המעצבת דפנה ברקת עוסקת בארגון והלבשת בתים, והחלה את דרכה בתחום כשעבדה בחברה העוסקת בארגון וסידור בתים לאחר מעבר דירה. כאשר הקימה עסק עצמאי, הלקוחה הפרטית הראשונה שלה הייתה לא אחרת מאשר חברתה, קרן שביט. דפנה מתגוררת ביחד עם משפחתה הצעירה בדירות שכורות כבר שנים רבות, וכמו בדירות קודמות, גם בדירה הנוכחית בגבעתיים, היא מקפידה על התאמה אסתטית מלאה של הדירה לסגנונה הייחודי.
דפנה: לפני 4 שנים עברנו לדירה הנוכחית. עמדנו לשכור דירה אחרת, אך ברגע שראיתי את הדירה הזו ידעתי שאין מתאימה ממנה כדי לתת לכל הרעיונות והרצונות העיצוביים שלי לפרוח. ידעתי שלמרות שזו דירה שכורה ואני לא יכולה להשקיע בקונסטרוקציה שלה, אוכל להגיע לתוצאות המעוצבות בדיוק לפי אישיותי וטעמי, דרך הקומפוזיציה של הפריטים בחלל.
הפוטנציאל הגדול ביותר שגלום בדירה מבחינתי היה שהקירות וארונות המטבח פשוטים וחפים מטרנדים תקופתיים, בשונה מדירות אחרות ששכרנו בעבר ולכן יכלו לספוג לתוכם כל סגנון שאבחר. המבנה שלה פשוט ונוח, וכולל חלל גדול הממוקם בין כל החללים הציבוריים לחדרים, בו יכולנו למקם את הספריות הרבות שלנו ואת פינת העבודה, כך שתיהיה מרווחת ונוחה, ובנוסף תשמש מקום אחסון לחומרי יצירה זמינים, והילדים יוכלו לפרוש שעוונית ולעסוק ביצירותיהם.
עם המעבר לדירה החדשה, הפינטרסט הפך לעולמי השני, שבו ריפרפתי ונעצתי בלי הפוגה תמונות השראה של חללים ופריטים שאני אוהבת. הכמות הבלתי נדלית של הבתים שנתקלתי בהם בפינטרסט חיזקה את תחושתי שאפשר לעצב בית שכור יפה בתקציב דל ובהתמקדות בפריטי הום סטיילינג, ולא בשיפוץ.
בשלב הזה של חיי הרגשתי בוגרת מספיק כדי לומר לעצמי מה אני אוהבת במדוייק, ואיך לשלב 2 סגנונות עיצוב שונים זה מזה, וללכד אותם לשפה עיצובית שלמה שנעימה לעין למרות הניגודיות בטקסטורות ובחלק מהחומרים.
אני מאד אוהבת סגנון כפרי "כבד", "ראסטיק" משובץ בהרבה פריטי וינטג' בסגנון הכפר האנגלי. אני אוהבת גם את המראה הרך והנעים של מפות הוינטג' רקומות הפרחים המכסות את שולחן פינת האוכל, של האמאייל המקושט בסגנון פרחוני עדין, של הוילונות החלקים מתחרות עדינות של "פעם" שנקשרים בצדדים וגובלנים בני 30-40 שנים מעוטרים בפלמינגו או ציפורים.
מצד שני, אני אוהבת עד בלי די צבעוניות עשירה בוהמיינית, פסלונים ואמנות עם נגיעות שבטיות, וטקסטילים צבעוניים אוריינטליים של מזרח אסיה, ודרום אמריקה, פריטי דקורציה וכלים צבעוניים מזכוכית, עם ובלי עיטורים, טקסטילים כגון שטיחים, כיסויים, שמיכות דקות, וכריות בטקסטורות אוריינטליות ובצבעים עזים.
