בין כאן לשם

מול נופה של העיר העתיקה בירושלים, בדירה שנרכשה עבור שהות משפחתית בישראל, ביקשה משפחה אמריקאית בת חמש נפשות ליצור לעצמה בית שהוא הרבה יותר ממקום זמני. בית שיאפשר מגורים נוחים, אירוח משפחתי ותחושת שייכות, גם כשהחיים עצמם נעים בין כאן לשם.
על התכנון והעיצוב הופקדה האדריכלית שרון טורין, כשנקודת המוצא הייתה המפגש בין המקום לבין האנשים שחיים בו: מצד אחד ירושלים, האבן, הנוף והקרבה לעיר העתיקה; מצד שני משפחה שמגיעה מארצות הברית וביקשה בית חופשה קליל, חם ובינלאומי.

האדריכלית שרון טורין משתפת: זהו ביתה של משפחה אמריקאית בת חמש נפשות, שמגיעה הרבה לישראל וביקשה ליצור לעצמה בית בארץ. בני הזוג רכשו דירה בירושלים, מול נופה של העיר העתיקה, מתוך רצון לתכנן בית שיענה על צרכי המשפחה בזמן השהות בישראל, גם למגורים נוחים ואירוח, ובעיקר ליצירת תחושת בית אמיתית.
גודל הדירה הוא כ-220 מ"ר במפלס אחד, והיא חולקה מחדש לחמישה חדרי שינה וחדר עבודה. הדירה כוללת מרחב ציבורי עם נישת כניסה, סלון, פינת אוכל ומטבח, שירותי אורחים ומסדרון שממנו נפתחות הכניסות לסוויטות: סוויטת מאסטר ועוד שלוש סוויטות אירוח, הכוללות חדרי רחצה ושתי מרפסות.

הלקוחות ביקשו ליצור בית שיתייחס מצד אחד למיקום שלו, בסמוך לעיר העתיקה ועם נוף לכותל המערבי, ומצד שני ייקח את העיצוב לכיוון בינלאומי, עכשווי וחם. הקונספט שנקבע, הוא שילוב אקלקטי של סגנון ג'פנדי עם סגנון מודרני חם. השילוב הזה מתאפיין בקווים ישרים, סגנון נקי, באווירה חמימה יותר, תוך שימוש בחומריות טבעית.

בחלל הציבורי תוכננה זרימה נעימה בין אזורי הבית השונים: נישת כניסה מעוצבת, סלון מואר עם קמין, מטבח פתוח הכולל אי ישיבה, ופינת אוכל המשמשת כאזור אירוח מרכזי.
במטבח תוכננה נגרות בגוון אלון מעושן, המעניקה לחלל עומק וחמימות. לצידה נבחרה אבן טבעית עם נימים מודגשים, שתוכננה במיוחד עבור המטבח, עם סיומת תחתונה מעץ וחציצה עדינה של פליז מושחר ביניהם.
גם הפרטים הקטנים קיבלו תשומת לב: המטבח כולל שני כיורים ושני תנורים, לצד ידיות וברזים שנבחרו בקפידה ומתכתבים עם נגיעות המתכת המופיעות בחלל כולו.

גם פינת האוכל עוצבה ויוצרה בהזמנה אישית, כחלק מהשפה האחידה של הבית. במרכזה ניצב שולחן מעץ אלון הצבוע בגוון שוקולד כהה, ולצידו כיסאות לאונג' בעלי קימורים רכים וקווי פליז ישרים, שמוסיפים לחלל אלגנטיות עדינה.

מעל פינת האוכל נתלו שתי נברשות עשויות צדפות, המחזקות את תחושת הרכות והחומריות. קיר אחד משלב נגרות ואבן, בעוד הקיר השני כוסה בטפט בדוגמת מלבנים, המתכתב בעדינות עם העיר העתיקה הנשקפת מבחוץ. יצירות האמנות, העשויות חומרים טבעיים, משלימות את המראה האישי של החלל.

המרפסת משמשת כאזור אירוח נוסף, ומרחיבה את תחושת המרחב הציבורי של הבית. בזכות החיבור אל החוץ, היא אינה נחווית כמרפסת נפרדת, אלא כהמשך טבעי של אזור האירוח.

הקווים הישרים והנקיים בשירותי האורחים מקבלים עומק על רקע טפט בעבודת יד מפריז, עשיר בפרטים ובטקסטורה, שמכניס לחלל אופי אמנותי. לצידו שולב גוף תאורה בעל נוכחות פיסולית, וצמחייה שמרככת את המראה ומאזנת את העושר החומרי. התוצאה היא חלל מסוגנן ומפתיע.

