מעצבת הפנים שירה רוזנפלד גליל לא תיארה לעצמה שהיא עוד תשוב אל הבית שבו גדלה, כמעצבת הפנים אשר תשפץ אותו מהיסוד. יותר מארבעה עשורים אחרי שנבנה הבית על ידי הוריה – אדריכלית וקונסטרוקטור, היא חזרה אליו עם בן זוגה ושלושת ילדיהם, והפכה את מסע השיפוץ למפגש עם הילדה שהייתה ועם הזכרון של אביה אשר ממשיך ללוות אותה. התכנון והעיצוב שיצרה בבית משלב כבוד עמוק לעבר ולמורשת המקצועית של הוריה, ביחד עם מבט מדויק אל ההווה והעתיד. זהו סיפור על בית, על משפחה, ועל הדרך שבה חומר, זכרון ורגש נטווים יחד לכדי מרחב אחד שלם והרמוני.

המעצבת שירה רוזנפלד גליל משתפת: זהו הבית הפרטי שלנו – שלי, של נדב ושלושת ילדינו. הבית שוכן בהוד השרון, והוא למעשה הבית שבו נולדתי. הוא נבנה לפני 47 שנים על ידי אבי שהיה קונסטרוקטור, תוכנן על ידי אמי האדריכלית, וגרתי בו עד גיל 22. לא תיארתי לעצמי שאחזור אי פעם לגור כאן, אבל לפני כחצי שנה זה קרה, כשעברנו אליו כמשפחה.
הבית משתרע על פני 170 מ"ר וכולל שישה חדרים ומשרד. בקומת הכניסה נמצא החלל המרכזי לצד חדר המשחקים, והקומה העליונה מוקדשת לחדרי השינה.

לפני השיפוץ אימי התגוררה בבית, ובמהלך כל השנים לא הפסקתי להתבונן בתהליכים שעבר, מאז ילדותי. כל זכרונות הילדות שלי טמונים בקירות שלו. דווקא בגלל העובדה שחלק גדול מהחללים בבית נראה לי קבוע ומושרש בזיכרון, הרגשתי קושי לפתח את הגמישות התכנונית שמאפיינת בדרך כלל את תהליכי העבודה שלי.
בנוסף לכך, הבית עדיין שייך לאימי, וכאמור היא גם זו שתכננה אותו במקור, כך שכל שינוי מהותי היה צריך להתקבל גם על דעתה. הבקשה המרכזית שלה הייתה לא לשנות את הפתחים, ולכן הם נשארו בדיוק כפי שהיו, ורק החלונות עצמם הוחלפו בחדשים.

מתוך המקום הזה, הקונספט הבסיסי שעמד לנגד עיניי הפעם נשען על הרבה כבוד והוקרה לתהליכים שיצרו הוריי בבית הזה, ולערכים שהם החדירו בו. בחרתי להתבסס על החוזקות התכנוניות של הבית, שנבנה ברוח סגנון הבאוהאוס, והמטרה הייתה לשמר אותן ואף לחזק אותן דרך תכנון הפנים.
החזיתות המתעגלות והגאומטריה האופקית והרוחבית של הבית מבחוץ באו לידי ביטוי גם בעיצוב הנגרות, הריהוט, הזכוכיות והמראות – כל אלה הדהדו והעצימו את הקווים האופייניים לבאוהאוס, בהתאם לפרשנות האישית שלי.

בכל אחד מהפרויקטים שלי קיימת פלטת צבעים שמאפיינת אותי כמעצבת. אני נוטה לסגנון מונוכרומטי, ומשתמשת בנגיעות מדויקות של צבעים, וכך היה גם בעיצוב הבית הפרטי שלי. היה לי חשוב ליצור קונספט של בית נקי ממניירות וטרנדים שעלולים לעייף אותי עם הזמן. הדגש בתכנון הושם על עבודה עם חומרים יותר מאשר עם צבעים – שיש, בטון ועץ.
הבחירה בחומרים טבעיים וגולמיים נבעה גם מהחיבור העמוק של אבי לחומרים הללו. יציקות הבטון והדגשת העמודים הקונסטרוקטיביים נולדו מתוך אותו חיבור, וכך גם שיחזור הכניסה הירוקה והטבעית צמח מתוך האהבה של אבי לאדמה ולטבע.

