אביגיל ריינר ושלומי נחמני הם זוג שחי ונושם עיצוב: הם בוגרי המחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל, מלמדים במכללת שנקר במחלקה לתקשורת חזותית ובמחלקה לעיצוב תעשייתי, והם גם הבעלים של THE STUDIO – סטודיו שמתמחה בעיצוב גרפי לתחום התרבות והאמנות. למרות הרקע העיצובי המובהק, כאשר עמדו לקראת שיפוץ הדירה שלהם, היה ברור להם שיזדקקו לאשת מקצוע שתעזור להם לתרגם את עולם התוכן העיצובי הדו-מימדי שלהם לחלל רב-מימדי.

3-2
צילום: איתי בנית

שלומי ואביגיל: רצינו להישאר בתל אביב וחיפשנו דירה בכל שכונות הדרום – פלורנטין, התקוה, קריית שלום, שפירא. ננעלנו על יד אליהו בעקבות נסיעת אופניים בשבת אביבית אחת, מדירתנו השכורה במרכז העיר אל השכונה. הקירבה למרכז יחד עם אוירת השבת הקסומה, שבו את ליבנו.

יד אליהו היא שכונה בדיוק כלבבנו – יש בה אוירה של פעם אך היא קרובה מאוד לכל מה שהוא ״היום״. השכונה מלאה במשפחות צעירות כמונו, פינות חמד ירוקות ותחושה אמיתית של קהילה הטרוגנית. ראינו המון דירות פוטנציאליות אך הדירה הספיציפית הזו קסמה לנו – משהו בלתי מוסבר באנרגיות שלה, בתחושה האוורירית, בתאורה הטבעית, באינטימיות של הבניין. הדירה ממוקמת בסמטה שקטה וירוקה, ובגלל שהיא בקומה אחרונה, הפוטנציאל שלה היה הרחבה על הגג וצידה האחורי. בסופו של דבר הצלחנו לממש רק את ההרחבה בצד האחורי.

9-2
צילום: איתי בנית
החיבור של שנינו לעיצוב מגיע דרך האהבה הגדולה לעולם החזותי: שנינו עסקנו באמנות בשלבים מוקדמים של חיינו וחשבנו שיהיה מעניין לפתח את התחביב למקצוע. תחום התקשורת החזותית קסם לנו מכיוון שהוא טומן בחובו מספר רב של מדיומים ואתגרים במקביל.

הופתענו לגלות שעד כמה ש״עיצוב זה עיצוב זה עיצוב״ – עיצוב גרפי אינו עיצוב פנים בשום צורה. כלומר, היכולת הדו מימדיות שלנו עזרו לנו בבחירות שעשינו, אולם נדרשנו לאשת מקצוע. רומי סילבר בנית היא אשת מקצוע יוצאת מן הכלל, והבנו את זה כשביקרנו בדירה של חבר שהיא עיצבה, הרבה לפני שבכלל חשבנו על קניית דירה. בדירה שביקרנו, התפעלנו מאוד מהפתרונות החכמים שרומי נתנה לאלמנטים בבית, שבחיים לא היינו מעלים בדעתנו לתת עליהם את הדעת כבר בתהליך השיפוץ. אולי רק לאחר הכניסה לדירה. כבר אז איחלנו לעצמנו שיום יבוא וגם אנחנו נוכל לשכור את שירותיה.

15_7
צילום: איתי בנית

מכיון שהדירה המקורית עמדה על 55 מ״ר והורחבה ל-76 מ״ר יכולנו להרשות לעצמנו להרוס הכל ולבנות מחדש. התמקדנו במספר דברים שהיו חשובים לנו: לייצר תחושת מרחב, ליצור הרבה חללי איחסון, לשמור על קו אלגנטי ופשוט כמו העיצובים שלנו, לשמור על תקציב נמוך.

החלל הציבורי כולל למעשה שני חלקים: הסלון+המטבח שמחוברים, ומבואת הכניסה. היה לנו חשוב לייצר כניסה לבית שתהיה קצת מוסתרת מהבלאגן, שיתכן ויהיה בסלון, וגם לייצר ריהוט שיאפשר ״להניח דברים״ מיד עם הכניסה לבית, מבלי לבלגן. לכן הכניסה כוללת ארון שבו ניתן להניח מפתחות, מכתבים, משקפי שמש וכו׳ ומתחתיו אופניים, בימבה וכו׳.

הארון תוכנן על ידי רומי והוא מבוסס על עמודים ומדפי אלומיניום פשוטים, צבועים מט, שנקנו ב״מקור העמוד והמדף״ ברחוב צ׳לנוב. הארון עצמו נעשה על ידי נגר בהזמנה אישית ושולב בעמודים בצבע שחור מט. המוטיב הזה חוזר על עצמו בבית ונבע בעיקר משיקול כלכלי – אלה הפתרונות מידוף הזולים ביותר, אך עם בחירה נכונה של צבע – הם נראים ממש טוב!

