דירה בבניין לשימור בשכונת קטמון בירושלים הפכה לבית עבור משפחה אמריקאית בת שמונה נפשות. בני הזוג וששת ילדיהם ביקשו ליצור לעצמם בית ישראלי שישמור גם על תחושת הבית האמריקאי שממנו הגיעו. את האתגר הזה לקח על עצמו משרד בן דוד גולדברג אדריכלים, שתכנן חלל המשלב בין שתי התרבויות.
הדירה ממוקמת בשכונת קטמון בבניין ירושלמי לשימור, ובה מתגוררים בני הזוג עם ששת ילדיהם. כבר בתחילת התהליך היה ברור שהאדריכלות המקורית של המבנה תכתיב את הטון התכנוני. הפתחים העמוקים, הקירות המסיביים והאור הירושלמי הרך שחודר דרך החלונות הגדולים יוצרים מסגרת בעלת נוכחות חזקה והמשימה הייתה לעבוד עם האיכויות האלו ולא לטשטש אותן.
האתגר היה לתרגם את המסגרת הזו לחיי היומיום של משפחה גדולה. היה צורך בתכנון שמאפשר תנועה חופשית בבית, הרבה מקומות התכנסות ואירוח, לצד סדר ובהירות בתוך חלל פעיל מאוד. שפת העיצוב האמריקאית איפשרה ליצור חללים נדיבים ומאורגנים, שמרגישים רגועים גם כשהבית תוסס ומלא חיים.
החלל הציבורי מתוכנן כמרחב פתוח, אך מחולק לאזורים ברורים. הסלון הרחב מיועד להתכנסות משפחתית, לצדו פינת ישיבה אינטימית נוספת, ובהמשך ספרייה כהה ומלאת עומק שמעניקה קונטרה דרמטית לאזורים הבהירים.
החלוקה ממשיכה גם לכיוון המטבח ופינת האוכל: המטבח מוגדר באמצעות אי מרכזי רחב בעוד שפינת האוכל מאורגנת סביב שולחן עץ ארוך המותאם לאירוח משפחתי רחב. כך נוצרת זרימה טבעית בין האזורים, כל אחד עם אופי ברור משלו, אך כולם חלק ממערכת חללים מחוברת.
פינת האוכל ממוקמת לאורך ציר החלל הציבורי ומדגישה את האורך והפרופורציות של הבית. שולחן עץ ארוך במיוחד מאפשר ישיבה של מספר רב של סועדים ומתאים לאירוח משפחתי רחב. מעליו תלויים גופי תאורה פיסוליים בגוון כהה, שמוסיפים דרמה עדינה ומדגישים את מרכז החלל. בהמשך לפינת האוכל תוכננה ספרייה עמוקה שמייצרת מעבר טבעי לאזור אינטימי יותר של הבית, כך שהאזור משלב בין מקום לאירוח לבין פינה שקטה לקריאה ועבודה בתוך הבית התוסס.
המטבח תוכנן במבנה ליניארי רחב שמנצל את גובה החלל ואת הפתחים הגדולים הפונים החוצה. קיר העבודה המרכזי ממוקם מתחת לחלון ומאפשר קשר ישיר אל האור והנוף, בעוד שקיר גבוה של נגרות משלב אחסון משמעותי ושומר על חזית נקייה.
האי הגדול שבמרכז החלל מגדיר את אזור העבודה ומאפשר עבודה משותפת של כמה מבני הבית במקביל, אך גם משמש כנקודת התכנסות יומיומית. הנישות הפתוחות והמדפים הקטנים שוברים את רצף הנגרות ומאפשרים גישה נוחה לפריטים שנמצאים בשימוש תדיר.
אחד הביטויים המובהקים להשפעה האמריקאית בבית הוא יצירת אזורי אכילה שונים המתאימים למצבים שונים של חיי המשפחה. וכך, בסמוך למטבח תוכננה פינת אוכל יומיומית קטנה שממשיכה את רוח החיים המשפחתית של הבית. סביב שולחן עגול מוקמה מערכת ישיבה לאורך החלונות, המאפשרת ניצול חכם של הפינה. רצפת האריחים מגדירה את האזור ומבדילה אותו בעדינות משאר החלל הציבורי.
שירותי האורחים מהווים רגע דרמטי בתוך השפה הבהירה של החלל הציבורי. הקירות מחופים באריחים כהים ובטפט בוטני עשיר שמכניס עומק ואינטימיות לחלל הקטן, בעוד כיור השיש המפוסל ואריחי הקיר הירוקים באזור הרחצה מוסיפים שכבת חומריות אלגנטית. המשחק בין כהה לבהיר, בין הדפס דקורטיבי לחומרים טבעיים, יוצר חלל קטן אך מלא נוכחות.
חדר ההורים ממשיך את השפה הבהירה של הבית. סביב המיטה תוכננה נגרות המספקת אחסון נדיב מבלי להעמיס על החלל. במרכז קיר הארונות שובצה דלת נסתרת המובילה לחדר הרחצה, כך שהאחסון הופך לחלק אינטגרלי מהאדריכלות של החדר.
חדרי הילדים תוכננו בגישה מאוזנת של פונקציונליות חכמה לצד נקיון עיצובי. נגרות בהתאמה אישית מספקת פתרונות אחסון נדיבים מבלי להעמיס על החלל והקו העיצובי נשאר רגוע ובהיר, כדי לאפשר לאנרגיה המשפחתית למלא את הבית מבלי ליצור עומס ויזואלי.
החצר הפנימית מהווה שכבה נוספת בתכנון הבית ומרחיבה את אזור המגורים אל החוץ. פרגולה בקווים נקיים מגדירה את אזור הישיבה ומספקת הצללה נעימה, בעוד ששולחן אוכל ארוך מאפשר לארח משפחה וחברים בהרכב רחב. לצד זאת תוכננה פינת מדורה קטנה שמוסיפה מימד אינטימי וחמים.
הפרויקט מציג מפגש בין אדריכלות ירושלמית לבין שפת מגורים אמריקאית קלאסית בתוך מעטפת של בניין לשימור. התכנון מכבד את האופי ההיסטורי של המבנה ואת רוח המקום, ובאותה עת מתכתב עם אורח החיים של המשפחה האמריקאית שמתגוררת בו. כך נוצר בית שמאפשר להם להרגיש נטועים בישראל, מבלי לוותר על תחושת הבית והתרבות שממנה הגיעו.
תכנון ואדריכלות: בן דוד גולדברג אדריכלים
צילום: קרין רבנה