בני הזוג רכשו בית ותיק משנות החמישים, והמחשבה הראשונית שלהם הייתה להרוס את המבנה הישן ולבנות מחדש, אך לאחר שהאדריכל הצליח להמחיש להום את הפוטנציאל החבוי בחזית הבית הייחודית, הם החליטו לשמר את המבנה המקורי ולבצע בו שינויים ותוספות מתוך רצון להבליט את המוטיבים המסורתיים של הבנייה המקורית, ולשלב בה באופן מדוייק בין הישן לחדש.

האדריכל רון שפיגל ממשרד האדריכלות "שפיגל אדריכלות" משתף: זהו בית פרטי ברמת גן אשר נבנה בסוף שנות החמישים. בני זוג ביקשו להפוך את הבית שרכשו לעדכני וחמים עבורם ועבור ארבעת ילדיהם (בגילאי 3-14). הבית ניצב על מפלס מוגבה, ובולטים בו שני גגות משופעים שמתחברים בסמוך לכניסה.
הבית ניצב על מגרש שמתפרש על שטח של חצי דונם, והיה צורך לרענן את מראהו המיושן, ולעצב את חללי הפנים. בני הזוג רצו בתחילה להרוס אותו ולבנות אותו מחדש, אך למזלי הצלחתי להסביר להם איזה יהלום יש להם בידיים, והמלצתי לשמר את הצורה הייחודית של חזית הבית.

התכנון נעשה מתוך רצון להבליט את המוטיבים המסורתיים של הבנייה המקורית, ולשלב באופן מדוייק בין הישן לחדש. החומריות החדשה ממחישה את הסגנון המודרני-תעשייתי עבור גרסת הבית החדשה. יציקת הבטון של הגג שמתכתבת עם הגדר שבחזית המבנה, ועם חללי הפנים.

מכיוון שהבית נמצא על מפלס מוגבה מהרחוב, היה לי חשוב להדגיש את הכניסה אל הבית, ועשיתי זאת בעזרת מדרגות במראה מרחף ומנותק, שמודגשות באמצעות תאורה. חזית הבית שאולי נראית ממבט ראשון כקומפקטית, מייצרת הפתעה כבר בכניסה אל הבית, כאשר נגלה חלל פנים בעל התקרה הגבוהה והמרשימה. ביחד עם הוויטרינה רחבת ידיים שצופה אל הגינה, נוצר מראה קונטרסטי לזה הנוצר מחזית הבית הצנועה.

שלושה מארבעת חדרי הילדים מוקמו בקומת הכניסה, ביחד עם החללים הציבוריים של הבית, ואילו סוויטת ההורים נהנית מפרטיות במפלס העליון, ומנותקת מהשאר. גם חדרו של המתבגר ממוקם בנפרד, ונהנה מפרטיות בקומת המרתף, אשר בזכות ההגבהה של הבית והמפתחים הרחבים שבו, נדמית כאילו היא נמצאת בקומת הכניסה. שני אגפי הבית – הציבורי והפרטי, נמצאים משני צידי דלת הכניסה. מצד ימין, מאחורי הספרייה, נמצא אגף חדרי הילדים שזוכה לפרטיות יחסית גם בחלל הציבורי השוקק. ואילו מצד שמאל, נמצא החלל הציבורי של הבית.

הבקשה של בני הזוג למקם את שלושת חדרי הילדים בקומת הכניסה גרמה לשינוי היחס שבין קומת הכניסה לשטח החצר. בהתאם לזאת שטח החצר צומצם ופתחנו את החלל הציבורי ככל האפשר, כדי לאחד בין החללים וליצור אשליה של מרחב אחד, שבו חוץ ופנים מתחברים. בחלק הנמוך יותר של החצר, מצידו האחורי של הבית, ניטעו עצים וצמחייה פראית, ותוכננה משחקייה תחומה עבור הילדים שנמצאת בשימוש מתמיד ומהנה.

גרם המדרגות הייחודי עשוי מפח מכופף בגוון חלודה, ולצידו מעקה בדוגמת אלכסונים גיאומטריים, שמזכירים את גג המבנה. לצד  המדרגות תוכננה ספריית כוורת שנטמעת בקיר, ובה שולבו אביזרי דגש ושאר חפצי נוי ואמנות של בני המשפחה.

פינת האוכל השחורה מתכתבת עם דלת הכניסה. מעליה נתלו בגובה מרשים שלושה גופי תאורה שמדמים ציפורים במעופן, ויטרינה רחבת ידיים, קבועה במסגרת אלומיניום דקיקה, כוללת יציאות מגוונות אל החצר. האחת אל סלון אלטרנטיבי ופינת ישיבה חיצונית, והאחרת אל מטבח מאובזר.

הסלון מגלם היטב את הסגנון התעשייתי והחם. ספות בגווני אפור וחלודה יוצרות מסגרת ישיבה נינוחה, ומולן קיר טלוויזיה מחופה  בריקים עשויים מעץ, המסתירים באלגנטיות את מערכות הבידור ומערכות המיזוג.

המטבח רחב הידיים כולל ארונות נמוכים גבוהים עם שטח אחסון רב, משטחי עבודה רחבים ואי שמשמש כמשטח עבודה ואיזור לארוחות יומיומיות. המטבח רחב ומאוורר, ובו מוטמעים בצורה אלגנטית כל אביזרי החשמל ושאר האלמנטים ההכרחיים. למרות המראה הדרמטי והתעשייתי, תחושת החמימות ניכרת, בזכות השימוש בחיפוי עץ אשוח, בהיקף נישת הארונות, וגם בתחתית האי.

סוויטת ההורים, הממוקמת בקומה העליונה, כוללת איזור שינה רחב ידיים, שבו הפרדה שקופה ומינימליסטית אל חדר הרחצה, וכן יציאה למרפסת אינטימית שצופה אל הגינה.

פרקט כהה מחפה את הרצפה בתבנית פישבון, ומעניק תחושה יוקרתית וחמימה, וכמו ממשיך אל חדר הרחצה, אך בתצורה אריחים כהים, עם נגיעות חלודה, שמחפים את החלל מרצפה ועד תקרה.

הפרויקט הזה מוכיח שוב שהכל אפשרי.  הצלחנו להגיע לתוצאה שמגלמת מערכת איזונים בין סגנונות ותקופות בעזרת שילוב של ישן וחדש, עירוב חומרים וסגנונות, תחושה של קרוב ורחוק ומשחקי גלוי ונסתר.

עיצוב ואדריכלות: רון שפיגל, שפיגל אדריכלים
צילום: אלעד גונן