מרב שדה

חמש עובדות

1. אוכל. אני אוהבת אוכל טוב, אוכל אצלי הוא הרבה מעבר להשגת תחושת שובע, הוא מפעיל ומחדד אצלי את כל החושים, הוא תרבות, הוא יצירה, הוא יצרי.
2. בישול. אני לא מבשלת, לא אוהבת לבשל לא נהנית לבשל ואפילו חרדה מעט מכל מה שקשור לבישול, הילדים שלי למדו להכין אוכל בערך בגיל 6.
3. חורף. אני אוהבת את החורף, את הגשם את הקור כשאני בחו"ל גם את השלג והכפור מסוגלת לחיות את כל חיי במדינה שיש בה רק חורף. ברור לכם שאני לא סובלת את הקיץ, כן?
4. בית. אני מסוגלת להיות בבית ימים על פני ימים שלמים, ולכן מן הסתם המקצוע שלי הוא לא אקראי, עבורי ליצור בית עבור אנשים הוא  יעוד שדרכו אני מגשימה את המשמעות האמיתית של בית עבורי.
5. מוסיקה. מלווה את יומי כמעט כל הזמן בעיקר בזמן נהיגה וכשאני עובדת על המחשב. מקשיבה בעיקר לג'אז ובלוז אבל גם ביונסה לגמרי נכללת בפליי-ליסט שלי.

הלימודים

התחלתי ללמוד ב"סביבה" – הסדנא לעיצוב ואדריכלות של אליעזר פרנקל בשנת 1990, בית ספר שנחשב בשנים ההן לשונה מאוד בנוף האקדמי של ישראל. לאחר שנתיים במוסד המאוד מיוחד הזה, שלצערי נסגר מאז, לקחתי החלטה לעבור למכללה למנהל והצטרפתי למחזור הראשון שקיבל תואר אקדמי במגמת עיצוב פנים. אני יכולה לסכם את חווית ארבעת השנים של הלימודים כתהליך מסחרר. החל מהמקצועות שלמדנו שלא תמיד היו קשורים לעיצוב ואדריכלות ועד לצוות המרצים שרובם היוו עבורי הצצה לעולם הכל כך מאתגר של עיצוב הפנים והאדריכלות של ישראל מלפני 20 שנה.

ההתחלה

כשרק סיימתי ללמוד הייתי עם תינוקת קטנה בבית ופתחתי עסק לעיצוב חדרי ילדים שבו ביצעתי הכל – החל מתפירת הטקסטילים ועד שיפוץ רהיטים. צריך לזכור שמדובר על לפני 20 שנה ובארץ לא היו שום מוצרים עיצובים ועיצוב הפנים היה שמור רק לאלפיון העליון, וגם זה בקושי. לא היה אינטרנט, לא היה לנו שום קשר וידע על עיצוב למעט ספרים ומעט מגזינים מחו"ל, הייתי נוסעת לחו"ל וחוזרת עם מזוודות מלאות ספרים ומגזינים.
הפרויקט הראשון שלי היה הבית שלי בדרום תל אביב ששופץ בסטנדרט שלא היה מוכר אז בארץ כולל פרופיל בלגי ורצפת אבן. לאחר מכן עשיתי הפסקה של כמה שנים כדי להקדיש את זמני למשפחה וללימודים נוספים – ניהלתי את מוזיאון המדע של אינטל בקרית גת. לפני 8 שנים עברתי להתגורר במרכז ועבדתי באולם תצוגה של מודי שם רכשתי ידע רב והכנתי את עצמי לקריירה העצמאית. שנתיים מאוחר יותר, בהחלטה של רגע פתחתי תיק עצמאית ברשויות. האתגר מבחינתי היה לקפוץ לעידן חדש של מחשבים, אינטרנט, רשתות חברתיות ושרטוט ממוחשב.

הכי מעניין בעבודה

להיות בשטח, להיות חלק מצוות העובדים, לפקח, לשבת לשתות קפה שחור עם העובדים. ללמוד מאנשי מקצוע בעלי נסיון של שנים זה אחד הדברים שהפכו אותי למי שאני היום ברמה מקצועית. אני נחשבת למפקחת קשוחה בשטח, שום דבר לא חומק מעיני אבל יחד עם זאת אני מודעת ויודעת שאת הדברים הכי חשובים בעבודה אני לומדת מהרצף, החשמלאי האינסטלטור וכמובן הכי הכי מהקבלן שלי שמלווה אותי כבר כמעט 10 שנים. גם כאחת שלא סובלת את הקיץ אני מעדיפה להסתובב באתר בנייה בחום והלחות, מאשר לשבת מול מחשב או להסתובב בחנות עיצוב ממוזגת.