13_7
צילום: איתי בנית

IMG_5416[1]
צילום: אביגיל ריינר
הארון מתפקד באופן דו צדדי: צידו השני הוא מתקן למסך LSD יחד עם מגירת אחסון לכל מה שנלווה למסך – מתגי חשמל, לפ טופ וכד׳. מעל הארון – מדפים לספרים שנראים משני צידי הארון.
12_7
צילום: איתי בנית

גם במבואה מיקמנו מדפים כאלה שמאפשרים לנו להניח כובעים, תיקים וכד׳. המדפים תוכננו בדיוק למידת הנישה, שכוללת גם שני ארונות שירות – למעילים ולתיקים. הארונות עצמם הם ארונות מטבח של איקאה. שוב, השיקול היה כלכלי. הרעיון המעולה של רומי להשתמש בארונות מטבח נבע מכך שהם מאפשרים הכי הרבה אחסון והם הרבה יותר עמידים מארונות ביגוד. על מנת להפוך אותם למיוחדים ו״חמימים״ יותר, קנינו ידיות העשויות מחבלים, באתר של החנות West Elm.

מבואת הכניסה כוללת גם שידה שנמצאה בדירה כשקנינו אותה. היה לנו מאוד חשוב לשמור על פריט הריהוט המקורי הזה משתי סיבות: הראשונה היא כי זו שידה מקסימה, השניה היא כי זה משמר את מה שהיה, המקור, מי שגר בבית הזה וגידל את משפחתו משנות החמישים ועד שקנינו בעצמנו את הנכס מיורשיו. לצורך כך נבנתה נישה מתאימה ומעליה תוכננה ספריה יחודית: פרזול אלכסוני שבאורך פלא מכיל את כל הספרים שלנו שבדירה השכורה היו פזורים בכמה וכמה מקומות. בתכנון הספריה רומי ביקשה מאיתנו לספור את כל הספרים שלנו ועשתה חישוב מדוייק של יחידת האחסון הזו. הספריה הזו היא אחד הפריטים היחודיים בבית לא בכדי – היא מאפיינת את האהבה שלנו למילה הכתובה ואת העובדה שהספרים, על כל גווניהם, מגדירים את מי שאנחנו.

לצד השידה שטיח גאומטרי מאיקאה, שמזכיר את הספריה באריגה שלו. מצאנו אותו במקרה ושמחנו על כך.

11-1
צילום: איתי בנית

בין המטבח לסלון עומדות שתי שידות שנקנו בסוף עונה ב״ביתלי״, בהן יש בעיקר פרטים מעוצבים שאספנו לאורך הדרך – אותיות תלת מימדיות, פסלונים, גלויות, בובות וכד׳.

1-2
צילום: איתי בנית
צילום: אביגיל ריינר
צילום: אביגיל ריינר

בסלון יש ספה ושתי כורסאות שקנינו בפלורנטין עבור הדירה השכורה הראשונה שלנו בתל אביב. הספה די סטנדרטית אך עם כריות מיוחדות היא מתבלטת. הכורסאות בסגנון קצת וינטאג׳י ששובר את הקוים הפשוטים שמאפיינים את הבית. לצד הספה – שידה מאיקאה.

10-1
צילום: איתי בנית

על קירות הבית מפוזרות עבודות אמנות רבות, פרי עבודתינו עם אמנים שונים. חלקן ניתנו לנו במתנה וחלקן הם כחלק מעבודת ברטר: ציבי גבע, אביטל כנעני, אניסה אשקר, Know Hope, ג׳ניפר אבסירה, גיא ינאי, הילה בן ארי ועוד.

צילום: אביגיל ריינר
צילום: אביגיל ריינר

קנינו מטבח איקאה משיקולי תקציב. הלכנו על דגם הכי פשוט ולא מאופיין, כדי  לייצר קיר חלק ככל האפשר, ללא ידיות בכלל. איבזרנו את החלל עם גופי תאורה מיוחדים ששופכים אור אחר, לפי הפונקציוליות של החלל. על מנת לחסוך בעליויות, עשינו את הקניות בסוף השנה, דבר שזיכה אותנו בהנחות בחנויות שנחשבות יחסית יקרות כמו ״קמחי תאורה״ ברח׳ קיבוץ גלויות.

השולחן אוכל היה שייך לסבתא של אביגיל, זהו שולחן עץ עם ציפוי פוריימקה דמוי שיש, שולחן ל-6 שיכול להכין עד 10 איש. מסביבו ישנם כסאות שקנינו ב Pick Up בקיבוץ גלויות.

8-2
צילום: איתי בנית

החויה העיצובית היתה מעניינת כי מדובר בעיצוב שונה כל כך מהשדה שאנחנו פועלים בו. היו דברים שיכולנו ״לשאול״ מעולם העיצוב הגרפי, אך הרבה מן המהות העיצובית היא שונה. המעורבות שלנו היתה גדולה, אך לא יותר מכל לקוח אחר. סמכנו מאוד על המעצבת שבחרנו והקשבנו לעצותיה. הרגשנו שבכל הקשור לנגישות לבני הבית, ופתרונות פונקציונאלים של המרחב, אין לנו שום נסיון ועל כן היא היתה האוטוריטה.