אי שם למעלה, בקומה ה-24, נמצאת הדירה הכי גבוהה שיצא לנו לסקר כאן במגזין. את דירת הפנטהאוז היפה הזו פגשה המעצבת לראשונה במצבה הגנרי עם סטנדרט קבלני חסר ייחוד, ובתהליך העיצוב שבו חלק מהקירות הוסרו ותוך כדי התגברות על אתגרים שנבעו מגובה הדירה והמיקום שלה, נוצר מרחב מותאם לדייריו ועם הרבה נשמה ואופי.

המעצבת נורית מור יוסף משתםת בתהליך: בדירת פנטהאוז בקומה ה-24 בגבעתיים מתגוררים ליאת ותמיר ביחד עם שלושת ילדיהם בני 13, 11, 4. כאשר רכשו בני הזוג את הדירה, הייתה חסרת ייחוד, דירת קבלן שמעולם לא אוכלסה, וריקה לחלוטין, ללא מטבח ועם חדרי רחצה סטנדרטיים, כפי שנמכרים במפרט קבלני דל ופחות חינני. הדירה שבה גרו לפני הרכישה, היתה במרחק של מספר בניינים, ברמת גן. כשיצרו עימי קשר, הגעתי לנכס והבנתי שקיבלתי לידי דירת קבלן "עירומה" עם חלוקה תכנונית שאינה הולמת את צרכי בעלי הנכס – חלומה של כל מעצבת.

הדירה משתרעת על פני שטח של 195 מ"ר, וביציאה מהסלון יש מרפסת גדולה ונעימה, בגודל מכובד של 85 מ"ר. במקור היו ארבעה חדרי שינה, שני חדרי רחצה, חדר ארונות ושירותי אורחים. הדירה סבלה מחלוקה שלא תאמה את הדרישות על כן חלק מהקירות נהרסו ותהליך החלוקה התחיל מחדש. כך ביטלתי את חדר הארונות בסוויטת ההורים, ובמקומו יצרתי חדר רחצה מרווח ונאה, שירותי אורחים וחדר עבודה.

הקונספט היה דירה בעלת אופי כפרי-לייט, דירה שנעים להיכנס אליה. ולא להרגיש מאויימים מהמרחבים הציבוריים הגדולים והגבוהים במיוחד. יש לציין שהתקרה בגובה של 3.20 מטר. התקציב שעמד לרשותי בהתחלה עמד על כ-650,000 ש"ח, אולם לאור עליית המחירים בשוק, וחוסר הרצון להתפשר מבחינה עיצובית, חרגנו מתקציב זה.
הבית חופה כולו בפרקט אלון טבעי ומעושן. במראה מעט גולמי ומעושן, בהתאמה למראה הכפרי שרציתי לייצר, והסלון הולבש בספות בגוון גוון חול, על גבול הלבן עם וילונות במראה פשתן.

בתהליך התכנון שמנו דגש על חלל ציבורי גדול ככל הניתן, עם צורך במטבח מארח, ולצידו פינת אוכל עגולה שנפתחת ל-16 סועדים בעת הצורך. החלום הראשוני, היה מטבח מהחלומות עם משטחי עבודה גדולים והרבה מקומות אחסון. היות ובפועל, לא יכלתי לייצר משטחי עבודה רבים לצד הכיור והכיריים, בחרתי לייצר אי גדול מימדים, שבחלקו משמש כמשטח עבודה, ובהמשך מקום ישיבה לכל בני המשפחה.

אחרי שבוצעו מספר העמדות, ונבחרה התוכנית שאיתה יצאנו לדרך. הרכישה הראשונה היתה המטבח. על פי הפרוגרמה והשאלון שמילאו ליאת ותמיר, מיד השכלתי להבין כי הרצון הוא למקסם את החלל הקטן יחסית, עד כמה שניתן, לטובת בישוליה המרובים של ליאת.