הרגע בו הבנתי שאני רוצה לעצב

בגיל 5 בערך. כמו כולם שיחקתי עם בובות וקוביות, אבל מצאתי את עצמי יושבת, מעצבת ותופרת שמלות לבובות ולא ממש משחקת איתן. הייתי יושבת שעות ובונה להן בתים מקופסאות נעליים. גם כשהתבגרתי והייתי צופה בסרטים הייתי מקדישה זמן רב יותר לבחון את העיצוב שעל הסט מאשר את עלילת הסרט. כשהייתי אמורה לעלות לתיכון בדיוק פתחו מגמת גרפיקה באחד מבתי הספר בעיר. התחננתי להוריי ללכת למגמה הזאת, אבל לפני 25 שנים בנות לא היו הולכות לבתי ספר מקצועיים… רק בנים. אני זוכרת את שברון הלב כשהורי פסקו שאני הולכת לבית ספר עיוני.

מרגש

כשהלקוחות נותנים בי את בטחונם ואמונם. אני עובדת כרגע על פרויקט שבו הלקוחה שלי נותנת לי 100 אחוז חופש בהחלטות ובחירות. אני נהנית לא מתחושת הכוח, אלא מהתחושה שכנראה אני עושה דברים טובים בעבודה, אם הלקוחות שלי אומרים לי "מה שתחליטי".

אם לא הייתי מעצבת, אז בטח הייתי…

פסיכולוגית. יש לי תואר ראשון בפסיכולוגיה וספרות שעשיתי באוניברסיטה הפתוחה לפני 15 שנים, בעיקר מתוך עניין וסקרנות לתחום הטיפולי וכמובן לספרות ותרבות. אני מאמינה שיכולתי להיות מטפלת טובה. כרגע אני משתמשת בכישורים הללו עם הלקוחות שלי .

צבע

לכריסטופר אלכסנדר אדריכל ומתמטיקאי יש תאוריה מאוד מוצקה על צבעים: "מה שהופך את האווירה במקום כלשהו לחמימה או קרירה אינו צבע הרהיטים  או הקירות, אלא צבע האור. נוכל לבדוק את צבע האור במקום מסוים אם נשים שם משטח לבן לחלוטין. אם האור חם, המשטח יקבל גוון מעט צהבהב-אדמדם. אם האור קר, המשטח יקבל גוון מעט כחלחל-ירקרק. כשמבינים שכל מה שנמצא במקום הזה מקבל את הגוון של האור שבו, קל לקלוט איזו השפעה גדולה יש לגוון האור במקום על איכות התחושות והרגשות שאנשים חווים במקום. לכן, צבעו את המשטחים בצבעים אשר ישתלבו בגווני האור הטבעי, האור המוחזר והתאורה המלאכותית." כמובן שזאת התאוריה על רגל אחת אבל היא מוכיחה את עצמה תמיד. לא הצבע קובע אלא האור. כל הצבעים יפים ואהובים עלי. אין לי צבעים אהובים או מועדפים. אין לי צבעים שאני לא אוהבת. בכל פרויקט ופרויקט שלי אני אוהבת להתנסות בשילובים חדשים ובודקת אותם על פי התאוריה של אלכסנדר באור שנמצא בשטח.

חומרים

לתרבות הואבי סאבי, שמקורה ביפן ושורשיה בטקס התה המסורתי ,ישנן  3 עקרונות:
דבר אינו ממשיך לעד. דבר אינו בא לידי סיום גמור. דבר אינו מושלם.
הואבי סאבי לימד אותי לאהוב את כל החומרים, בתנאי שהם לא מתיימרים להיות חומרים אחרים ובתנאי שאנו לא מנסים לעצור את ההתיישנות והשחיקה שלהם, כי שם מצוי בעצם היופי האמיתי של החומר. אני אוהבת אבן, אני אוהבת פלסטיק, אני אוהבת פורמייקה, אני אוהבת עץ. אבל לעולם לא אשתמש בפורצלן שמדמה עץ, או בעץ שמדמה בטון, או בבטון שמדמה פלסטיק. כל החומרים צריכים להעביר את התחושות האמיתיות שלהם.

