במציאות שבה חוסר שקט הוא כמעט חלק מהשגרה, עולה הצורך בבית שמצליח לייצר מפלט אמיתי של רוגע. הבית הזה נשען על תכנון שנמנע מהצהרות חזקות ומצמצם את השפה החומרית והצבעונית. זהו בית שתוכנן מתוך בחירה מודעת להימנע מדרמה, ולשים את הדגש על פרופורציות, חומר ואור שמייצרים חוויה רציפה ונינוחה.
מעצב הפנים ניצן הורוביץ משתף: זהו בית פרטי במרכז הארץ, 280 מ"ר בנוי על פני מגרש בשטח של 400 מ"ר, שתוכנן עבור משפחה עם שלושה ילדים. זהו לא הפרויקט הראשון המשותף שלנו, וההיכרות המוקדמת שלנו איפשרה תהליך שנשען פחות על הגדרות ויותר על הבנה של האופן שבו המשפחה חיה את היומיום בבית.
כבר בכניסה אל הבית מורגשת הבחירה בשקט שמגיע מתוך הצמצום בחומרים ובצבעים. השקט הזה מעניק לחלל תחושה אוורירית, המשכית ונטולת עומס.
בסלון בחרנו ספה רחבה ונמוכה, כורסאות רכות ושולחנות בגימור שמדמה בטון בהיר, שמכניסים עוד שכבה חומרית. החלל הציבורי נפתח לגובה של כ-6.5 מ’, אבל בפועל הוא לא מרגיש גדול או דרמטי מדי. יש בו רכות מפתיעה, שמגיעה מהפרופורציות וגם בגלל האופן שבו האור נכנס פנימה דרך סנדות במבוק ובאופן שבו הוא נשבר לאורך היום על הקירות והריצפה.
המטבח ממשיך את אותו קו רגוע של הבית. הבחירה הייתה בגוונים אחידים, בלי ניגודים חדים ובלי אלמנטים שמושכים תשומת לב. האי והחזיתות עובדים כמעט כמשטח אחד רציף, והפרטים נשארים בתוך אותה המשכיות.
גרם המדרגות תוכנן בקווים נקיים המשתלבים בתוך השפה הכללית. הפרקט ממשיך מהריצפה גם למדרגות ובאופן הזה מייצר תחושת עיטוף נעימה. 
חדרי הילדים מקבלים פרשנות קלילה יותר. עץ טבעי, צבעים בהירים ואחסון חכם יוצרים חללים נעימים, שאינם עמוסים, ומשאירים מקום להתפתחות ולשינוי עם הזמן.
סויטת ההורים נעטפה בגוונים בהירים ומאופקים. זהו חדר שמאפשר התנתקות, אך עדיין נשאר מחובר לשפה הכוללת של הבית.
חדר הרחצה ממשיך את אותה תחושה, אך מוסיף לה רגע של נוכחות: אמבטיית פרי-סטנדינג פיסולית עומדת במרכז החלל, ולצידה מקלחון. החיפויים ונגרות העץ מאזנים בין קרירות לרוך, ומייצרים חווית ספא.
שני הכיורים מופרדים, כל אחד יושב על יחידה משלו, אבל הם עדיין נקראים יחד כקומפוזיציה אחת. המרווח ביניהם מייצר הפרדה ברורה בשימוש, אבל הקו האחיד של החומרים, הגובה והפרופורציות שומר על המשכיות. זה לא ניסיון לטשטש את הכפילות, אלא לתת לכל אחד מקום, ועדיין להשאיר את המראה המשכי ולא מפורק.
האור ממשיך ללוות את הבית לכל אורכו. דרך פתחים רחבים, וילונות שקופים וחיבור ישיר לחוץ, הוא חודר פנימה ומשנה את החללים במהלך היום. קירות, ריצפה וריהוט מגיבים אליו ונראים שונה במהלך היום.
היציאה אל החוץ כמעט אינה מורגשת. החלל הפנימי נפתח אל החצר, שבה ממשיכים אותם חומרים ואותה שפה רגועה. ההצללה שמעל איזור הישיבה מייצרת משחק עדין של אור וצל לאורך היום, קצת כמו מה שקורה בפנים הבית עם הסקיילייט, רק בצורה יותר פתוחה.
אפילו הבריכה משתלבת בלי לנסות להיות מרכז, אלא עוד חלק במכלול. היא לא ממוקמת כאטרקציה, אלא כמעט בקו אחד עם החלל, כך שפוגשים אותה תוך כדי תנועה ולא כיעד בפני עצמו. המיקום הזה מאפשר לה להיות נוכחת בלי להשתלט.
זהו בית שעובד בשקט. אין בו אלמנטים שמתחרים זה בזה, וכל אלמנט יושב במקום שלו בלי יותר מדי מאמץ. התכנון כאן לא מחפש לייצר רגעים דרמטיים, אלא משהו שמחזיק לאורך זמן ונשאר הרמוני ונעים גם אחרי שמתרגלים אליו.
עיצוב פנים: ניצן הורוביץ
צילום: עודד סמדר
לעמוד האינסטגרם של ניצן>>
עוד על ניצן הורוביץ>>