טלי אוהד

כבר בגיל 8 הייתה מעצבת הפנים טלי אוהד משרטטת בתים ומרהטת אותם. לאחר שנים שכללו לימודי אמנות ותקשורת חזותית בבצלאל ועיסוק כעצמאית בתחום העיצוב הגרפי, החליטה טלי להגשים את החלום האמיתי – להפוך למעצבת פנים וליצור בתים שמחברים בין פריטים וחומרים הבאים מעולמות שונים.

אני אשתו של האיש שלי, אמא ל-4 אהובים שכבר גדלו והם השמחה, המהות והכח שלי. מאד מחוברת למשפחה ולחברות טובות. אני טיפוס של אנשים.

המשפחה שלי, מצד אמא ומצד אבא, הגיעה לארץ בתחילת המאה ה-19, ואני מרגישה מאד מחוברת לארץ. לפעמים חולמת לגור לתקופה במקום אחר, לחוות יומיום אחר, אבל יודעת בוודאות שמקומי הוא כאן.

עד גיל 30 גרתי בירושלים, משם עברנו לתל אביב למשך 4 שנים, ולפני 22 שנים בנינו בשוהם את הבית שאנחנו גרים בו עד היום. ככל שעוברות השנים, אני מעדיפה יותר ויותר את ההרים על הערים, ושוהם הוא סוג של מקום טוב באמצע מהבחינה הזו.

למדתי באוניברסיטה העברית 3 שבועות: יום אחד גיאוגרפיה (שבסופו הגעתי למסקנה שאני לא הולכת ללמוד על אבנים שלוש שנים נוספות), משם עברתי ללימודי היסטוריה ואחרי שלושה שבועות עזבתי לגמרי. הבנתי שאני חייבת לעשות עם עצמי משהו יצירתי. התקבלתי למחלקה לאמנות בבצלאל ולמדתי בה שנתיים, שבסופן דייקתי יותר את תחום העניין שלי. בסיום השנתיים, התחלתי ללמוד שוב, הפעם, במחלקה לתקשורת חזותית. בסך הכל למדתי בבצלאל 6 שנים. יכולתי כבר מזמן להיות רופאה.

אחרי שנים כעצמאית בתחום העיצוב הגרפי, פתחתי חברה לעיצוב ויבוא של חפצים לבית.
לפני כשנתיים וחצי, אחרי 15 שנים, החלטתי להמשיך הלאה, לאהבה חדשה-ישנה שלי ולהתמקצע בעיצוב פנים. סיימתי בהצטיינות לימודי עיצוב פנים בשנקר הנדסאים והגשמתי חלום ישן.

אחד הרגעים המספקים במקצוע שלי הוא הרגע שבו הדברים שראיתי בעיניי רוחי, מתחברים והופכים למציאות. הלפני והאחרי – לראות את הבית לפני שמתחיל התהליך ואחרי שהכל נגמר – ההריסה, הבניה, הצביעה וכל פריטי הריהוט והסטיילינג מתיישבים במקומם ונוצר החיבור. כמו בקוביה הונגרית, יש את הבלגן, ואז את התהליך, כשהדברים מתחילים להסתדר אבל עוד לא ממש ברורים, ופתאום הכל מתחבר ונראה שלם ונכון.

אמנות ועיצוב היו חלק ממני מאז שאני זוכרת את עצמי. מגיל 7 נסעתי באוטובוס לחוגים במוזיאון ישראל – קרמיקה, ציור, פיסול. לא זוכרת את עצמי משתעממת בתור ילדה – תמיד היה לי מה לעשות, הייתי מוקפת בחרוזים, ניירות, צבעים, לבד, בדים. מילדות הייתי משרטטת בתים ומרהטת אותם. היום אני יכולה לומר, שהגשמתי את אותו חלום ישן.

אני מאד אוהבת צבע, ויחד עם זאת הנטייה הטבעית שלי היא לא להתפרע עם צבעים. לבחור פלטת צבעים הרמונית ומאוזנת, שתהיה נכונה ללקוח ולמטרה של החלל הספציפי. להשתמש בצבע שאפשר לחיות איתו לאורך זמן בדברים הקבועים, ואת נקודות הצבע היותר עוצמתיות לתת בדברים שקל להחליף, אם נמאס. מאמינה שהסוד הוא במינון הנכון באופן כללי, ובצבע בפרט. אוהבת ליצור בתים שיהיו מקום של מנוחה ושקט ויחד עם זאת, להוסיף עניין באמצעות שימוש בחומרים וצבע.

