הפרויקט הזה מתבסס על תמהיל עיצובי עשיר שמחבר בין עולמות שונים – מהסגנון של אמצע המאה הקודמת, ועד לאלמנטים ים-תיכוניים ומדבריים. החזון שעמד מאחוריו היה ליצור בית שיש לו אופי ונוכחות, אך מבלי להיראות מתאמץ או מתוכנן מדי. החומרים, הצבעים והפריטים שנבחרו שואבים השראה מהנוף המקומי, מהזכרון התרבותי ומהעשייה הישראלית העכשווית, והם משתלבים לכדי סגנון חדש שמרגיש אישי, טבעי וייחודי.
המעצבת רוני ברטל משתפת: זהו בית פרטי במושב במרכז הארץ, הבנוי בארבעה מפלסים וגודלו כ-350 מ"ר. במרתף ישנו ממ"ד ואזורי שירות. במפלס הכניסה נמצא החלל הציבורי, חדר משפחה, שירותי אורחים וחדר עבודה. במפלס נפרד נמצאת יחידת ההורים. ובמפלס האחרון נמצאים חדרי השינה של הילדים וחדר רחצה.
הבית תוכנן עבור זוג ושתי בנות קטנות, וזמן קצר לאחר סיום הפרויקט המשפחה הפכה לפלוס שלוש. בני הזוג התגוררו קודם לכן בלב תל אביב, ברחוב שינקין, והחליטו על מעבר לבית מרווח, רגוע ושקט יותר. ההיכרות בינינו החלה בעקבות כתבה בנושא צבע שפורסמה במגזין PNIM, ודרכה פנו אליי. בתחילה חשבו שהבית דורש רק התאמות קלות ושינויים מינוריים, אך ככל שצללנו יחד לעומק הצרכים, הרצונות ואורח החיים שלהם, התבהר לנו שמדובר בפרויקט שיפוץ מקיף. משם החל תהליך של תכנון ועיצוב מחדש, כשפרט למפתחי החלונות הכל בבית השתנה.
הקונספט העיצובי שעמד בבסיס הפרויקט היה לתכנן בית חדש מבלי שיראה מתאמץ או מטופל מדי. כזה שלא מרגיש מבוים, ולא משדר תחושת מלאכותיות. השאיפה הייתה לייצר בית יחסית צנוע, שלא מושך תשומת לב יתרה או מנקר עיניים, גם כשמדובר בבית גדול ומרווח. את המטרה הזו הגשמנו באמצעות שפה עיצובית נקייה, תוך שילוב של ניגודים, חומרים וטקסטורות. התוצאה היא עיצוב חם, עכשווי ומקומי, שמצליח להיות גם מוקפד וגם פשוט, עם אווירה קז'ואלית ותמהיל מדויק של סגנונות ואלמנטים מנוגדים.
רציתי לעצב בית בסגנון ישראלי, כזה שמכיל בתוכו פיוז'ן של מקורות מגוונים, ממש כמו החברה הישראלית עצמה. היה לי ויז'ן ברור מאוד של מה מרכיב את הסגנון הזה, ואפילו אוסף של אימג'ים שמייצגים אותו בדיוק. אם עליי לתאר זאת במילים, הרי שמדובר במיקס ייחודי שמתחיל בסגנון הבנייה הקיבוצית של שנות ה-50, ממשיך בניחוח נוסטלגי של בית סבתא מאותה תקופה, עובר דרך אלמנטים של הסגנון הבינלאומי מתקופת ה־Mid Century, ומשלב בתוכו גם מאפיינים מדבריים ואלמנטים ים-תיכוניים. כל אלה משתלבים עם פריטים, חפצים ואמנות של יוצרים מקומיים, וכמובן, תמיד יש גם מקום לאובייקט אחד לפחות שיש בו ערך רגשי.
על בסיס החזון הזה נבחרו וחוברו יחד חומרי גמר ופריטי עיצוב שונים: העץ הגושני בתקרה והפורניר במטבח, שנוכחותם החזותית משמעותית, והם מכניסים לחלל תחושת חום ומשקל חומרי.
בחרנו בריצוף גרניט פורצלן בגוון אפור כהה, שהשתלב בהרמוניה עם כלל הבחירות העיצוביות בפרויקט. מעבר להתאמה האסתטית, מדובר בבחירה פרקטית במיוחד. את הריצוף השלמנו עם שילוב של אריחים מאוירים, שהתכתבו באופן מדויק עם הקונספט העיצובי שיצרנו, והוסיפו נגיעת אופי ים תיכוניות.
בני הזוג היו מאוחדים ומסונכרנים ברצונותיהם ובטעמם העיצובי, מה שהקל מאוד על קבלת ההחלטות לאורך התהליך. כך למשל, כבר בתחילת הדרך היה להם ברור עם איזו חברת מטבחים ירצו לעבוד, גם מתוך ניסיון חיובי קודם, וגם בזכות ההיצע העיצובי של החברה, שהתאים בדיוק למה שחיפשו.
