את ההתחלה אי אפשר ממש לראות. בית נולד קודם כרעיון. כמיהה אנושית כל כך בסיסית וארצית, ובכל זאת, תמיד מחוברת אצלנו לחלק שיודע לחלום. המחשבה על בית מבקשת דיוק. מי אני? המולה אורבנית או שקט של כפר? דירת קבלן בעיר או בית של פעם בפרברים? אולי אני הר, ואולי עמק. אולי אני בטון חשוף, אולי סדקים זה לא בשבילי.

אחר כך העולם מתחיל להראות כמו לוח השראה ענק. אולי כזה. אולי רק דומה לזה, אבל קצת אחרת. ההשראה נמצאת בכל מקום. אלה החושים שלנו שהתחדדו.

אחר כך מתחילים לתכנן. בית על נייר. כבר רואים משהו, אבל הכל עוד אפשרי.

ואז נבנה השלד. כל כך מרגש ומפחיד ביחד. אפשר כבר לטייל שם ולהתחיל לדמיין. הבסיס כבר שם, אבל מה שייתן את הטון עוד יכול להשתנות מהקצה אל הקצה.

ואז הפוטנציאל מתחיל להתממש. כבר יש בית שאפשר לגעת בו, ללכת בו, פשוט להיות בו. מתחילים להרגיש בו בנוח. לאט -לאט. זה לא קורה בבת אחת. זה לוקח זמן עד שהוא הופך להיות שלנו. הוא מתחיל להתמלא באישיות שלנו, בדברים שלנו, בסיפור שלנו.

תהליך היצירה של המגזין שלנו דומה בהרבה מובנים לבניה של בית. הוא התחיל מרעיון ועבר לשולחן השרטוט. הרבה סקיצות, הרבה עבודה של חיפוש ודיוק, הרבה שאלות ששאלנו את עצמנו. וכמו שבית צריך להתאים בדיוק למי שגר בו – החלטנו ליצור מקום עם תוכן שיהיה מעניין קודם כל עבורנו, מתוך מחשבה שאם זה מעניין אותנו – זה יעניין גם אחרים. שיהיה אחר, שיביא זוית רעננה, שיספר סיפור שעוד לא סופר. חלמנו על בית חם, שמח ונינוח, כזה שמייד נעים בו ורוצים להישאר בו לתמיד. בית מלא באנשים, צבעים וסיפורים. בית אמיתי.

אנחנו מזמינות אתכם להיכנס לבית שלנו, ומקוות שתרגישו כאן בנוח.

אנחנו חונכות את המגזין בתזמון מושלם עם האנרגיות הטובות של האביב, זמן מושלם להתחלות חדשות.

ברוכים הבאים למגזין Pnim!

את התמונות בפוסט צילמה אורית ארנון היקרה, וגם אנחנו צילמנו פה ושם.