יש בתים שלא מתחילים מדף חלק. בית ילדות למשל, שספוג בזכרונות, בהרגלים ובשכבות של חיים, דורש גישה איטית יותר, קשובה יותר, רגישה. הבית הזה במושב בשרון, שבו גדל הלקוח עבר תהליך שיפוץ שלא היה רק אדריכלי, אלא כלל מהלך עדין של שכתוב מחדש של מקום מוכר, כך שיהפוך לבית של זוג צעיר בראשית דרכו, מבלי למחוק לגמרי את מה שהיה בו קודם.
האדריכלית שמרית משען אברמוביץ משתפת: זהו ביתם של הילי ואור, במושב בשרון. הבית, ששטחו כ-200 מ"ר, הוא בית ילדותו של אור, אשר עבר לבעלותו לאחר שהוריו בחרו לעבור לבית קטן יותר במושב. הוא בנוי על פני שלושה מפלסים: קומת הקרקע כוללת את החלל הציבורי, שירותי אורחים וחדר עבודה. כמה מדרגות מעל ממוקם הממ"ד, ובמפלס נוסף תוכננה סוויטת הורים מרווחת עם יציאה למרפסת ספרדית פרטית. המפלס העליון כולל שלושה חדרי ילדים, חדר רחצה כללי וחדר כביסה.
הלקוחות פנו אליי בעקבות בית ייחודי שתכננתי בקיבוץ שניר שבצפון, שזכה לחשיפה רחבה. הבית תוכנן סביב מוטיב הקשתות – אלמנט שאני מרבה לשלב בעבודתי. גם בית ילדותו של אור בשרון כלל קשתות כחלק מהתכנון המקורי, מה שהפך את הבחירה בי לטבעית עבורם.
זה היה שיפוץ רגיש במיוחד, שהחל כאשר הבית עדיין שימש את הוריו של אור. בחלק ממפגשי התכנון הראשונים ההורים עוד התגוררו בבית, והאתגר היה לא פשוט: איך מבקשים לשנות, לפרק, להרוס ולדמיין מחדש, מבלי לפגוע. אבל עם הרבה אינטליגנציה רגשית הילי ידעה לאמץ חלקים מהקיים ושילבה אותם בחוכמה עם החדש.
כבר בהגדרה של הפרוייקט רצינו להשיג מראה של שקט יוקרתי אבל לא ראוותני. נגיעות ספרדיות קטלוניות וסקלת חומרים טבעיים: עץ, טיח בוץ, אבן טבעית.
במקור המטבח היה תחום בנישה רחבה שסגרה אותו כחלל נפרד. היה ברור שהמחיצה תרד, והחללים הציבוריים יתאחדו סביב אי מרכזי שישמש כלב הפועם של הבית.
בתכנון הארונות הגבוהים הוחלט לפצל בין אזור המקרר למזווה, מהלך שאפשר יצירת ארון עם דלתות נעלמות ומשטח עבודה עמוק מהסטנדרט, שבו כל מכשירי החשמל מאוחסנים ונשארים זמינים אך מוסתרים מן העין.
תכנון הארונות הנמוכים הוכתב על ידי שלישיית חלונות מקושתים קיימים, שבמרכזם מוקם הכיור. בצידו השני של המטבח שובצו המזווה, התנור והמיקרוגל, לצד מגירות מאווררות ברשת מתכת חשופה, כחלק מהעדפה לחומריות ראשונית ולא מתייפייפת. למרות היעדר ידיות, המטבח משדר חום ועומק בזכות ריבוי העץ והפרטים המדויקים.
במרכז המטבח מוקם אי רחב עם כיריים ואחסון דו-צדדי. כדי לרכך את המראה, שובצה באי נישה פתוחה לספרים, שמוסיפה עניין, צבע ושכבת חיים נוספת למטבח.
עם פתיחת המטבח אל החלל הציבורי קיבלה פינת האוכל תפקיד מרכזי כנקודת החיבור בין המטבח לסלון, ולכן הוחלט להחליף את השולחן המרובע בשולחן עגול. זוהי בחירה שמרככת את המעבר ומאפשרת תנועה טבעית וזורמת סביבו. לצידו נתלתה תמונה מקורית של רקדנית פלמנקו מאת יהודית ילין – אחד הפריטים מבית ההורים, שממשיך ללוות את הזוג גם בביתם החדש
במקור הסלון פנה לכיוון הפוך והתחושה הייתה שהחלל לא ממומש. היפוך הכיוון, כך שהספה יושבת עם הגב לקיר והטלוויזיה ממוקמת בין שני החלונות, יצר מהלך טבעי, פתוח וזורם יותר. בקיר הטלוויזיה שולבה שידה אנגלית עתיקה מבית הוריו של אור. זהו רהיט שעובר במשפחה כבר שלושה דורות ומייצר חיבור עדין בין חדש לישן.
