5 עובדות שלא ידעתם על ניצן

1. יש לו אח תאום.
2. יש לו תמיד עפרון בכיס והוא לא זז לשום מקום בלעדיו.
3. הוא כותב ומצייר ביד שמאל ואת כל השאר עושה ביד ימין.
4. הוא בוגר ישיבה תיכונית.
5. לעולם לא תמצאו אותו חוזר על אותו תכנון חלל.

הרגע בו הבנתי שאני רוצה לעסוק בעיצוב

עוד בעודי ילד קטן, עסקתי בציור ופיסול אך עם זיקה אומנותית בלבד. כשהגעתי לתיכון נחשפתי לתוכנות כמו אוטוקאד וסימטרון במסגרת מגמה טכנולוגית חדשנית שעניינה היה תכנון בעזרת מחשב. אנחנו מדברים על שנת 87/88, כך שזה היה מאוד חדשני ופורץ דרך. מפה לשם החיבור היה מאוד טבעי ונכון, וכך מצאתי את עצמי מחבר בין שתי האהבות הגדולות שלי: עולם התכנון והאמנות.

הכי מעניין בעבודה

הכי מעניין זה שלב התכנון. עבודת הפיתוח והתכנון היא המנוע של היצירה, קו ראשוני ובסיסי אליו צריכות להתחבר נקודות שונות בזמנים שונים.

אם לא הייתי מעצב

אז בטח הייתי נגר או שף, משהו שמחבר יצירה לשרות, החיבור עם אנשים מניע אותי ותורם משמעותית לדינמיקה שאני אוהב.

חומרים וצבעים

אני זיקית ולכן אין שילוב חומרים ספציפי שאני מתחבר אליו. אני מתחבר לכל דבר שיוצר הרמוניה או פליאה. היכולת לקחת חומר ולעשות בו שימוש אחר, מעניין ומלווה אותי בכל שלבי התכנון. יותר מעניין אותי לראות פרקט על התקרה מאשר על הרצפה. גם אין לי פלטת צבעים ספציפית שבולטת במיוחד. חשוב לי מאוד ליצור פלטפורמה בה הלקוח יכול למצוא את עצמו גם עוד שנה או 5 שנים. בסופו של דבר ישנה התהוות בתוך החלל שנשלטת על ידי הלקוח בלבד, היצירה שלנו נוגעת באנשים ואינה לצפייה בלבד.

סדר

בכל חלל אותו אני מתכנן ישמר תמיד הסדר ולא משנה מה הקו המנחה את התכנון. לסדר יש חשיבות בראש ובראשונה להתמצאות קלה, לאיזון ולנוחות המשתמש.

פרוייקט החלומות

יש לי לא מעט פרוייקטים שהם חלומיים, אך אני חושק בתכנון של מלון או בית דירות. אני מחפש ליצור חלל מורכב, כזה המספק מגוון פעילויות או אפילו כזה שיכול להשתנות.

אתגרים

בכל חלל קיים אתגר. אני מתכנן עכשיו דירה בתל אביב בת 36 מ"ר המחולקת ל 2 קומות, זה אתגר עצום מאין כמותו. תכנון של חלל קטן תמיד מורכב יותר, צריך לשנות את קנה המידה החשיבתי הרגיל.

התרגשות מקצועית

התחרות הראשונה והאחרונה שבהן זכיתי הן רגעים מרגשים במיוחד עבורי. התחרות הראשונה היתה בשנת 2002 והיתה יוזמה של מגזין עיצוב מכובד בארץ. פיתחתי חלק תלת מימדי הניתן לחברו עם דומים לו ובכך ליצור מגוון רחב של רהיטים שונים לבית. הרגע המרגש הנוסף אותו חוויתי היה הזכייה בבית המעוצב של השנה לשנת 2015 מטעם בניין ודיור. כל פעם בה ההצלחה מצליחה להגיע ליותר אנשים והחשיפה שמגיעה בעקבות כך מרגשות אותי מחדש.

לא מוותר על

פס צבירה. אני מאוהב באפשרויות הגלומות במוצר הזה. היכולות לשלוט באור, בכיוונים שלו ובעוצמות שלו זה משהו שאני אוהב לאפשר ללקוחות שלי ולא משנה מה סוג החלל. המראה שמתקבל עם פסי הצבירה מספק ייחודיות ועניין, ועדיין אחרי כל כך הרבה שנים אני חושב שזה המוצר שאני אף פעם לא אוותר עליו.

פריט אהוב

כסא חתום של לה קרובוזיה. קיבלתי אותו במתנה מאחי והוא עבורי עוגן. הוא ילך איתי לכל מקום ואני צופה בו כל ערב, מתפעל מחדש מהמוצר שתוכנן בשליש הראשון של המאה הקודמת ועדיין מרגש ורלוונטי.

מפרגן

דורית סלע בת הזוג שלי – אדריכלית ומעצבת מוכשרת מאוד. אני אוהב את כיוון המחשבה שלה ואת הראייה השונה שלה. יוצא לנו לעבוד יחד וכך גם הכרנו.

צילומי אדריכלות: עודד סמדר    I    צילום ניצן הורוביץ: איתן יורמן