לפני השיפוץ, הכניסה אל הבית הייתה סגורה, חשוכה ותחומה בשני קירות ובהנמכת תקרה שנועדה ליחידת מיזוג מיושנת. היה לי ברור שאני רוצה לפתוח את אזור הכניסה ככל האפשר, ולאפשר לאור הטבעי המגיע מיתר החללים לזרום אליו.
לאחר הריסת הקירות, תחמתי מחדש את אזור הכניסה באמצעות יחידת נגרות קלילה ואוורירית, שממלאת גם תפקיד פונקציונלי – היא מאפשרת אחסון נוח לנעליים, מפתחות, תיקים ודואר, וגם משמשת כספרייה פתוחה. על המדפים הונחו עציצים שמכניסים תחושת טבעיות ורעננות לתוך הבית.

את יחידות המיזוג בחרתי להציב בצורה אנכית בחלל הסלון, במטרה להימנע מהנמכות תקרה מיותרות או ממזגנים עיליים חשופים לעין. הבחירה הזו הפכה את קיר המיזוג לקיר מרכזי ומשמעותי, שעליו מיקמתי את הטלוויזיה ואת יחידת הנגרות שסביבה, וכך נוצרה העמדה חדשה לגמרי לאזור הסלון.

הריהוט שבחרתי לסלון קליל ואוורירי, למעט שולחן השיש שניצב במרכז החלל, ומשמש כציר מרכזי. הוא מחופה באבן שיש שסופגת וזוכרת, וזה בדיוק סוד היופי שלה.
את תחושת הרכות העוטפת בחלל יצרתי באמצעות וילונות שמדגישים את גובה התקרה ומוסיפים לה עומק ואלגנטיות.

החלון העגול בפינת האוכל הוביל לבחירה בשולחן אוכל עגול, שיוצר תחושת המשכיות. קיר וחגורת תקרה שחצצו בין פינת האוכל למטבח הוסרו, וכך נוצר חיבור בין שני החללים ותחושת מרחב פתוח ומאוורר.

המטבח תוכנן כך שיהיה על זמני, כמו קנבס נקי וניטרלי שמאפשר לחוויית הבישול וחדוות העשייה להתבלט ולקחת את התפקיד הראשי. מאחר שאזור המטבח חשוך יחסית בשל כיווני השמש, בחרתי עבור הארונות בחזיתות בהירות שיוצרות תחושה קלילה ואוורירית.

משטחי העבודה הגדולים תוכננו כך שיתאימו לעבודה משותפת ונוחה במטבח הפעיל שלנו. הדלפק תוכנן כך שיתאים לחמש נפשות, ויאפשר לכל בני הבית לשבת יחד בנוחות. בדירה הקודמת תמיד רצינו לשבת סביב הדלפק כמשפחה, אך המקום הספיק רק לשלושה. עכשיו, כשכולנו יכולים לשבת יחד, זו הפכה לפינה אהובה למפגשים משפחתיים.

בחדר הרחצה של האורחים שבקומת הקרקע נשמרת המשכיות בבחירת החומרים, והיא באה לידי ביטוי באריחים גדולים ובמראה נקי, לצד משטח שיש-פורצלן יצוק שהופך לכיור אינטגרלי.

בדירה הקודמת שבה התגוררנו, מכונת הכביסה והמייבש הוסתרו בתוך ארונות המטבח. כאמא לשלושה ילדים, המכונות עבדו ללא הפסקה ויצרו רעש תמידי, ולכן בבית הנוכחי תוכנן אזור כביסה נפרד. התכנון הפונקציונלי כולל מקום ייעודי לאחסון חומרי ניקוי, לצד מגירות המיועדות להפרדת בגדים לפי סוגי כביסה. אחד הפתרונות החכמים ביותר בבית הוא פיר הכביסה, שמחבר בין יחידת הנגרות שבחדר הרחצה בסוויטת ההורים שבקומה העליונה לבין חדר הכביסה. כך הכביסה יורדת ישירות מהקומה העליונה, עוברת מיון וטיפול בכתמים אם נדרש, וממשיכה היישר למכונה.

המדרגות שבין הקומות והמפלסים לא הוחלפו, אלא לוטשו וחודשו. הן עשויות מאותו שיש חום שבעבר ריצף את כל הקומה. בחרתי לשמר את החומר הזה רק במדרגות, כדי לשמור על התחושה האותנטית של שיש טבעי, וליצור ניגוד עדין עם ריצוף מודרני, בהיר ונקי בשאר הבית. המעקה המקורי, שהיה עשוי עץ מיושן, הוחלף במעקה בהיר ומודרני שמשלים את המראה החדש.