קיר הספה חופה באבן לקט מקומית בהירה, שממשיכה גם אל חלל המדרגות ומחברת בין האזורים. ספה ארוכה ורכה בגוונים שקטים מגדירה את קווי הסלון, ושטיחי קילים בעבודת יד אוספים את כל החומרים לכדי קומפוזיציה חמימה ומאוזנת.
במפלס הביניים ממוקמת סוויטת ההורים שבה תוכנן ארון תריס ארוך. מאחורי חזית הארון מסתתר מעבר נסתר לחדר ארונות רחב ידיים, הנפתח דרך זוג דלתות המשתלבות לחלוטין בקו הנגרות. הארון מוסיף לחדר שפה, עומק וחמימות, ומוכיח שגם כשיש חדר ארונות, נוכחות של ארון קיר מעוצב יוצרת תחושת שלמות.
חדר הרחצה של ההורים עוצב כחלק בלתי נפרד מהשפה הכללית של הבית. הרצפה חופתה באריחים בגוון אבן טבעית, שממשיכים על הקירות רק באזור המקלחון. שאר החלל חופה בטיח מינרלי טבעי בגוון בוצי, בדומה לשאר הבית. כנקודת צבע מדויקת שובצו אריחים ירקרקים מעל ארון הכיור בלבד, מנותקים משאר החיפויים ומוסיפים עומק ושקט לחלל.
מהרגע הראשון שבו נכנסתי לבית נשתלה בראשי מנגינה של שיר ספרדי ישן, שתורגם לעברית, שאמא שלי הייתה שרה לי בילדותי. זכרתי רק את הלחן, בית אחד ופזמון. ביום הצילומים, התארח בבית אביה של הילי, שמתגורר במקסיקו. בזמן שהכין לעצמו חביתה והשמיע מוזיקה ספרדית בקול רם, התנגן לפתע אותו שיר בדיוק – השיר שליווה אותי לאורך כל הפרויקט. עבורי זו הייתה סגירת מעגל קוסמית, חיבור נדיר בין מקום, אנשים, זיכרון, קצב ומנגינה.
כמה חודשים לאחר סיום השיפוץ קיימו הילי ואור חתונה מצומצמת, פשוטה ויפה, בביתם. חגיגת האהבה הזו חתמה מסע של הקמת חיים משותפים והפיכת בית ילדות לבית של דור חדש.
טיפ מהמעצבת
בכל פרויקט אני יוצאת למסע עם האנשים שמולי. לומדת את מי שהם, את הדינמיקה ביניהם, את החוזקות והחולשות. בסופו של דבר, אנשים הם ליבת העשייה שלי. כשיש אנשים מעניינים ודינמיקה חיה, הפרויקט כמעט מעצב את עצמו. בפרויקט הזה היו לא מעט שכבות: בעלי הבית המקוריים, זוג צעיר בראשית דרכו, ספקים חדשים שעבדתי איתם לראשונה וקבלן שהביא הלקוח וליווה את הדרך במקצועיות ובתקשורת מצוינת. תפקידו של אדריכל הוא לדעת מתי להוביל ומתי לפנות מקום, מתי לאחוז בפרויקט ומתי לאפשר ללקוח להחזיק בו בעצמו. זו משימה עדינה, שדורשת בגרות מקצועית ורגישות אנושית.
אדריכלות ועיצוב פנים: שמרית משען
צילום: שירן כרמל
לאתר של שמרית>>
לעמוד הפייסבוק של שמרית>>
לאינסטגרם של שמרית>>
עוד על שמרית משען>>
קבלן מבצע: אתיר בישאר
החיפוי טיח פנים: BOTTZ
אומן טיח: ניצן איסרוביץ
ריצופים וחיפויים: OZ קרמיקה
נגרות: עץ או פלי
שיש: NIR TZVI
ספה: וויץ בדים
שטיחים: BUY CARPET
פרגולת סנדות: מלאכת עץ
תאורה: טורקיז
שולחן אוכל: רהיטי Aronson
כסאות: יעקב טוינה
מיזוג: גיא פרס
מושלם