יומן בנייה #1

היי, זו רונה ואני מתרגשת מאוד לפתוח את סדרת הכתבות – יומן בנייה. במהלך שנותיו של מגזין PNIM אני כותבת כאן על בתים של אחרים, על הבחירות שלהם, ההתלבטויות והאילוצים. ועכשיו כשאני בונה את ביתי הפרטי, מסתבר שהרבה יותר קל לי לכתוב על אחרים. בשבועות הקרובים אצא קצת מאזור הנוחות שלי ואשתף בתהליך אישי מאוד – תהליך תיעוד בניית הבית הפרטי של משפחתי. אשתף כאן בלבטים, באילוצים ובבחירות שאבצע בביתי הנבנה ממש בימים אלו אי שם בגליל.

אז לפני הכל אחזור לרגע אחורה בזמן בתמציתיות מהירה, להסטוריית המגורים של חיי הבוגרים כי היא רלוונטית לבחירות שעשיתי בביתי הנבנה. מייד בתום שירותי הצבאי עברתי מעיר דרומית אל תל אביב ושכרתי דירה עם שני שותפים בבניין לשימור ברחוב הותיק ומלא הקסם – נחמני. במשך כעשור התגוררתי בלב תל אביב במספר דירות ישנות. בחלקן התגוררתי עם שותפים, באחת מהן התגוררתי לבד ובאחת מהן התגוררתי עם צחי, בן זוגי. מאז, יש לי חיבור מיוחד למראה הותיק של הדירות בתל אביב ואותו ניסיתי ליישם באופן מרומז גם בתכנון ביתנו החדש.

מבט אל הסלון

בהיותי אדם שלא מפסיק לחלום, אחרי עשור של מגורים אורבניים, התהווה בי רצון חדש – מעבר לבית בצפון מול הרים ירוקים, חלום על גידול ילדים בתוך קהילה קטנה. לשמחתי, צחי התחבר אל החלום הזה והמעבר אל הצפון התרחש בהדרגתיות – תחילה שכרנו  בית במשך ארבע שנים בקריית טבעון, ומאוחר יותר במהלך התקופה הזו רכשנו שטח בהרחבה של ישוב גלילי, כדי לתכנן ולבנות בו את ביתנו מול נוף ירוק והרבה כחול של מפרץ חיפה. את הבית הזה בנינו מתוך אילוצי תקציב, ובעיקר מתוך חוסר מודעות כיצד לכל החלטה עיצובית יש השפעה על חיי היומיום ועל תחושת חוסר או שפע.
כאשר בניית הבית הסתיימה ועברנו להתגורר בו, לא הרגשתי שהגעתי הביתה, לא הרגשתי חיבור ומשהו היה חסר בהתאמה של הצרכים שלנו כמשפחה. לכן, אחרי עשר שנות מגורים בבית מכרנו אותו ורכשנו מגרש בישוב שכן, כדי לבנות בית מחדש, תוך כדי הבנה של הצרכים שבינתיים השתנו כשהילדים גדלו, וגם מתוך חיבור עמוק יותר למהות של עיצוב הפנים.

יציקת התקרה. מבט אל הסלון ופינת האוכל

אחרי מסע שנמשך חמש שנות המתנה, בימים אלה ממש, אנחנו נמצאים בתהליך הגשמת הבית החדש מהנייר אל המציאות. קדמו למסע הזה לבטים והתכנסות פנימה אל תוך השאלות: מה הפריע לי בבתים השונים שבהם התגוררתי, ומה אהבתי בבתים הללו. כך למשל, הקונספט לבית החדש התחיל מכך שממש בשכנות לבית השכור שבו התגוררנו במהלך תקופת ההמתנה, ניצב לו בית אבן ובו נמצא פטיו פנימי שמוליך את הבאים אל הכניסה לבית. הפטיו הזה מהווה גם מקום התכנסות משפחתי ופרטי. התאהבתי בפטיו הזה והוא בעצם שימש עבורי כנקודת המוצא שממנה נרקם הבית החדש.

מבט אל הסטודיו, המסדרון ומדרגות לקומה העליונה

ההמשך היה לאתר את האדריכלית ומעצבת הפנים. אל האדריכלית יעל בן טובים הגענו אחרי מפגשים עם אדריכלים אחרים שחשבתי שפחות יתאימו לתהליך, ומסתבר שהאינטואיציה הייתה נכונה. יעל האזינה לבקשות שלי לתכנן בית שהמהות שלו תעניק תחושה שהוא נמצא כאן כבר הרבה זמן. ביקשתי בית בהשראת הבתים של תל אביב הותיקה, זו שאני מדי פעם מתגעגעת לימים שהתגוררתי בה, ובהשראת נווה צדק וגם קצת השראה מהאווירה בחצרות הפנימיות בבתים הישנים בירושלים. בית שנפתח אל הנוף, אבל גם יודע לשמור על מופנמות ופרטיות באמצעות פטיו פנימי שישמש אותנו ביומיום. בית שיודע להתגבר על האילוץ של מגרש דו-מפלסי ולהפוך את האילוץ ליתרון באמצעות קומה עליונה שגם היא נפתחת אל הבחוץ.
אחרי מספר סקיצות הצלחנו להגיע לתוצאה שבה הפטיו הפך לחלק משמעותי בבית והתוצאה הזו היוותה עבורנו נקודת ההתחלה שממנה המשכנו לכל השינויים. בשלב הזה הצטרפה אל התהליך מעצבת הפנים דנה ברוזה. ידעתי מראש שבבניית הבית הזה, לעומת בניית הבית הקודם, ארצה שתהיה מעורבת בתכנון גם מעצבת פנים. הבחירה בדנה ברוזה הייתה על סמך היכרות עם עבודותיה המדוייקות והלא מתאמצות והסתמכות על הווייב הייחודי של האישיות שלה. וגם כאן אני מודה שוב לאינטואיציה שלי על ההידהוד הנכון.

מבט מהפטיו אל המטבח

לעומת בניית הבית הקודם, בתהליך הנוכחי בן זוגי החליט להיות פחות מעורב ולסמוך על הבחירות וההחלטות שלי. בשיתוף פעולה בין יעל לדנה המשכנו לדייק ולהדק את התוכנית, ובסופו של דבר תכננו את החללים סביב הרבה מאוד מקומות איחסון, יצרנו הפרדה ברורה בין החלל המרכזי ולחלל הפרטי באמצעות מבואת כניסה שיוצרת חציצה משמעותית, יצרנו בית עם פשטות ביתית ולא יומרנית שכל חלל בו מנוצל ומנומק. בית שהחלל המרכז בנוי כלופט שחלקו נפתח אל הנוף היפה והמטבח שבו מרגיש חלק מהפטיו. בקומת הכניסה נמצאים גם: חדר ההורים, סטודיו קטן שישמש אותי, שירותי אורחים וחדר שירות. בכניסה נפרדת גם המחסן שהכניסה אליו היא מהפטיו. בקומה העליונה נמצאים שלושת חדר הילדים, מרפסת שמחוברת לשני חדרים, חדר משפחה, חלל עבודה וחדר רחצה.
אז כעת אנחנו נמצאים בשלבים של לקראת סוף השלד ואני מתרגשת מאוד לקראת הבאות. אשתף כאן בפוסטים הבאים בתהליך ובחירות שחלקן כבר נעשו וחלקן אעשה בהמשך.

2 תגובות

  1. לילך הגב

    היי רונה, מאוד אהבתי את מה שכתבת. אשמח ליצור קשר בפרטי.

השארת תגובה