סגנון

לפני כמה שנים נשאלתי מהו הסגנון שלי. התשובה שלי הייתה מאוד מהירה: הסגנון הנונשלנטי. סביר להניח שהמצאתי סגנון חדש באותה שניה. אם נתרגם את המושג הרי שנקבל את המילים: נינוח, יציב, רגוע, חסר דאגות. ואכן מי שנכנס לאחד מהבתים שתכננתי ועיצבתי מרגיש ישר בבית. רוב הלקוחות שלי מגיעים אלי מתמונה אחת של אחד הפרויקטים שלי שראו, או אפילו רק מקריאת פוסט בבלוג שלי. הם לא מכירים אותי, אבל כשהם יוצרים איתי קשר הם אומרים לי שהם מרגישים שיש ביננו חיבור.

השראה

הכרתי את המעצבת פטרישה אורקולה עוד כשעבדתי כשכירה באולם תצוגה. היא מעוררת בי השראה, לא רק כמולטי מעצבת, אלא גם כאישה. היא לעולם לא חוזרת על עצמה, היא מצליחה להשתנות ולא לקפוא על שמריה, היא עוסקת כמעט בכל תחום עיצובי, היא אישה חזקה בעולם שבו הגברים שולטים, והיא אוהבת את ישראל.  ווידוי קטן… יש לי פטיש לאריחים מעוצבים, והיא אחת ממעצבות האריחים הכי מוכשרות שיצא לי להכיר.

בית החלומות שלי

באמצע יער בסקנדינביה ליד גדות אגם גדול, מסביבי דונמים של יער, בבית עץ בבניה מסורתית עם חלונות זכוכית גדולים המשקיפים מכל עבר אל היער והאגם, דרכם אפשר לחוות את כל חילופי העונות. הבית בנוי על מפלס אחד, אבל יש בו גלריה פתוחה. הבית עצמו הוא חלל אחד פתוח גדול למעט חדרי השינה. מעבר לעץ שממנו בנוי הבית, יש בו הרבה טקסטיל, כלי קרמיקה יפנים, גופי תאורה שמקרינים אור מקומי וממוקד וצהוב. בחוץ משטח דק פתוח עם ערסל לקיץ והרבה חומר נגד יתושים.

אתגר

הפרויקט האחרון שלי היה תכנון ועיצוב של דירת 40 מ"ר. הלקוחות שפנו אלי ביקשו חדר שינה+מטבח+סלון+חדר רחצה. החלטתי לאתגר את עצמי והתוצאה הסופית כללה סלון ומטבח מרווחים, חדר שינה, חדר רחצה עם מקלחון ענק בנוסף הצלחתי לתכנן פינת עבודה, ספריה, מחסן, ספסל ישיבה לאורך כל החלון בסלון ועוד מקומות אפסון רבים. כל מי שרואה את הצילומים מתקשה להאמין שמדובר על שטח של 40 מ"ר.

החנות הסודית שלי

ללא ספק וינטאג'מניה – אין פעם שאני מבקרת שם, ולא מוצאת פריט עבור אחד מהפרויקטים שלי או עבור הבית שלי.

טיפים

ללא ספק למדתי להעריך מאוד בשנות עבודתי את כוחם של גופי תאורה ברמה העיצובית והפונקציונלית ואת כוחם של וילונות. שני אלו יכולים לחולל מהפיכה בחללים. דווקא במדינה כמו ישראל עם האור הבוהק והחזק והלבן שלה וילונות ותאורה מלאכותית הם מקור לפתרונות רבים.
דבר נוסף, אל תעצרו את העיצוב בגובה העינים. גם לקירות ולתקרה יש מקום בעיצוב. לאומנות על הקירות וגופי תאורה על התקרה יש מקום חשוב בעיצוב הבית אל תשאירו אותם ריקים.

חלומות

לפתח קורס למעצבי ומעצבות פנים צעירים שסיימו את לימודיהם לא מזמן ולהכין אותם לעבודה האמתית. אני מקבלת כל כך הרבה פניות ממעצבות צעירות שמבקשות להתמחות אצלי על מנת לרכוש ניסיון ואני באמת חושבת שההכשרה שיש היום השוק לא מכינה את המעצבות לעבודה האמיתית, שהיא בעצם שילוב של ניהול פרויקט, פיקוח, תכנון ועיצוב.