לשלב בין השניים זה היה ריקוד מאד עדין, צעד קדימה וצעד אחורה, והרבה ניסוי וטעיה, כשלפעמים רכשתי או שילבתי פריט מהעבר שבסופו של דבר יצא מהבית כי לא נמצא לו המקום המדויק והמשתלב. רציתי שמי שייכנס ויתארח בחלל המרכזי בבית יחוש מצד אחד את הצבעוניות הבוהמיינית, ומצד שני כאילו עצר לרגע בבית כפרי, ולא בבית דירות קונבנציונלי בעיר גבעתיים. רציתי להשיג מראה של בית חם, שלספרים ולמגזינים יש בו מקום של כבוד, ופריטי האמנות והדקורציה כמו גם הפריטים השימושיים נעימים לעין, מלבבים, ומשרים שמחה ורוגע גם יחד.
מיקמתי באזורים בולטים בחלל המרכזי מזכרות שנאספו בטיולים, אוספים, פריטים ותמונות שרכשתי בטיולים רבים בשווקים בארץ ובחו"ל, בחנויות אהובות עלי, ושיעוררו סקרנות במי שנמצא בבית. הסקרנות היא חלק בלתי נפרד מעיצוב מוצלח בעיני. היא מולידה בתים מעוצבים שאינם עתירי תקציב, אך יש בהם אמירה אישית של בעלי הבית.
היה לי חשוב להביא לידי ביטוי את החשיבות של השילוב בין האסתטי, האמנותי והדקורטיבי – שמבטאים מאד את אישיותנו, לבין השימושי – חלל גדול מרווח, משרה נועם ושמחה, ומושך את בני הבית ואת האורחים, הן הצעירים והן הבוגרים לשהות בו, מתוך תחושה משוחררת, ולא מנוכרת וריקה כמו ברבים מהבתים שאני מבקרת בהם.
הצד האמנותי והעיצובי שבי, מתייחס לבית כמקום שבו אפשר לתת לשיגיונות לבוא לידי ביטוי. לעיתים קרובות אני דווקא מדברנת להשמיש חפצים שהיו זרוקים בארון, ככלי אחסון או כדקורציה למרחב שעובר ארגון, ובלבד שהחפץ שימושי ומשמח את בעליו.
השטיח צבעוני אוריינטלי שרכשנו ב"ג'ינג'ר" הוא זה שהיווה את הבסיס לכל הצבעוניות שמסביבו, ולימים הפך מזוהה בעיני מכרים ולקוחות עם הסגנון האישי שלי יותר מכל.
סביב צבעוניות השטיח "אירגנתי" את אוסף הואזות מזכוכית שעומד במרכז שולחן הקפה וכל ואזה היא באחד מצבעי השטיח. אספתי אותן במשך כשנתיים בין חנויות יד ראשונה, חנויות יד שנייה, ואחת מהן, הירוקה, אף נרכשה באיקאה.
כאשר מדובר בריהוט גדול כגון ספה אני אוהבת מאד פריטים על-זמניים, כדי שהם יספגו בקלות צבעוניות שבאה לידי ביטוי בדקורציה ואמנות. מאותה הסיבה אני גם אוהבת את קירות חלל המגורים שלי לבנים. אספתי במהלך השנים אוסף לא מבוטל של תמונות מסוגים שונים ובגוונים שונים, ולכן הרקע הלבן הוא האופטימלי בעיני.
את המטבח אירגנתי סביב הסגנון הכפרי. כיוון שהדירה שכורה ולא יכולתי לשפץ את המטבח, אני שמחה שארונות המטבח פשוטים ובהירים ולכן יכולים לספוג בקלות כל סגנון. את הסגנון הכפרי המדויק הכתיבה מנורה אנגלית יפיפייה בצבע קרם מעוטר בפרחים כחולים, שאותה רכשתי בחנות הוינטג' האהובה עלי-"כך היינו- וינטג' ועוד" בשוק היווני ביפו.
ללא ספק העיסוק המקצועי שלי בארגון יעיל ומסודר של בתים, לימד אותי שאחד הדברים החשובים בארגון מטבח הוא מיקום נוח ונגיש של הכלים מה שהיווה אבן יסוד בעיצוב הדקורטיבי והשימושי של המטבח. גם על השיש ממוקמים באופן משולב פריטים שהם שימושיים ודקורטיביים כאחד.
