תחום התמחותה של מעצבת הפנים שרון גת הוא עיצוב חללים קומפקטיים ופתרונות חכמים לדירות קטנות. במשך 22 שנים ליוותה לקוחות רבים בתהליכי עיצוב ומעברים שונים, אך בכל הנוגע לבני הגיל השלישי ומעבר מדירה גדולה לדירה בדיור מוגן, היא הבינה שיש כאן תהליך עמוק יותר שדורש מענה עיצובי מיוחד, והחליטה שהיא רוצה לסייע למשפחות לעבור את תהליך הפרידה מהסביבה המוכרת ולעזור ללקוחותיה להפוך גם דירות קטנות למרחב שמרגיש כמו בית.

המעצבת שרון גת משתפת: כמעצבת פנים שמתמחה בעבודה עם בני הגיל השלישי, הגישה שלי לעיצוב עבור דיירים בגיל הזה שונה באופן מהותי מעיצוב רגיל. כאן לא מדובר רק באסתטיקה, אלא בראש ובראשונה אני מתייחסת בתכנון שלי להיבטים הרגשיים והתפקודיים.
אני מתחילה בהקשבה ובהבנת הסיפור של האדם שמולי: מה חשוב לו? מה מרגיע אותו? אילו חפצים מגדירים עבורו תחושת בית? לעיתים מדובר באישה שעוזבת בית של 40 שנה, עם רהיטים וסיפורים שאי אפשר פשוט להחליף ולכן חשוב להעניק מענה רגשי עדין ותומך בתהליך.

פרידה ומעבר

בשונה מבית רגיל, כאן אני מלווה גם את תהליך הפרידה והמעבר. אני מקשיבה, מרגיעה, ומתווכת בין הרצון לשמור על העבר לבין הצורך להתאים את הסביבה להווה. במקביל, אני בודקת מהם הפריטים הקיימים אל מול תכניות הדירה החדשה. התכנון שלי מתמקד במעברים בטוחים, נגישות ונוחות, אבל לא פחות מזה, ברצון שלי לייצר תחושת שייכות בדירה החדשה, כך שגם אם היא קטנה, היא תרגיש אינטימית ומלאה בזכרונות מבלי להעמיס.
בסופו של דבר, המטרה שלי היא לא רק לעצב מקום נעים, אלא לעזור להפוך מעבר קשה לחוויה נעימה, שמחברת בין חיים ישנים לעתיד חדש בבית קטן, בטוח ומלא בנוכחות אישית.

אין מקום לפשרות

בחלל קטן אין מקום לפשרות וניצול השטח הוא קריטי: כל פריט נבחן לפי תרומתו לתפקוד, לאחסון ולתחושת הבית. אני שואפת לתכנן דירה שעובדת נכון, כלומר שכל דבר בה נגיש, שימושי ומותאם לצרכים של הדייר. העיקרון המוביל בעיצוב חלל קטן לאדם מבוגר הוא איזון מדויק בין שלושה רבדים:
1. בטיחות תנועה חופשית וללא מכשולים, ריהוט יציב, תאורה ברורה, ונגישות לכל דבר יומיומי.
2. שימור תחושת הבית דרך פריטים מוכרים, זיכרונות וסידור שמכבד הרגלים ישנים גם במרחב קטן.
3. גם בגיל מבוגר חשוב לחיות בסביבה יפה, מוקפדת ומרוממת רוח. העיצוב לא רק משרת, הוא גם משמח.

אתגרים

אחד האתגרים המרכזיים הוא שילוב בין צורך תפקודי לבין הרצון לשמור על מראה קליל. ריהוט מונגש לרוב מגיע בנפח גדול ובמראה מסורבל. כדי לא להעמיס על הדירה, אני מקפידה על בחירה מדויקת של רהיטים בגוון רגוע, במידות מותאמות אישית ובשילוב פתרונות הסתרה חכמים, כך שהתחושה נשארת נעימה וביתית, לא מוסדית. למשל, יצרתי מאגר של ספקים ויצרני ריהוט שמתאים לצרכים האלו. אני מכירה את הדגמים ויודעת איזו כורסה הכי צרה ואיזה ספק מייבא את הכסאות המתקפלים הכי צרים ואיכותיים. באופן הזה משלבת ריהוט איכותי בעיצוב עדכני.
עניין נוסף הוא שרבים מבני הגיל השלישי מגיעים לדירה הקטנה החדשה עם חפצים ורהיטים כהים ומסיביים שלא תמיד מתאימים לחלל קטן, אבל יש להם משמעות רגשית. הפתרון מגיע דרך שילוב חכם שמאזן בין הישן לחדש: אני משאירה פריט אחד או שניים בולטים ונותנת להם מקום "לנשום" מסביבם בשילוב של ריהוט חדש בגוונים בהירים, עם קווים מינימליסטיים. לזה אני מוסיפה טקסטיל רך, תאורה חמימה, ועיצוב שמרכך את הנוקשות של הרהיט הוותיק. לעיתים אני מציעה לרפד מחדש כורסה, לצבוע ויטרינה, או לקצר רגליים של שולחן וזה מה שעושה את ההבדל. הגישה שלי היא לא להכריח לשחרר, אלא ללוות בבחירה ולתת פתרונות.
אתגר נוסף שאני פוגשת בסוג כזה של תכנון הוא לייצר פתרונות גמישים משתנים. כך למשל אני מתכננת מקום למיטה נוספת ואחסון כפול מראש במידה ובעתיד יהיה צורך במטפל/ת שיתגוררו בבית.