אני אוהבת להתבסס על הצבעוניות הטבעית והשקטה שבחומרים הטבעיים – גווני האבן, העץ, הברזל, הבטון והפשתן ועליהם להוסיף את הגוונים והצבעים העזים יותר. אוהבת את השילוב בין החומרים ״הנקיים״, החדשים והמודרניים, לבין חומרים ״מחוספסים״, לא מושלמים, שהשנים שניכרות בהם מוסיפות המון חן וחום. הקסם נוצר בשילובים בין פריטים שנלקחו מעולמות שונים, ויוצרים משהו חדש ואישי בצירוף שלהם.

כל משפחה, לקוח וחלל הם חידה חדשה, אתגר שונה מקודמו שדורש ריסטרט לכל מה שקדם לו. אני מאתחלת את המערכת היצירתית בכל פעם מחדש. אין לי מושג מה יהיה בסופו של התהליך וזה מוסיף המון עניין ומשנה את החוויה מפרוייקט לפרוייקט. אחד הרגעים המספקים הוא לראות את פתרון "החידה״ הזו בסוף התהליך, כשאחרון הפריטים מתיישב במקומו וסוגר את התהליך, משלים אותו עד לפרטים הקטנים ביותר.

רונאל ג׳ורדן, מעצבת טקסטיל דרום אפריקאית מעוררת בי השראה. נתקלתי לפני מספר שנים בחלוקי הנחל התלת מימדיים הענקיים שהיא מעצבת ומייצרת מלבד, המיוצר מצמר בשילוב חומרים טבעיים אחרים, ומאז אני עוקבת אחריה ומתפעלת כל פעם מחדש מהיופי של המוצרים ומהיצירתיות. היא יוצרת כריות ושטיחי לבד עם טקסטורה תלת מימדית של חלוקי נחל, פרחים ענקיים מלבד לחיפוי קירות אקוסטיים, קערות לבד מטריפות. פשוט מדהימה אותי כל פעם מחדש.

בארץ יש הרבה מעצבי מוצר או טקסטיל צעירים ומוכשרים, שאני נתקלת בהם ובעבודות שלהם והם מעוררים בי התפעלות ושמחה. משתדלת מאד לשלב בעיצובים שלי פריטים ויצירות של האמנים הצעירים והמוכשרים האלה. תמר ניקס למשל, שיצא לי לעבוד איתה בשיתוף פעולה -מעבר לזה שאני מאד אוהבת ושמחה לשלב את היצירות שלה, היא אדם שכל כך נעים וטוב לעבוד איתו. או נטע טסלר מסטודיו knots שמעצבת ומייצרת פופים וכריות, שמוסיפים קריצה וייחוד לחללים שבהם הם משתלבים.

אם לא הייתי עוסקת בעיצוב

הייתי רוצה לעצב את הבית של

פריט אישי, אחר, שמחובר לחיים של הלקוחות שלי, ולכן משתנה מבית לבית. תמיד אחפש את מה שמאפיין את הלקוח, המשפחה המסויימת שאני מעצבת עבורה. אוסף ייחודי, פריטים שאוהבים ונקשרו אליהם במהלך השנים. משהו שיש רק להם. ויש בי המון כבוד ואהבה לייחוד הזה. מאד שמחתי ונהניתי לייחד קיר לצילומים בבית של לקוחה שעוסקת כתחביב בצילום, והצילומים תמיד נשארו אצלה במגירה, היה כיף לבחור ביחד, למסגר ולתת להם את המקום הראוי.

השווקים והחנויות במקומות אותנטיים, פשוטים ונידחים. שם אני מוצאת את הפריטים שמרגשים אותי, פריטים ״אמיתיים״, לא דווקא אלה שנועדו לנוי, אלא חשבוניה דביקה מקמח במאפיה בסין או חשבוניית עץ בשוק בקירגיזסטן, סירי חימר בחנות בכפר בזנזיבר, שמיועדים לשימוש הכפריים ובכלל לא למכירה לתיירים. דלת קטנה של ארון מזווה ממרוקו וכדומה.

חנות כזו בארץ, מלאה באוצרות אותנטיים עם המון אופי היא באק יארד, ליד פרדס חנה. פריטים שנאספים אחד אחד באזורים הכפריים בארה״ב, מקבלים בארץ את הטאצ׳ הסופי בצביעה, ולפעמים מספיק פריט אחד כזה בחלל כדי לייצר משהו אחר, ייחודי, אישי. מיטות ברזל, כסאות עץ שאין שני להם, ארגזי קוקה קולה אותנטיים מעץ, שידות מטריפות. אוצרות.