קרניזים וארונות הופכים בביתי למדפי תצוגה. קרניז המטבח הפך למדף לאוסף קופסאות הפח המיוחדות שלי, שהתחיל מכמה קופסאות שבעלי רכש עבורי בנסיעותיו לחו"ל. מפעם לפעם הוספתי עוד קופסת פח לאוסף, לפעמים אפילו לא קופסה ישנה במיוחד. אחרות רכשתי ב"כמו חדש" בגבעתיים ובחנויות יד שנייה נוספות. בחלקן השתמשתי לאחסון חפצים שונים בפינת העבודה ובפרפומריה בחדר השינה שלי אך רובן נשארו במטבח ככלי אחסון או נוספו לאוסף שהלך וגבה ומגיע היום כמעט עד התקרה.
מעל ארונות המטבח, כמו גם מעל הספריות ומעל הויטרינות, מוקמו פריטי מטבח דקורטיביים ואוספים אהובים כגון בובות עמים, אוסף בבושקות, תרמוסים פרחוניים, ואזות וכוסות וינטג' ואוסף דקנטרים וכוסות תואמות.
אחד הדברים האהובים עלי בדירה הוא מעין מרפסת אדנית שנבנתה בצמוד לחלון הסלון והפכתי אותה לגינה קטנה ומטופחת. עם הזמן התחלתי לגדל עציצים רבים גם בתוך הבית, מה שמוסיף חום ושמחה.
הצלחה כבירה מבחינתי היא להצליח לעצב את הבית כמעט רק באמצעות דקורציה וקומפוזיציה. הדקור הוא סוג של אמנות מרגשת בעיני, והארגון שלו, מציאת הקומפוזיציה הנכונה לכל פריט, היא אמנות אהובה עלי.
בית מבחינתי הוא ביטוי לבעליו במלוא מובן המילה, שם הם יכולים להעז כל מה שאינם מעזים או יכולים לבטא במקום אחר. צבע, אמנות, דקורציה, ספרים, עיתונים, מטבח פעיל מלא כלי בישול, פינת עבודה שנעים לעבוד בה, כל אלו הם בעלי ערך רב בעיני, והם חלק מהנוחות שאני מרגישה בביתי. לא הייתי יכולה לוותר עליהם, ולגור בבית שעיצובו פונקציונאלי בלבד, ולא נותן ביטוי יצירתי לאופי של בעלי הבית.
אני אוהבת שניתן לראות את הפריטים בבית. אני לא אוהבת ארונות אחסון מרובים שמסתירים במדפים הגבוהים המון כלים ופריטים שאינם בשימוש. אני בכלל לא אוהבת ארונות גבוהים, כי הם מתכון לצבירת פריטים שאין בהם צורך ושוכחים מקיומם, אני אוהבת שהכול חשוף ונגיש ולא הייתי מוותרת על כך גם לו היה מדובר בדירה בבעלותי שהייתי בונה או משפצת.
עומס סגנוני בבית, אוספים, מדפים פתוחים וארגון נגיש של הפריטים בבית, לא קשורים לסדר או בלגן. הבית שלי עמוס ויזואלית וסגנונית, ויחד עם זאת – מסודר מאד, פשוט מפני שלכל חפץ יש מקום מוגדר.
בזמן יצירה ועשייה, הבית מתמלא בדפים ושאריות. בזמן בישול המטבח מתבלגן. בזמן אירוח של כל המשפחה, הבית בתזוזה. אך בסופו של יום הכול חוזר למקומו. יש משפט שאומר: "בלי סדר, דבר לא יכול להתקיים, בלי תוהו דבר לא יכול להתפתח". אני מאד מאמינה בכך, ואני לא מקדשת את הסדר בפני עצמו, אלא כבסיס נוח לרוגע שעוטף אותנו בבית, בסופם של ימים עמוסים בעשייה.