סוויטת השינה עוצבה כחלל רגוע ועשיר בפרטים, עם שכבות של טקסטיל וחומריות טבעית. משני צידי המיטה שולבו נברשות צדפים שמוסיפות רכות ותנועה, ובחזית המיטה מוקם ספסל אובאלי שמאריך את קווי החדר ויוצר תחושה נעימה של זרימה.

אל הסוויטה צמוד חדר רחצה רחב, הכולל שתי עמדות כיור אובליות, שירותים, אמבטיה ומקלחת. מרפסת רחבת ידיים עם פינת ישיבה, מכניסה אל החדר אור, אוויר ותחושה נעימה של נוף ירושלמי.

הלקוחות ביקשו שבכל חדר שינה יתוכנן גם חדר רחצה צמוד, וזו למעשה הייתה נקודת ההתחלה שלי בתכנון. היה לי חשוב שכל אחת מהסוויטות תרגיש כמו יחידה עצמאית ומפנקת, שמאפשרת פרטיות מלאה לאורחים ולבני המשפחה, אבל עדיין מדברת באותה שפה עיצובית של הבית כולו.

כל סוויטה קיבלה אופי מעט שונה, באמצעות צבעוניות, טקסטיל, גופי תאורה ויצירות אמנות שנבחרו עבורה במיוחד. לצד הקו הנקי והרגוע, שולבו שכבות של בדים, טקסטורות טבעיות, וילונות רכים, גב מיטה מרופד ונגרות עדינה, שיוצרים תחושה חמימה.

למרות שמדובר בדירה ארוכה, לא נוצרת בה תחושה אורכית. החלוקה נעשתה כך שחצי מהבית מוקדש לחללים הציבוריים וחציו השני לחללים הפרטיים. לצד שירותי האורחים תוכננה דלת נסתרת, שמאחוריה נמצא מסדרון ארוך המוביל אל סוויטות השינה. כשהדלת סגורה, המסדרון אינו נראה כלל, וכאשר הדלת פתוחה, מתגלה מסדרון בעל מראה מעניין ומוקפד, עם נישות מוארות, חפצי אמנות ופריטי דקורציה. באופן הזה המעבר בין אזור האירוח לבין החללים האינטימיים של הבית הופך לחוויה נעימה, הדרגתית ומעוצבת.

האתגר המרכזי בפרויקט היה לדייק את המינונים. הלקוחות ביקשו ליצור בית קליל יותר מהסגנון האמריקאי הכבד והמוכר להם, אך עדיין לשמור על ניחוח בינלאומי ועל תחושת אלגנטיות. היה חשוב לי למצוא את האיזון הנכון בין קלילות, נוחות ואופי אישי, מבלי ליפול למראה טרנדי מדי או מודרני מדי.
מאוד אהבתי לעבוד על הבית הזה. יש סיפוק גדול בלהגשים חלום של לקוחות ביחד עם בעלי מקצוע ואומנים נהדרים שאני עובדת איתם, וכל אחד מהם תרם מהדיוק, מהידע ומהידיים הטובות שלו לתוצאה הסופית.

טיפים מהאדריכלית

הטיפ המרכזי שלי הוא לא לנתק את הבית מהמקום שבו הוא נמצא. בכל פרויקט חשוב להתייחס לסביבה, לצבעים, לטופוגרפיה ולאופי של המקום, כי הם חלק בלתי נפרד מתהליך התכנון והעיצוב. במקרה הזה, הקירבה לעיר העתיקה נכנסו אל הבית דרך בחירת החומרים, הפריטים והאלמנטים האדריכליים.
חשוב גם להתייחס לחוץ כהמשך טבעי של הפנים. המרפסת תוכננה כחלק מאזור האירוח. הריהוט שנבחר עבורה ממשיך את הגוונים של המטבח והסלון, וכך נוצר עוד מרחב ישיבה ואירוח שמדבר באותה שפה של החלל הציבורי ומרחיב את תחושת הבית.
ועוד משהו שחשוב להוסיף: בניגוד למה שלפעמים חושבים על ישראל, רמת העיצוב והביצוע פה בארץ היא גבוהה מאוד. יש כאן אנשי מקצוע, בעלי מלאכה ואומנים מצוינים, שמביאים איתם ידע, ניסיון ודיוק. בפרויקט כזה, שבו כל פרט צריך להתחבר לשפה אחת, שיתוף הפעולה עם בעלי המקצוע הוא חלק משמעותי מאוד מהתוצאה הסופית.

אדריכלות ועיצוב פנים: שרון טורין
צילום: איתי בנית
לאתר של שרון טורין>>
לחשבון האינסטגרם של שרון>>
ריהוט ואוצרות: לילו הום
נגרות: אברהם ברוך
ריצוף: אבני טל