כיסאות האוכל סביב שני שולחנות האוכל, המנורה התלויה בפינת האוכל הגדולה וכורסת האיימס שבסלון – כל אלה מהווים את הייצוג הברור של תקופת ה־Mid Century בתוך הקונספט העיצובי הכולל של הבית. פריטים אלו משקפים את הרוח של התקופה, ומשתלבים בטבעיות עם שאר האלמנטים, כחלק מהתמהיל הסגנוני שיצרנו.
כחלק מהשפה המקומית שרצינו להביא אל תוך הבית, שולבו בו פריטים של יוצרים ישראליים – כמו שני שולחנות האוכל ושולחן הסלון בעבודתו של אלון דודו, לצד חפצי נוי ואמנות מקומיים נוספים.
התכנון נשען על סכמות פשוטות וקווים ישרים, במטרה לייצר מראה נקי וללא עומס ויזואלי. כמעט כל חלל בבית קיבל מענה ייחודי באמצעות נגרות שתוכננה לצרכים הפונקציונליים והאסתטיים שלו. קיר הסלון, למשל, הוא אלמנט אדריכלי משמעותי ובעל נוכחות בולטת, והיה ברור כבר מהשלב הראשוני בתכנון שהוא יזכה לטיפול עיצובי מקיף. הוא משלב בתוכו אלמנטים כמו מזגנים, קמין, רמקולים ועמוד בטון, וכולם שולבו בו באופן אינטגרלי. החיפוי של הקיר משלב אבן בזלת בחלקו התחתון ונגרות מותאמת בחלקו העליון, ליצירת מראה עשיר ומוקפד. חיפוי הפלנקים בקיר הסלון היה למעשה הצעה שהבאתי כקריצה נוסטלגית לחיפויי העץ שהיו נפוצים בבתי הסבתא של פעם – אך כאן הוא בגרסה עכשווית, נקייה ומעודכנת יותר.
את אותו קו עיצובי המשכנו גם במבואת הכניסה לבית, שבה שני קירות הנמצאים על אותו מישור חופו באופן זהה לקיר הסלון. החיפוי במבואה לא רק ממשיך את השפה האסתטית, אלא גם כולל פתרונות פרקטיים של אחסון ומקום ישיבה. באופן הזה נוצר מוטיב עיצובי ברור ואחיד, שמחבר בין חלקי החלל הגדול ויוצר תחושת זרימה והרמוניה בין האזורים השונים.
שילבנו סוגים וגוונים שונים של עץ, מתוך אמונה שעצים מסוגים שונים לא רק יכולים לדור בכפיפה אחת, אלא שדווקא השילוב ביניהם יוצר עומק, עניין והרמוניה טבעית. עבורי, גיוון כזה הוא לא רק אפשרי אלא מבורך, והתוצאה מדברת בעד עצמה – חמימה, עשירה ונעימה לעין.
חדר העבודה של האב תוכנן כולו בהשראת הסגנון היווני, אליו הוא מתחבר באופן אישי. בהתאם לכך, החלל עוצב בגוונים של לבן וכחול, שמשקפים את האסתטיקה המזוהה עם יוון ויוצרים אווירה שלווה הנדרשת לעבודתו.
הבית כולו הוא ערבוב סגנונות שהופך לסגנון אישי, חדש ומסקרן. ההשראה נלקחה ממקורות מגוונים. אין לי בעלות על אף אחד מהמרכיבים, אלא רק על הדרך שבה חיברתי ביניהם. אני מלקטת מכאן ומשם, מצרפת, מערבבת ויוצרת משהו חדש שהוא בעיניי פיוז'ן אמיתי. החיבורים הם אלה שהופכים את העיצוב לייחודי, עשיר ובעל נוכחות.
טיפ מהמעצבת
היה לי חשוב לא להתפשר על אף שכבה בתהליך הזה. עם השנים ועם הניסיון שאני צוברת, אני מבינה עד כמה כל שלב וכל רובד בתהליך משפיעים על התוצאה הסופית. נכון, לאורך הדרך יש סטיות מהתכנון, והחיים עצמם לעיתים מציבים עובדות שצריך להתארגן סביבן מחדש. ובכל זאת, לצד ההבנה הזו, אני מאמינה יותר ויותר שכל אלמנט, כל פרט וכל החלטה, קטנה כגדולה, הם בעלי חשיבות מהותית. אני שואפת לפרויקטים ולבתים שמטופלים לעומק, בקפידה וברגישות, בכל אחת מרמות התהליך.
עיצוב: רוני ברטל
צילום: עמית גירון
לאתר של רוני ברטל>>
לדף הפייסבוק של רוני>>
לחשבון האינסטגרם של רוני>>
עוד על רוני ברטל>>
מטבח: Schiffini
שולחנות האוכל והסלון: אלון דודו
ספה: נטורה
מנורה מעל פינת אוכל: היבינו
אמנות בסלון: טלי בן בסט
מנורה בכניסה: אסף ויינברום
נגרות: נגריית שיזף