רומי סילבר בנית הגיעה אל עיצוב הפנים לאחר שהשלימה תואר ראשון באמנות ועסקה גם קצת בתדמיתנות. בדיוק כשחשבה להגשים את חלומה ללימודי אוצרות לתואר השני, היא התחרטה ברגע האחרון, ונרשמה ללימודי עיצוב פנים במקום. מאז, היא עוסקת בתחום כבר כעשור ובכל פעם מחדש שואפת לפרוץ את הגבולות המוכרים.

r200

קצת עלי

אני ירושלמית במקור וגאה בכך. גרה בתל אביב כבר 8 שנים ופה נולדו שני בניי, אך תמיד בליבי אני נותרת ירושלמית.
מגיל 17 הייתי נחושה להיות אוצרת אמנות וגם עשיתי תואר ראשון בתולדות אמנות. בד בבד עם לימודי האמנות באוניברסיטה התחלתי לעצב ולתפור בגדים. ההתמחות שלי הייתה מעילים “one of” שנתפרו בהתאמה עבור כל לקוח. לקחתי הפסקה של שנה מהתואר כדי לעשות קורס תדמיתנות של משרד העבודה, וערכתי מכירות ביתיות של הבגדים שלי. בעיצוב הבגדים עשיתי הכל בעצמי, תכנון גזרות ותפירה. ברגע שדברים התרוממו, רציתי לפתוח חנות משלי ובאופן מאוד טבעי, רציתי לעצב את כולה בעצמי. כשהבנתי שאין לי מושג בתכנון אינסטלציה, חשמל ומיזוג, ניצת בי הזיק של העיצוב פנים. רציתי לדעת הכל.
בן הזוג שלי הוא אוהד בנית, מעצב מוצר ואמן רב תחומי, ומקור להשראה ותמיכה עבורי. השיח ביננו תמיד מאתגר את שנינו ודוחף אותנו קדימה. אנחנו יחד מהתיכון, צמחנו וגדלנו יחד, כל הזמן משתנים. עבדנו יחד על מרכז ״נא לגעת״ מרכז תרבות של חרשים-עיוורים בנמל יפו כשעוד היינו צעירים וטריים מהלימודים. זה היה פרויקט שנמשך כשנה וחצי, שנתן מקום למעוף ועבדנו שם מול צוות נפלא. מאז עוד לא חזרנו לעבוד יחד, שזה כנראה הסוד לזוגיות מוצלחת…
יש סביבי חבורת נשים חזקות, גם בעולם המקצועי וגם בעולם הפרטי. יש לי יכולת לאתר חברות וליצור קשרים עמוקים והדדיים. אני מאוד מאמינה במערכת תמיכה נשית, ומוצאת שנדיבות היא תכונה יפהפייה, ואני משתדלת להוות מקור לאמת ומשענת עבורן כפי שהן עבורי.

רומי סילבר בנית, צילום: מיקיילה ברסטו www.pnim.co.il
צילום: מיקיילה ברסטו

 

הלימודים

נרשמתי לתואר שני באוניברסיטת תל אביב ללימודי אוצרות, אך ברגע האחרון ביטלתי ונרשמתי ללימודי עיצוב פנים בסטודיו של ברזין שוהם. כשהגעתי לסטודיו ברזין שוהם הייתי שבעה ממסגרות אקדמיות והרגשתי שאני רעבה לכלים ממשיים ופרקטיים של תחום העיצוב. מצאתי שם בית עבורי. במהלך שנתיים כמעט, נסעתי ברכבת מירושלים לתל אביב ללימודים.
הלימודים היו אז מאוד ייחודיים, לא היה פורמט כזה בארץ. הסטודיו היה ייחודי בכך שנוסד על ידי 2 אדריכליות שיצרו אטלייה, מקום שלומדים ועובדים בו במקביל. כך מקבלים נסיון בשטח עוד במהלך הלימודים ויוצאים לשוק עם נסיון מסוים. ברברה ברזין ורקפת שוהם העניקו תחושה בלתי מנוצחת ובטחון אינסופי. סיימתי שם ב-2006, אני עובדת כבר 10 שנים, ועדיין פעם פעמיים בשנה מתקשרת להתייעץ עם ברברה.

