דווקא בזכות השקט

הפרויקט הזה התגבש כמהלך אדריכלי של פירוק ותכנון מחדש, שנבנה שכבה על גבי שכבה. התכנון נשען על בחינה מדוקדקת של כל אלמנט: כיצד האור נכנס ומתפזר, איך חלוקה מחדש משנה תחושת מרחב, ומהם היחסים הנוצרים בין המסות והפתחים.
וכך, מתוך דירה ותיקה ומוזנחת נולד בית חדש לזוג צעיר, שבו נוצר מרחב שאינו מבקש להרשים, אבל דווקא בזכות השקט שלו, הוא מצליח להרשים.

האדריכלית שיר מרגולין משתפת: זוהי דירתם של של מעיין ואמיר, זוג צעיר, אמיר עובד בהייטק בגוגל ובמקביל עוסק במוזיקה, ומעיין מטפלת בילדים בתחום קלינאות התקשורת. זהו ביתם הראשון לאחר שנים של מגורים בדירות שכורות, ובמהלך תהליך התכנון והביצוע הם גם הפכו להורים, כך שהבית ליווה אותם ממש מראשית הקמת המשפחה.
הדירה הוותיקה, הממוקמת בגבעתיים, משתרעת על שטח של כ-100 מ"ר ועברה פירוק ותכנון מחדש. במסגרת התכנון החדש נוצר חלל ציבורי גדול ופתוח, סוויטת מאסטר, חדר ילדים, חדר עבודה, חדרי רחצה מרווחים עם חלונות, ומרפסת שנוספה והפכה לחלק בלתי נפרד מהמערך התכנוני.

מהרגע הראשון היה ברור שהתהליך יתמקד בפתיחה: בהכנסת אור, אוויר ונשימה לחלל. תקציב של כ-500 אלף ש״ח לשיפוץ כולל (לא כולל ריהוט, נגרות ותאורה) חייב אותי בתכנון קפדני והצבת סדרי עדיפויות ברורים, כדי לאפשר שינוי מבני משמעותי ולא רק שדרוג קוסמטי.
נקודת המוצא הייתה מורכבת: דירה מוזנחת ועמוסה, עם נישות אקראיות, חלוקה לא הגיונית, מטבח סגור ופתחים שלא יצרו קשר נכון בין החללים. נדרש פירוק כמעט מוחלט ובחינה מחדש של כל המערך התכנוני. לאורך הדרך נבדקו חלופות רבות עד שהתגבשה תכנית שמכילה את צורכי המשפחה במלואם: סוויטת מאסטר, חדר ילדים, חדר עבודה, חדרי רחצה מרווחים עם חלונות, וחלל ציבורי רחב המחובר למרפסת.
בתוך המורכבות הזו, התפקיד שלי היה לזקק את העיקר, להסיר עודפים ולייצר בהירות. לא להעמיס פתרונות, אלא לבנות מהלך שקט, מדויק ובטוח שמאפשר לבית לנשום מחדש.

כל מערכות התשתית בדירה הוחלפו מן היסוד: חשמל, תאורה, מיזוג ואינסטלציה. לצד זאת תוכננה נגרות בהתאמה אישית מלאה, ובשלב הסופי הולבש הבית כולו, מהריהוט ועד בחירת האמנות והטקסטיל, כך שהשפה התכנונית קיבלה ביטוי שלם ומדויק.
המטבח, שבעבר היה סגור ומנותק, נפתח אל החלל הציבורי ותוכננו בו שני חלונות זהים היוצרים חזית נקייה ומאוזנת. הסלון הורחב באופן משמעותי, מרפסת חדשה נוספה כחלק בלתי נפרד מהמהלך, והחלוקה כולה התבהרה. מה שהיה בעבר מקוטע ולא הגיוני, הפך למערך זורם, פתוח ובהיר.

