס יותר אור, ולרענן את התחושה הכללית בחלל שבו מתנהל עיקר היומיום שלהם.
בעבר גרו סיגל ויאיר ביישוב קטן בגליל, וכמי שמחוברים לטבע, היה ברור להם שהבית יתוכנן ברוח טבעית, פשוטה ונעימה. סיגל ביקשה בית שלא ייראה מעוצב מדי, אלא כזה שיהיה נעים, פרקטי, מואר וקל לתחזוקה.

הפלטה הצבעונית התגבשה סביב שילוב של גווני ירוק וכחול בהירים, על רקע נקי של קירות לבנים. אני מאמינה בקירות לבנים כקנבס חלק שמאפשר לאלמנטים כמו ריהוט, נגרות ואקססוריז להכניס צבע, חום ואופי לחלל – פריטים שקל להחליף ולרענן לאורך השנים, מבלי לפגוע בשפה העיצובית של הבית.

החצר די מוצלת, והשפיעה על כניסת האור לבית. החלום היה לפתוח את הקירות החיצוניים לכיוון החצר. במהלך שלב התכנון יצרתי כמה חלופות שהיו שונות מאוד זו מזו, עד כדי שינוי מלא במיקומים של הסלון, המטבח ופינת האוכל, ואף מיקום הכניסה לבית. אחרי הרבה הרהורים והתלבטויות, סיגל ויאיר בחרו לבסוף באופציה היותר "שמרנית", והעדיפו לשמור על פריסת הפונקציות הקיימת.
השינוי המרכזי התרכז בפתיחה מלאה של הקירות החיצוניים אל החצר, בתכנון מחודש של המטבח ובמציאת פתרון חכם ונעים לקיר הטלוויזיה בסלון.

הריצוף נבחר מתוך התאהבות ממבט ראשון. הוא מייד משך אותנו במראה ובתחושה הטבעיים שלו. יש בו הטבעות עדינות שמזכירות מאובנים, והוא יוצר מראה נקי אך חי, עם טקסטורה שמרגישה אותנטית ולא מעובדת. גם הגוון שלו, המזכיר בטון, תרם לאותה תחושה טבעית וחמימה שחיפשנו מהרגע הראשון.

המטבח הקודם היה בנוי בצורת "ר", עם יחידות עליונות מעל משטח העבודה – מה שיצר תחושת עומס, שהייתה בולטת מול דלת הכניסה. בתכנון החדש ריכזתי את כל הארונות הגבוהים על הקיר הסמוך לכניסה, ויצרתי נגרות מותאמת שמכילה גם ארון אחסון בסמוך לדלת הכניסה – פתרון שלא היה קודם לכן.

באופן הזה, הקיר במטבח שנגלה כבר בכניסה נשאר פתוח ומאוורר, עם משטח עבודה ארוך ורחב הכולל תנור עומד, ומעליו קולט אדים עם ארובה גלויה שתוכננה ונבנתה בעבודת יד.
מכיוון שיאיר הוא המבשל העיקרי בבית, היה חשוב לו קולט עוצמתי שמפנה את הריחות אל מחוץ לבית, וכך הפכה הארובה לא רק לאלמנט פרקטי, אלא גם לאמירה עיצובית בולטת במטבח.

בחלל שנוצר מתחת למדרגות הקלות תכננתי ספרייה גבוהה, שבתחתיתה שובצה הטלוויזיה, ובצמוד אליה תוכנן ארון אחסון נוסף עבור המטבח.
מיקום הטלוויזיה ואזור הישיבה בסלון העסיקו אותנו לא מעט, ולאורך הדרך עלו כמה כיוונים, עד שהתגבש הפתרון בדמות ספריית ברזל לבנה, שעולה לגובה החלל הכפול של גרם המדרגות. הספרייה עונה על כמה צרכים במקביל: מספקת קיר בעומק מתאים לטלוויזיה גדולה, יוצרת נקודת מוקד מרשימה בחלל, משמשת כספרייה דו-צדדית לאחסון ספרים ואביזרים, וגם מתפקדת כמעקה וסגירה לגרם המדרגות.

הספרייה הזו, עם החיבור למזווה המטבח, הייתה עבורי אחד הפרטים שהכי לא רציתי לוותר עליהם במהלך התכנון. מדובר במפגש של כמה חומרים שונים: ברזל, עץ, רשת, והחיבור ביניהם לא תמיד היה פשוט או מובן מאליו. לא כל הפתרונות היו ברורים מראש, חלקם התגבשו תוך כדי התהליך עצמו.
סיגל מאוד חששה מהנוכחות של קיר הברזל במרכז הבית, גם כשהוא צבוע בלבן, והיה לה חשוב שהתחושה הכללית תישאר קלילה ופשוטה. גם הבחירה ברשת האקספנדד לא הייתה קלה עבורה, והייתי צריכה להאמין בתכנון, בבחירות שלי, ובמסגר – שהתוצאה הסופית תעמוד בציפיות ותתחבר לשפה העיצובית של הבית.