רומי סילבר בנית, צילום: מיקיילה ברסטו www.pnim.co.il
צילום: מיקיילה ברסטו

בעת הלימודים שלי, הבנתי שעיצוב פנים מגלם בתוכו את כל מגוון התכונות שלי ומביא אותם לידי ביטוי בצורה מושלמת. העבודה והמקצוע הזה באו לי כל כך בטבעיות שלעיתים בסתר ליבי אני מופתעת מחדש שזה למעשה מקור הפרנסה שלי: היכולת להבחין בין עיקר וטפל, להוביל וליצור אינטראקציות נכונות עם הלקוחות ובעלי המקצוע, וכמובן, היכולת ליצור חללים יפים ואישיים.
בעת הלימודים הוכחתי לעצמי שעיצוב בית עבור לקוח מאוד דומה לתפירת מעיל. הדיוק והייחוד עבור כל אחד ואחד מהווה כחוט השני.

רומי סילבר בנית, צילום: מיקיילה ברסטו www.pnim.co.il
צילום: מיקיילה ברסטו
רומי סילבר בנית, צילום: מיקיילה ברסטו www.pnim.co.il
צילום: מיקיילה ברסטו

ההתחלה

תמיד הייתי עצמאית, כך שהיה לי ברור שלא אהיה שכירה. למזלי הייתה לי הזכות שהפרויקט הראשון שלי היה הבית שלי בירושלים. בשל שיקולים כלכליים ובטחון בשמיים, לא היה לי קבלן, היו לי רק פועלים וחצי שנה הייתי בשטח יום יום מהבוקר, מבינה בדיוק כיצד העבודה נעשית בפועל. ליוויותי את הבנאי, האינסטלטור, החשמלאי, בוחנת כל דבר, מפקחת ולומדת כל הזמן. זו הייתה חצי שנה קשה שבה חוויתי על בשרי כל תקלה אפשרית, שלימדה אותי להתמודד עם כל דבר שיבוא אחר כך. בנוסף, זה העניק לי מבט עמוק ואישי על חווית הלקוח. בשל כך אני יודעת בדיוק מה הלקוחות עוברים ותמיד מכינה אותם עבור התהליך הזה של שיפוץ, שהוא קסום, אך גם מפרך.

רומי סילבר בנית, צילום: מיקיילה ברסטו www.pnim.co.il
צילום: מיקיילה ברסטו

עיצוב

כל פרויקט שלי מתחיל מאפס ומלוח נקי. אני ניגשת טרייה בכל פעם מחדש, וצוללת בעת התכנון אל חיי הלקוחות. שמה את נעליהם ומתהלכת בבית. מקשיבה לרחשי ליבם ושואפת לבטא אותם בצורה המיטבית. אני תמיד אומרת בפגישת היכרות שאני לא מעונינת שיכנסו לבית של הלקוחות שלי וישאלו מי המעצבת. אני רוצה שהבית ישקף אותם, לא אותי. אני רוצה ליצור חללים שאינם מתאמצים ומהווים חללים וסביבות מחייה אישיות, הרמוניות ובעלות מעוף.
בכלל, יש לי תחושה שמתגבשת לאחרונה, שככל שהרפרנסים העיצוביים נהיו יותר נגישים לכולם, עיצוב הפנים נראה אותו דבר. יש בי שאיפה להסתכל חזרה פנימה וליצור מתוך העולם הפנימי שלי, ופחות לנסות לשכפל חללים שדומים לתמונות יפהפהיות מכל העולם.

רומי סילבר בנית, צילום: איתי בנית www.pnim.co.il
צילום: איתי בנית

הכי מעניין בעבודה

פגישת הפרזנטציה. זה הרגע הראשון בו הלקוחות ואני נפגשים מול היכולות הממשיות שלי, הרגע בו אני מציגה להם אלטרנטיבות שונות בהם אני מדגימה להם כיצד אני ממשת עבורם את החלום של ביתםזה רגע בו בדרך כלל האמון שלהם בי משתרש ואנחנו יוצאים יחד יד ביד לדרך.

רומי סילבר בנית, צילום: איתי בנית www.pnim.co.il
צילום: איתי בנית

הכי כיף בעבודה

כשאני מקבלת צמרמורת ומתרגשת מחומר או פריט מסוים, שקושר ומהווה את הפאנץ׳ של הפרויקט.