בקומת החדרים נשמר ברובו התכנון המבני המקורי, למעט שינוי שבוצע ביחידת ההורים. בעבר כלל המרחב חדר רחצה גדול במיוחד לצד חדר ארונות צר וקטן. בחרתי להגדיל את אזור הארונות על חשבון חדר הרחצה, ותכננתי מקלחון מפנק במקום הג'קוזי שהיה בו קודם לכן. חומרי הגמר שנבחרו לחדר הרחצה טבעיים ונקיים, מתוך רצון ליצור מרחב שקט ומרגיע לסיום היום.

היה חשוב לי לייצר ארון בגדים בסוויטת ההורים שישמש כמו קיר המשכי עם נגרות עדינה שנראית כמו חיפוי קיר שמעניק שקט ויזואלי ושקט אקוסטי.

גם בחדר הרחצה של הילדים תוכנן מרחב שקט ורגוע, אך עם תוספת של גוון וטקסטורה ליצירת עניין וחום. הקווים המתעגלים שמאפיינים את חזית הבית חזרו כאן כאלמנט עיצובי, דרך צורת ארון הרחצה והמראה, וכך נוצר קשר עיצובי בין המבנה החיצוני לפרטי הפנים.

האתגר הגדול ביותר עבורי היה המפגש עם הרגש. מול אמא שלי, שתכננה את הבית בעצמה, היה לא פשוט לראות את הקושי שלה להתמודד עם שלב ההריסות. ואם אפשר לרגע להיות רוחנית, הרגשתי את אבא שלי נוכח בתהליך השיפוץ באופן שלא חוויתי מאז מותו. התחושה הייתה שהוא מלווה אותי, תומך בי ושמח בדרך שבה הדברים מתקדמים. זה העניק לי הרבה כוח.
לשמחתי, נדב, בן זוגי, האמין בבחירות העיצוביות שעשיתי, והעניק לי חופש לקחת החלטות בעצמי, כל עוד הן תאמו את התקציב. הוא הצטרף לרגעים החשובים, לבחירות הסופיות, והדעה שלו הייתה משמעותית עבורי. ימי הקניות המשותפים הפכו לחוויה מקרבת – זו הייתה הזדמנות עבור נדב להכיר מקרוב את שגרת היומיום שלי, לפגוש את המקומות והאנשים שאני עובדת איתם, ולהיחשף לעולם שלי.
כמו בכל הפרויקטיםש לי, בחרתי לעבוד עם ספקים שאני מכירה כבר שנים, כאלה שאני סומכת עליהם, ויודעת שרמת השירות והביצוע שלהם תאפשר לי תהליך נעים, מדויק ויעיל.

זה היה מסע של מפגש עמוק עם עצמי – עם שירה הילדה, עם ההורים שלי, ועם בן זוגי שנכנס לעומקו של העולם המקצועי שלי. אני מרגישה שזו אחת המתנות הגדולות ביותר שיכולתי לבקש לעצמי, למרות הקשיים והמהמורות שבדרך. בתהליך הזה למדתי להקשיב לרגש ולתחושת הבטן, והבנתי שדווקא הן אלה שהובילו אותי לבחירות הנכונות. בתור מי שהייתה הפעם גם הלקוחה וגם המעצבת, זו הייתה ההצלה הכי גדולה שלי.

אבא שלי היה המפקח והאחראי על אתר הבנייה הזה כשהבית נבנה לראשונה, והשיפוץ הזה היה עבורי סגירת מעגל. אבא שלי היה לי השראה גדולה לעשייה המקצועית שלי, ולמעשה, גם הסיבה שבחרתי בדרך המקצועית שלי.
בשלב ההריסה התגלו לעיניי כל אותם צדדים נסתרים שהיו חבויים בתוך הקירות. מצאתי עדויות לשקדנות ולעמלנות בשיטות הבנייה, כאלה שידעתי שאבא שלי הקפיד עליהן, אך טרם פגשתי במו-עיניי. זה ריגש אותי מאוד לפגוש את טביעת היד המקצועית שלו כך, פתאום, כאילו אני פוגשת אותו מחדש. מתוך החוויה הזו הרגשתי מחויבות להמשיך את הדרך באותה רמת דיוק ושקדנות, גם בפרויקט האישי שלי.

ריצןף וכלים סניטריים: MODY
חלונות : מאסטרו
וילונות: Blinds Us
שטיחים: צמר
ספה: טוקסה
כורסאות: טולמנס דוט
שולחן סלון: ייצור אישי
שולחן פינת אוכל: The Butcher's
כסאות פינת אוכל: פיקאפ
מטבח: סמל מטבחים
כסאות מטבח: Idana