היות ומדובר במטבח פעיל, עם 3 ילדים צעירים יחסית, הצעתי לתחום את איזור המטבח בריצוף ולא בפרקט, לטובת ניקיון קל יותר. מייד ידעתי שארצה לתחום את החלל בריצוף דמוי דמקה. ליאת  היססה רבות, אולם כאשר נמצא לבסוף האריח המיוחל והלא מעובד שחיפשתי, החליטה שהיא זורמת איתי, ויהי מה. על אף החשש הגדול של דיירי הבית אני הדגשתי וחזרתי על כך, שאריחי הדמקה ייצרו את החלל הנכון. ואין סיבה לפחד מאריח פחות שיגרתי בחלל. להפך, האריח הזה יכול לייצר ייחודיות והרמוניה נהדרת לשאר החללים.

חדר העבודה שנושק לחלל הציבורי, מוקם בתוך "אקווריום" המאפשר לדיירים, לעבוד במרחב הביתי, ולהיות נוכחים בבית, בלי שהילדים יפריעו בזמן שמנהלים שיחות ועידה. התקרה בחדר העבודה קיבלה אפקט בטון.

הלקוחות, אנשים מאוד סולדיים. רצו להעניק לבית מראה חמים ונינוח, ולכן הבחירות נעשו בצורה מאוד מחושבת וקפדנית. עם גוונים שניתן לחיות איתם לאורך שנים. כל הנגרות בבית הינה נייטרלית על סקאלת גווני הנס קפה, פודרה ולבן. בחדרי הרחצה השתמשתי בארונות עם חזיתות באלון טבעי.

בחדרי הרחצה, החלטנו לייצר אופי שונה בכל חלל. לעומת כל החללים שקיבלו נגיעה כפרית, המראה בחדרי הרחצה הוא יותר מודרני.

בחדר רחצה הכללי החלטנו להעז ולחרוג מהצבעוניות שנבחרה לשאר חדרי הבית, ובהתאם לכך הארון נצבע בגוון כחול מעושן.

בחדרי הילדים החלטנו על גוונים בסקאלת הורודים המעושנים אצל הבנות, ואצל הנער בחרנו אפור רגוע ונעים שמשתלב היטב עם המראה המעט נערי/גברי.

האתגר המרכזי היה מיקום וגובה הדירה בקומה 24, ועל צומת כבישים מרכזית, שלא מאפשרת למקם בשום דרך מנוף שאיתו אפשר להעלות אלומניום ופרטי נגרות וריהוט.

בגלל אילוץ זה כל מערך הריהוט תוכנן באופן שבו הפרטים יוכלו להגיע מפורקים ויכנסו בדיוק במידותיה של המעלית בבניין. הספה הארוכה למשל, תוכננה וחולקה לשני חלקים, וכשהגיעו לדירה הם חוברו יחדיו.
כמו כן, כל הנגרות והשיש, הגיעו בתכנון מוקפד, שיאפשר שינוע במעלית. האלומניום, אף הוא הגיע ביחידות קטנות, ומסיבה זו, גם לא כל סוג של פרופיל היה אפשרי. לשמחתי הדגם של הבאוהאוס 5600 תאם במדוייק את האופי הכפרי שרציתי לייצר בחדר העבודה.

המטרה שלי הייתה לייצר בית עם נשמה. בית אמיתי עם אנשים אמיתיים, בית שחייב להשאיר סגנון וחותם אישי. הגבול הוא השמיים. על אף כל הקשיים הטכניים, השינוע המורכב, חיבור החומרים הבלתי מתפשר, הגובה הרב, הרוחות שפקדו אותנו בימי חורף סוערים בקומה 24. לוחות הזמנים הצפופים,הכל אפשרי.

עיצוב: נורית מור יוסף
צילום: שירן כרמל
עוד על נורית מור יוסף>>

מטבח: מטבחי פשטות
תאורה: טרנדלייט
קרמיקה וסניטציה: צנרת הדרום
נגרות חדרי רחצה: תומי עיצובים
נגרות: ריביירה
ריהוט בסלון: ארז לוי
פרקטים: מטרופארק
קבלן: רון אלון