רומי סילבר בנית, צילום: איתי בנית www.pnim.co.il
צילום: איתי בנית

אתגר מקצועי שהצלחתי להתגבר עליו לאחרונה

בגלל שאני תמיד דוחפת לצאת מהגבולות המוכרים, הכרתי ללקוחות חברת אריחים שוודית שעבדתי איתה בעבר. אריחים יפהפיים ושונים מהמבחר שקיים בארץ הקטנה שלנו. לשמחתי הם התאהבו גם כן, אך המסע להשיג אותם היה מלא מהמורות. עד שהוחלט ללכת על ההרפתקאה הזו, של ייבוא אישי, התברר שהמלאי היה מוגבל ויש לייצרם מחדש. בשניה האחרונה לפני שהמשאית הגיעה לאסוף את האריחים לנמל בסטוקהולם, הם שלחו תמונה לוודא עמנו שהגוונים בסדר מבחינתנו ונחרדנו לגלות שהגוונים שחודשים בחרנו בקפידה, היו לגמרי לא נכונים באריחים שיוצרו. נאלצנו לבטל את ההזמנה, ויום לפני תחילת ההריסות בדירה, יצרתי קשר עם מקומות פה בארץ לברר כיצד ניתן לייצר את אותו מראה. בסופו של דבר האריחים יוצרו בצורה יפהפיה, אך גם אז הגיעו באיחור של חודש וגרמו לנו לכסיסת אצבעות רצינית. הבית נראה משגע ושונה, ובקרוב הלקוחות עוברים לביתם החדש.

רומי סילבר בנית, צילום: איתי בנית www.pnim.co.il
צילום: איתי בנית

צבעים

מאז ומתמיד אני מחוברת לתתי-גוונים, לגוונים שאינם טהורים, שיש בהם מורכבותכעת אני מלווה 2 פרויקטים של לקוחות שמאוד אוהבים צבעים רווים, ואני מוצאת את עצמי מאותגרת ואוהבת את זה. עוזרת להם לבטא את האהבה לצבע בדרכי.

רומי סילבר בנית, צילום: איתי בנית www.pnim.co.il
צילום: איתי בנית

חומרים

אוהבת מאוד חומרים שאינם שטוחים, שיש בהם רבדים. למשל טראצו ועץ, בטון עם אגרגטים חשופים. מאז ומעולם ייצרתי ניגודים בעבודות שלי, רך מול קשה, כל המושג האינדסטריאל כבר קיים אצלי מ-2006, כאשר השתמשתי בפינת אוכל בגוף תאורה טכני צבוע צהוב מעל שולחן עץ טיק. אוהבת דברים שאינם מובנים מאליהם ושיוצרים טוויסט. לשבור הרמוניות ואחידות.

רומי סילבר בנית, צילום: איתי בנית www.pnim.co.il
צילום: איתי בנית

לא הייתם צריכים

חברה שלחה לי השבוע לינק לפוסט שהופיע בבלוג של שלי גרוס: האם יש לך טעם מעל הממוצע?
הנה כמה סעיפים מהרשימה:
* אנשים מבקשים ממך עצות כשהם עוברים דירה.
* חברות מתעקשות לא ללכת לקנות בגדים בלעדייך.
* הווטסאפ שלך מלא בתמונות של חפצים ופריטי לבוש שחברות, בני משפחה רחוקים, הורים מבית הספר ושכנים לשעבר שולחים לך כדי שתאשרי את הקניה.
* את האדם הנכון ללכת איתו לאיקאה (את מצליחה למצוא שם דברים שנראים כאילו יוצרו בעבודת יד והובאו בייבוא אישי מדנמרק).
* אותו הדבר לגבי זארה.
* אף אחד לא מחליף מתנות שאת מביאה.
* כשאת עוברת דירה הדיירים החדשים מעוניינים לקנות ממך את כל התכולה. כולל הטוסטר שקנית בסופר.
* כשאת אומרת: "לא הייתם צריכים", את באמת מתכוונת לזה
.

החזקתי את הבטן כשקראתי את הפוסט כי הוא כמעט אחד לאחד אני. במיוחד השורה האחרונה… עניתי לחברה שלי שלפחות הפכתי את האופי שלי למקצוע.