פינת האוכל נותרה במיקומה המקורי, אך לצידה פתחנו ויטרינה גדולה שמחברת את הדק ופינת הישיבה החיצונית אל תוך הבית, ומכניסה אור, נוף ותחושת מרחב לחלל הפנים.
אחת הנקודות היפות בפינה הזו היא התמונה התלויה לצדה – מתנה שקיבלה סיגל מקולגה. בתמונה מופיעות ארבע תבניות של בעלי חיים ימיים, בצבעוניות טבעית ועדינה, שמכניסה את אהבתה של סיגל לים היישר אל תוך הבית.

בחירת שולחן האוכל הייתה תהליך בפני עצמו. ניהלנו לא מעט שיחות, עברנו על תמונות והגדרנו יחד מה הם מחפשים  – שולחן שיאזן בין מראה לא מודרני ונקי מדי לבין מראה כפרי וגס מדי. בסופו של דבר, מצאנו את השולחן המדויק שענה על כל הדרישות  והוא משלים את הפינה הזו בהרמוניה מלאה

השיפוץ הזה התחיל עוד לפני ה־7 באוקטובר, והמשיך גם אחריו, בכוחות מדודים ואסופים. זו הייתה תקופה מאתגרת במיוחד. לקבלנים לא היו עובדים, ולמזלנו היינו כבר לקראת סוף העבודות. אני זוכרת שאחד ממתקיני הנגרות פחד להיכנס ליישוב שלנוו – הפחד היה מוחשי מכל כיוון, והיה אפשר ממש להרגיש איך משהו באמון בין האנשים נסדק. כשהגענו לאתר, כולם עבדו בדממה, כאילו חיכו שמישהו יישבר ראשון ויגיד משהו.לקח זמן עד שהמציאות הצליחה להתנסח במילים.
מעבר לאתגר הרגשי, התמודדנו גם עם לא מעט אתגרים טכניים, בראשם ספריית הברזל, שגובהה כארבעה מטרים והתקנתה דרשה דיוק והתארגנות לא פשוטה, וגם המזווה שתוכנן בפינה מורכבת במיוחד מתחת למדרגות הקלות היווה אתגר. הנגרים נאלצו להגיע שוב ושוב עם שבלונות שגזרו בשטח, כדי להתאים את האלמנטים למיקום הלא שגרתי.

בנוסף, היה כאן אתגר מסוג אחר – שיפוץ חלקי בלבד של הבית. לא מדובר בפרויקט שבו מחליפים הכל, אלא כזה שמערבב חדש עם קיים. זה מחייב עין רגישה ויכולת לשלב אלמנטים חדשים בתוך חלל שמכיל כבר חיים, חפצים ואסתטיקה קיימת, כל זאת מבלי לייצר נתק או תחושת טלאי על טלאי.
העבודה עם סיגל הייתה עבורי חוויה מרגשת ומיוחדת. לעיתים הרגשתי כאילו אני מעצבת את הבית של עצמי. אולי הייתי בוחרת חלק מהפריטים קצת אחרת, אבל עבורי זה תמיד ברור: אני מקשיבה, לומדת את הלקוח ומתאימה את עצמי לאהבות והעדפות שלו.
סיגל הייתה צריכה לעיתים זמן להתבשל עם כל החלטה, ואני מאמינה ויודעת שזו זכות מלאה של כל לקוח. הבחירות האלו נוגעות בחיים עצמם, ולכן ראוי לתת להן מקום, זמן ומרווח, במיוחד כשמדובר בשינויים שנוגעים לבית ולתחושת השייכות בו.

טיפ מהמעצבת

הכול קורה בזמן הנכון, וגם כשדברים מתעכבים מסיבות שלא בשליטתנו, אין טעם להילחץ. הלחץ לרוב לא תורם, ולעיתים רק מקשה. כשמשחררים קצת, נותנים לדברים להסתדר, והם באמת מסתדרים, בדרכם ובזמנם.

צילומים של לפני שצילמה המעצבת:

עיצוב: אייר שפירא
צילום: מאיה אבגר

לאתר של אייר שפירא>>
לעמוד הפייסבוק של אייר>>
לחשבון האינסטגרם של אייר>>
לכרטיס העסקי של אייר>>
עוד על אייר>>
ריצוף: אלוני
שולחן פינת אוכל: NARO
כסאות פינת אוכל: איקאה
ספה: תומיק
תאורה טכנית:  טרנדלייט
תאורה בסלון ופינת אוכל: סאגה
כסאות דלפק: הגלריה המקסיקנית
נגרות: נגריית זברה-טימבר
ספריית הברזל: וייס מתכות
ארובה לקולט אדים: דורון אונטר