עוגן עיצובי

לא פעם פריט אחד הופך למפתח שמכוון את כל תהליך התכנון. במיוחד כשמדובר בדירות של בני הגיל השלישי, שם כל רהיט הוא עולם ומלואו של רגש. אחד המקרים הזכורים לי במיוחד הוא של ארון עתיק בסגנון ביידרמאייר, שעבר עם הדיירת מביתה הקודם. הארון הזה עמד פעם בסלון ולכאורה לא התאים לחלל החדש. אבל מבחינת הלקוחה הוא היה הבית, לכן היה חשוב לשלב אותו.
בתכניות הראשונות לא מצאתי לו מקום. שרטטתי שוב ושוב, חיפשתי פתרונות, עד שהבנתי שזה לא עוד רהיט שצריך להתאים לתכנית אלא התכנית צריכה להתאים לו. באותו רגע שיניתי את הגישה, הארון מוקם במטבח והפך להיות מקום אחסון נוסף לכלי מטבח. ברגע שהארון קיבל מקום של כבוד כל שאר האלמנטים "נפלו למקום". הארון הפך לעוגן עיצובי, תרבותי ורגשי, וכשהוא נכנס, פתאום הכל הסתדר.

אחסון

בבחירת הרהיטים חשוב לי נושא הרב תכליתיות שלהם על מנת להגדיל את איזורי האחסון בדירה. כך לדוגמה אבחר ספסל שהוא גם תא אחסון, מיטה עם מגירות. הנגרות הדו-שימושית הזו מאפשרת לשמור על סדר, נוחות ואסתטיקה גם במרחב קטן מבחינתי מגירות תמיד עדיפות על ארונות עומק. הן קלות לפתיחה, ומאפשרות גישה נוחה לכל התכולה, בלי להתכופף לתוך מדף תחתון נסתר.
על זה אני מוסיפה גם אחסון פתוח בגובה נוח אשר מונע צורך בהתכופפות או טיפוס, ומונע עומס ויזואלי.

נגישות

נושא הנגישות בא לידי ביטוי בכמה היבטים בתכנון שלי. כך למשל אני מתכננת את גובה משטחי העבודה במטבח ושולחנות בגובה שמתאים גם למי שיושב.
התאורה חייבת להיות ישירה וטובה, ללא סנוור, עם גישה נוחה למתגים. אני ממליצה גם על תאורת לילה רכה במסדרונות ובקרבת המיטה ותוספת של מנורות קריאה בכל איזור ישיבה.
גם הידיות צריכות להיות ידיות אחיזה גדולות והדלתות יהיו תמיד כאלה שהן קלות לפתיחה, כולל דלתות ארון ומקלחת.
בבחירת הכיסאות והכורסאות תמיד אבדוק את מידת היציבות שלהם (ללא גלגלים), בכורסאות ובספות יהיו ידיות וגובה המושב שלהן יותאם לקימה וישיבה נוחות – הן לא יהיו רכות מדי או נמוכות מדי.
הבדיקה נעשית תמיד מנקודת המבט של הדייר עצמו , לא רק לפי תקן, אלא לפי החיים עצמם. בסופו של דבר, המטרה היא לא רק להסיר סכנות, אלא ליצור תחושת ביטחון, נוחות ושליטה בכל פרט.

מעבר בית בגיל השלישי הוא לא רק שינוי גיאוגרפי, הוא מעבר של תקופה, של זהות. הרבה מבני הגיל הזה עושים את המעבר בתחושת בדידות, ולעיתים בני המשפחה מתקשים ללוות את התהליך מקרוב.
אני פועלת תחת הסלוגן "בואו נעבור ביחד", אני מציעה ליווי מקיף: מקצועי, רגשי ואנושי. תכנון מדויק של הדירה החדשה, תיאום עם הנהלת הדיור המוגן, ניהול כולל של התהליך, צוותי אריזה ופריקה, הנחיות למיון, וליווי אישי לאורך הדרך. הכל כדי להפוך את המעבר לרך, בטוח ומכבד.

עיצוב פנים: שרון גת
צילום: סוזי לוינסון

לחשבון האינסטגרם של שרון גת>>
לדף הפייסבוק של שרון>>