רומי סילבר בנית, צילום: איתי בנית www.pnim.co.il
צילום: איתי בנית

לקוחות

הלקוחות שלי מאוד אינטילגנטיים, בדרך כלל בעלי מקצועות חופשיים, ונוצרת בינינו מערכת יחסים של בטחון והובלה שלי. אני מתייחסת בכובד ראש לכל פרויקט ותמיד מנסה למתוח את הגבולות ולהוציא אותם קצת מעבר לcomfort zone מבחינה עיצובית. חשוב לי לא ליפול לקלישאות ושלכל בית תהיה את האמירה שלו. הלקוחות שלי מצליחים לזהות בי את היכולת הזו, הם לא מחפשים בית מעושה, ממגזין, בדרך כלל הם מחפשים את הקצוות הפרומים.
אני עובדת במגוון תקציבים, מהכי תפרנים, עד לתקציבים נדיבים, ואני מתיחסת בשוויון לכל פרויקט. הכי חשוב לי זה החומר האנושי, אני מתיחסת בכובד ראש למשימה שהוטלה עלי והכי מתגמל זה האופי הטוב של הלקוחות.

רומי סילבר בנית, צילום: איתי בנית www.pnim.co.il
צילום: איתי בנית

אם לא הייתי מעצבת, אז בטח הייתי

אוצרת אמנות, התשוקה שלי לתרבות ולאמנות הובילה אותי לכיוון הזה מצעירותי, וגם כשהלכתי ללמוד עיצוב פנים, תמיד הסתכלתי אחורה על השביל שלא נלקח ואמרתי בלב שעוד אחזור אליו. היום אני כל כך מחוברת לעבודה שלי, שכבר לא בטוחה בכך.

רומי סילבר בנית, צילום: איתי בנית www.pnim.co.il
צילום: איתי בנית

השראה

פטרישיה אורקיולה תמיד קולעת בול בעיצובים שלה. כמעט בכל פעם שאני מחסירה פעימה מאיזה פריט בפינטרסט הוא יהיה בסוף שלה. יש בה משהו חם, וקצת off. החומרים והצבעוניות שבהם היא משתמשת מדויקים ונוגעים בי בפנים. אני מרגישה שאם הייתי מעצבת מוצר, זה מה שהיה יוצא ממני.

רומי סילבר בנית, צילום: איתי בנית www.pnim.co.il
צילום: איתי בנית

פריט שלא אוותר עליו

הלקוחות כבר צוחקים עלי, אבל אני לא מוותרת על סלי קש צבעוניים לאחסון.

רומי סילבר בנית, צילום: איתי בנית www.pnim.co.il
צילום: איתי בנית

החנות הסודית שלי

לצערי כבר לא כל כך סודית, אבל מקור העמוד והמדף בצ׳לנוב, מייצרים מפח הכל.  הצלחתי לעשות שם אפילו מיטת קומותיים עבור הבנים שלי ממדפי מחסן מאסיביים.

טיפ

אני תמיד תולה טיפה נמוך את גוף התאורה מעל פינת אוכל, מה שגורם להרמת גבות אצל בעלי המקצועזה גורם לאיסוף אינטימי ותחושה קרובה סביב השולחן.

רומי סילבר בנית, צילום: איתי בנית www.pnim.co.il-2
צילום: איתי בנית

חלומות

אני בדרך להיות בדיוק איפה שאני רוצה. הייתי שמחה לחקור אופציות של פרויקטים בחו״ל, לגלות עולמות חדשים של עיצוב. המבחר של חומרים וריהוט פה בארץ יחסית מוגבל, מה שדורש מאמץ גדול יותר להבדיל ולייצר ייחוד. אשמח מאוד למצוא מישהי שתהיה עזר כנגדי, מישהי שתהיה שותפה אמיתית ושאוכל לחלוק איתה את היום-יום של העבודה אינטנסיבית הזו.

מפרגנת

שרון ברקת, שאיני מכירה אישית, אבל אוהבת מאוד את הסטיילינג שלה. ניכר שיש בה רגישות גבוהה לצבע ומרקמים, והיא מייצרת פרוייקטים עם אווירה יפהפיה וייחודית. 

תגובה אחת

  1. שרון

    וואוו. קראתי בעניין , כתבה מקסימה. מוצאת את עצמי מזדהה עם ככ הרבה דברים שאמרת. ואוהבת מאוד את הגישה והבתים. מתוחכם בצורה רגועה ולא מתאמצת. מקסים.
    ואז היתה לי הפתעה נעימה בסוף.
    תודה.
    אז אולי ניפגש?