חלק מהותי בתהליך היה בחינה מדוקדקת של מערכת הפתחים. לא רק כמה אור נכנס, אלא כיצד הוא נע בחלל, איך הוא מגדיר עומק וגבולות, ואילו יחסים נוצרים בין הפנים לחוץ. כל חלון נבחן בהקשר הרחב של הבית, בפרופורציות, בגובה, במיקום ובקשר שלו לשאר המסות. ההחלטות לא עסקו רק בגודל הפתח, אלא בדיוק שבו הוא ממוסגר בתוך הקיר ובאופן שבו הוא משפיע על התחושה הכוללת. מתוך הבנה שאור, אוויר וקשר ישיר לחוץ אינם תוספת אסתטית, אלא מרכיבים מהותיים באיכות החיים בבית, נבנתה מערכת פתחים שמאפשרת לחלל לנשום ולהרגיש מאוזן.

הצבעוניות התגבשה מתוך החיבור הטבעי של הלקוחות לצבע, אך תורגמה לשפה מאופקת ומבוקרת. הפלטה המרכזית נשענת על עץ טבעי וגוונים פסטליים רכים, המעניקים עומק וחמימות מבלי להשתלט על החלל.
הצבע אינו מופיע כהצהרה אחת ברורה, אלא כשכבה נוספת במארג הכולל: הוא מתגלה במינונים מדויקים, משתנה בעדינות בין חלל לחלל, ומייצר רצף הרמוני. כך נבנתה שפה שמרגישה אישית אך לא דומיננטית.

אותו עיקרון של שכבות המשיך גם בנגרות, בתאורה ובתכנון המטבח. כל אלמנט נבחן לא כיחידה נפרדת, אלא כחלק ממכלול רחב יותר. הבחירות התגבשו מתוך דיאלוג מתמשך עם הלקוחות, בתהליך מדורג שבו כל החלטה הוצבה מחדש בתוך ההקשר הכולל של הבית.
ההתעקשות על בחינה חוזרת ועל דיוק בפרטים אינה מהלך טכני בלבד, אלא תנאי שמאפשר לבית להתגבש בהדרגה, כך שהתוצאה אינה רק אסתטית, אלא מרגישה טבעית, רגועה ומבוססת.

אני אוהבת במיוחד את פינת האוכל הממוקמת בסמוך למרפסת. יש משהו ביחסים שבין השולחן, הפתח והאור שנכנס דרכו, שמייצר תחושה מאוזנת ושקטה. הפרופורציות מדויקות, המיקום טבעי, והכל מתחבר בלי מאמץ. זהו מרחב שלא מיועד רק לארוחות, אלא גם לשעות עבודה שקטות ולאירוח אינטימי. הדיירים מספרים שזה המקום האהוב עליהם בבית, הנקודה שאליה הם נמשכים באופן יומיומי, כדי לעבוד, לשבת יחד או פשוט לעצור לרגע בתוך השגרה.

אחד האלמנטים האהובים עליי בפרויקט הוא הספרייה שנגלית כבר עם הכניסה לבית. היא תוכננה בהתאמה מלאה למידות הקיר ובשפה שממשיכה את הקו האדריכלי של החלל, כך שהיא נוכחת אך אינה משתלטת.
הספרים והחפצים האישיים שנאספו לאורך השנים מעניקים לה מימד נוסף, לא רק פתרון אחסון, אלא שכבה של זיכרון וסיפור. זו נקודת מפגש בין פונקציה לאופי, אלמנט שמעמיק את החלל ומטעין אותו בתוכן, מבלי להכביד עליו.

הנגרות בבית גובשה כחלק אינטגרלי מהתכנון הכולל, בליווי תכניות עבודה מפורטות והדמיות שאפשרו לבחון כל אלמנט בתוך ההקשר הרחב של החלל כבר בשלבים המוקדמים. כך התקבלו החלטות מדויקות שמאזנות בין אסתטיקה לפונקציונליות.
בכל אחד מהחדרים שולבה נישת ארון רחבה המספקת נפח אחסון משמעותי מבלי להכביד על המרחב. בחדר השינה הזוגי נוספה פינת איפור קומפקטית לצד פתרונות אחסון נדיבים.

