אחרי ביקור אצל חברים טובים בישוב הקהילתי קורנית שבגליל, עברו נועה גרייזמן העוסקת באדריכלות ועיצוב פנים, בן זוגה-תומר ושלושת ילדיהם: איתמר, אורי ואיה, מחיפה לגליל לטובת חיים קהילתיים.

נועה: כל חיי נדדתי בין שבילי האומנות (ריקוד, ציור), עד שמצאתי את מקומי – אדריכלות ועיצוב פנים. אני בוגרת בית הספר להנדסאים של אוניברסיטת ת"א בחוג לאדריכלות ועיצוב פנים. את חיי המקצועיים התחלתי דווקא בבאר שבע (גרנו שם בשכירות), במשרד מרש אדריכלים. נהנתי מכל רגע ואני מודה לרמי מרש על ההזדמנות שנתן לי. בהמשך עברנו לחיפה ושם התחלתי לעבוד במשרד של דורית רגב. דורית האהובה לימדה אותי כל כך הרבה ובעזרתה רכשתי את הפרקטיקה האמיתית. משם הדרך היתה ברורה, והמעבר לעצמאות כבר קרה באופן טבעי.

מאוד רצינו בית בחלקו ה'ישן' של הישוב, שהוא כבר מסודר ומלא בצמחייה הוותיקה, בשבילים הקסומים בין הבתים, באווירה הכפרית המיוחדת. לא האמנו שזה יקרה כל כך מהר…

כבר בביקור הראשון אפשר היה לראות את הפוטנציאל האדיר של הבית – חצר ענקית מלאה בירוק גלילי מכל טוב. הבית הוא בית סוכנות ישן שנוסף לו עוד חלק וכך הפך להיות טלאי על טלאי. זה היה האתגר הגדול – כיצד הופכים את הבית הזה שיתפקד כמיקשה אחת. תוך סיבוב בבית בשלב הקנייה, הבנתי שהחדרים עונים (פחות או יותר) על הצרכים שלנו, אך החלל הציבורי חייב לעבור שינוי דרמטי.

היה לי חשוב להעביר את תחושת הפשטות והפתיחות שנמצאים בכל פינה ביישוב ולכן החלטתי על חלל ציבורי אחד פתוח שיהווה את עיקר החיים בבית – חלל המטבח, הסלון ופינת האוכל.
הגעתי למסקנה שאין לי צורך בפינת אוכל. זוהי פינה שאצלנו בבית, רוב ימות השנה היתה ללא שימוש, ולכן החלטתי שהשולחן יישב בתוך המטבח. זהו המקום העיקרי בו אנחנו ואורחינו שוהים ומתוך כך, שולחן האוכל הפך להיות בדיוק כמו שרציתי – מרכז הבית.

שולחן האוכל הוא שולחן עץ אלון מסיבי במיוחד, עם רגלי ברזל בצורת X. השולחן נקנה אצל גלריית הרהיטים של זהבי בראשון לציון, והוא משלב את הקשיחות של רגלי הברזל עם התחושה החמה של העץ. סביב השולחן בחרתי שני סוגים של כיסאות כדי ליצור עניין. הכיסאות נרכשו בחותם – בכפר סבא.

את המטבח (מטבחי רגבה) בחרתי בגוון אפור מוקה עם שיש קיסר אפור מלא בעורקים יפים. בחרתי בחומרים ובגוונים שידגישו זה את זה בניגודיות ובהשלמה.

ליד  המטבח נמצא קיר מרכזי שאותו קישטתי באבני פירוק לבנות שרכשתי אצל בריק ועץ. גם פה היה חשוב לי לקבל את תחושת החומר, ולכן התעכבתי על האבן שתיתן את המראה האמיתי. ידעתי כבר מההתחלה שהקיר לא יישאר עירום ודמיינתי אותו עם שעון גדול וספסל כמו בתחנת רכבת. וכך יצא – שעון קיר מפלורליס וספסל ברזל מהום סנטר שצבעתי בעצמי, בצבע צהוב.

את הכניסה הגדרתי מצד אחד בשידה של דואר ומפתחות ומהצד השני בקיר גבס משולב עם אריח דקובריק. הקיר נותן הצצה אל הסלון אך עדיין מרגישם את תחושת הכניסה. היה לי חשוב להשתמש במשהו אוורירי שייתן תחושה של פתוח-סגור. האור שעובר מאחורי הדקובריק בלילה – כל כך יפה ונותן אווירה רומנטית ונעימה.

חלל המגורים גם הוא נצבע בצבעים. קיר טיח ווגה בגוון תכלת אפרפר ועליו תמונות מיוחדות של ECLECT ו-1OF135. התמונת נותן כתמי צבע והקיר משמש כרקע. ליד תלויות להן המסיכות הנפלאות של צחי נבו מ-URBANMASQUERADE.

שימוש בצבע זה משהו שאני מאוד מתחברת אליו. הבית שלי מלא בצבע. אני מרגישה שבעזרתו הפינות בבית יכולות לספר את הסיפור שלהן.

את הספה פינתית, כורסאת הטורקיז, השולחן ומזנון הטלויזיה רכשנו בקארמה – מרכז לעיצוב הבית. שטיח הקילים הגדול והמלא בצבעים משמחים נרכש בשטיחי כרמל.

הכריות הצבעוניות נקנו בקארמה בגולף וביתלי וגם שם אפשר לראות שילובי צבעים וטקסטורות.

אני שמחה על הבית הזה, על האנרגיות שהוא מביא איתו וכיצד אנחנו, כמשפחה שגרה בו, הצלחנו להפוך אותו לשלנו.

צילומים: מאיה חבקין