בחדר הרחצה הכללי נבחר טיח פיגמנטי בגוון חול, שמעניק לחלל עומק ורכות חומרית. החלון הרחב מכניס אור טבעי שמדגיש את הטקסטורה ומשנה את התחושה לאורך שעות היום.
ארון הרחצה עוצב כיחידה רחבה ומאוזנת, עם משטח קוריאן אחיד וללא חיבורים גלויים, שמדגיש רציפות חומרית ותחושת ניקיון. הבחירה במשטח רציף ובפרטים נסתרים מייצרת מראה שקט ועמיד לאורך זמן.
תוכננו בחדר הזה פתרונות אחסון נדיבים המשולבים בקו נקי, והגימורים המוברשים שנבחרו עבור הכלים הסניטריים מאזנים בין מראה עדין לעמידות יומיומית.

זה היה תהליך של תכנון עומק, שבו דבר כמעט לא נותר כפי שהיה, אך כל שינוי נעשה מתוך הקשבה מדויקת לאור, לפרופורציות ולאורח החיים של המשפחה.
הרגע המשמעותי ביותר היה הכניסה לבית כשהוא כבר חדל להיות פרויקט והפך לבית חי. התינוק שנולד במהלך הדרך כבר היה שם, שוכב בנינוחות במרחב שתוכנן עבורו ועבור הוריו. המפגש הזה בין תכנון על הנייר לחיים שמתרחשים בפועל היה שקט אך עוצמתי.
בני הזוג שיתפו עד כמה נעים להם לשהות בבית בתקופת חופשת הלידה, וכיצד החלל תומך ביומיום החדש שלהם. לראות את המרחב מתמלא בשגרה, בתנועה ובחיים, היה עבורי רגע של השלמה.

זהו בית שאינו מבקש להרשים, אלא כזה שנעים פשוט להיות בו. ובכל זאת, כמעט כל מי שנכנס מתפעל, אולי דווקא בזכות השקט שמאפיין אותו. הפרויקט הזה מזכיר לי שהמהות של המקצוע אינה ברגעי ה״וואו״, אלא ביכולת ללוות אנשים בצומת משמעותית בחייהם וליצור עבורם מרחב שמכיל שגרה, שינוי וצמיחה.

טיפים מהאדריכלית

בפרויקט הזה התחזקה אצלי ההבנה שאור הוא החלטה ראשונית, לא תוספת מאוחרת. המרפסת ומערכת הפתחים לא שינו רק את המעטפת, אלא הגדירו מחדש את חוויית המגורים.
הדיוק בפרופורציות – היחסים בין מסות, קירות ופתחים – מתגלה כבסיס לתחושת רוגע. כשהיחסים נכונים, אין צורך בהעמסה.
שוב התחדדה עבורי החשיבות של תכנון יסודי שאינו מסתפק בשיפור קיים, אלא בוחן את המבנה מהשורש ומייצר מסגרת מדויקת לחיים שבתוכו.
ובסופו של דבר, המדד האמיתי אינו אסתטי בלבד, אלא יומיומי: כשהדיירים בוחרים שוב ושוב לשבת בפינת האוכל, לעבוד באור של המרפסת או פשוט לעצור שם רגע – שם מתברר שהתכנון פוגש את החיים עצמם.

אדריכלות ועיצוב: שיר מרגולין
צילום: מאיה אבגר

לאתר של שיר מרגולין>>
לחשבון האינסטגרם של שיר>>
לעמוד הפייסבוק של שיר>>
לחשבון הטיקטוק של שיר>>
עוד על שיר>>

ריהוט: לובלינר
ריצוף וכלים סניטריים: הכח