נופר קלמן

מעצבת הפנים נופר קלמן מגדירה את עצמה כיוצרת שמחברת בין חשיבה אדריכלית ורגש. בלב תהליך עבודתה עומדת היכולת לזהות את העולם האישי של לקוחותיה, ולתרגם אותו לחלל שמרגיש שייך להם, וזאת מבלי לכפות את חתימתה העיצובית וטעמה האישי. גם אחרי שהפכה למעצבת, היא מגדירה את עצמה בראש ובראשונה כיוצרת שחושבת דרך הידיים, מדלגת בין סקיצה, ציור והדמיה דיגיטלית, ומחפשת בכל פרויקט את הרעיון שיהפוך חלל למקום עם זהות.

חמש עובדות

1. אני מציירת מאז שאני זוכרת את עצמי, ותמיד היה לי ברור בתחום היצירה.
2. לאבא שלי יש גלריה לאמנות, כך שאמנות הייתה תמיד חלק מהסביבה שבה גדלתי. גם האחים שלי פנו לעולמות יצירתיים: אחות אחת מעצבת אופנה, אחות נוספת עוסקת באמנות דיגיטלית ואחי עובד לצד אבי.
3. אחד האתגרים שלי בתקופה הזו הוא דווקא החשיפה. אני אדם די פרטי, ובעולם שבו שיווק ונוכחות ברשת הפכו לחלק כמעט בלתי נפרד מהמקצוע, לקח לי זמן להרגיש בנוח בקדמת הבמה ולא רק לפרסם את הפרויקטים שלי. אני עדיין לומדת למצוא את הדרך לעשות זאת באופן שמרגיש לי אותנטי ולא מאולץ.
4. אני מאוד אוהבת את החיבור בין עבודה דיגיטלית לעבודה ידנית. אני יכולה להתחיל הדמיה במחשב, להדפיס אותה באמצע התהליך, להמשיך אותה בציור ידני ואז להחזיר אותה שוב למחשב. זו אחת הדרכים שלי לחשוב וליצור.
5. מעבר לעיצוב פנים ואמנות, יש בי אהבה גדולה לאופנה. אני גם חולמת על מקום משלי, שבו כל העולמות היצירתיים שלי יוכלו לחיות יחד: עיצוב פנים, ציורים מקוריים שלי, ובהמשך גם פריטים וקולקציות שאעצב.

עיצוב פנים

אני הנדסאית אדריכלות, בוגרת הטכניון משנת 2019. מייד לאחר הלימודים התחלתי לעבוד במשרד אדריכלות בחיפה, וכעבור שנה בלבד החלטתי לצאת לעצמאות ולפתוח עסק משלי. זו הייתה החלטה אמיצה שאילצה אותי ללמוד מהר, להתמודד ולצמוח.

עיצוב משרד: נופר קלמן, צילום: ארז חיים

חיבורים

אחד הדברים שמאפיינים אותי הוא היכולת להוציא מהלקוחות את הטעם שלהם, גם כשהם בעצמם עדיין לא יודעים להגדיר אותו.
הרבה אנשים מגיעים לתהליך עם המון תמונות, רעיונות והשפעות, אבל בלי יכולת לחבר ביניהם. פיתחתי עם השנים שיטת עבודה שבה אני חושפת את הלקוחות לכיוונים שונים, ודרך הבחירות שלהם אנחנו מצמצמים ומדייקים בהדרגה, עד שנוצרת שפה שמרגישה ממש שלהם.
חשוב לי שהלקוח יהיה חלק מהתמונה. אני לא רוצה להגשים את החלומות העיצוביים שלי דרך הבתים של הלקוחות, ולא מאמינה בלדחוף סגנון רק כי הוא מזוהה איתי. התפקיד שלי הוא להבין מי האנשים שעומדים מולי, מה ישרת אותם לאורך זמן, ואז לקחת את כל זה צעד אחד קדימה מבחינה עיצובית.

סקרנות

החוט שמחבר כמעט כל דבר שאני עושה הוא סקרנות. אני אוהבת לנסות, לערבב בין עולמות ולבדוק מה קורה כשלא נשארים בתוך ההגדרה של תחום אחד.
עיצוב פנים הוא המקצוע שלי, אבל יצירה היא הדרך שבה אני מסתכלת על העולם. אני מקווה שגם בהמשך הדרך אצליח לשמור על הסקרנות הזאת ולא להפסיק להתפתח, ללמוד וליצור.

התרחבות

מה שמשמח אותי במיוחד לאחרונה, הוא שאני מאפשרת לעצמי להתרחב מקצועית. במשך הרבה שנים הייתי מאוד ממוקדת בעבודה עצמה ובפרויקטים, והיום אני מרגישה שאני רוצה לספר גם על העולם שמאחורי הפרויקטים, על נקודת המבט העיצובית שלי ועל האהבה שלי לאמנות, לצבע וליצירה.

צבע

צבע הוא  אחד הכלים הכי אינטואיטיביים ומשמעותיים בעיצוב. אני מאוד מאמינה בהשפעה שיש לצבע על התחושה בתוך חלל, אבל שימוש בצבע לא בהכרח אומר בית צבעוני. אני גם אף פעם לא אכניס צבע רק כדי לייצר אמירה. מבחינתי גם פלטה של גווני אבן, קשמיר, עץ וחום היא עבודה עם צבע. השאלה היא לא כמה צבע יש בחלל, אלא איך משתמשים בו ובאיזו מערכת יחסים הוא נמצא עם האור, החומרים והטקסטורות שסביבו. אני תמיד מחפשת את המינון הנכון לאנשים שחיים בבית. לפעמים זה יהיה צבע עמוק ודומיננטי ולפעמים דווקא נגיעה קטנה שמחזיקה חלל שלם.

טרנדים

העיצוב המעניין ביותר מתחיל דווקא ברגע שבו מפסיקים לשאול מה כולם עושים עכשיו. החשיפה האינסופית לאינסטגרם, פינטרסט ולטרנדים יוצרת לפעמים בלבול. אנחנו רואים כל כך הרבה בתים יפים, עד שקל מאוד לרצות את מה שאנחנו רואים ולשכוח לשאול את עצמנו מה באמת מתאים לנו. אני פחות מאמינה בבית שנראה כאילו יצא מתוך קטלוג או כזה שאפשר לזהות מיד את השנה שבה הוא עוצב.

המחשב והיד

אני מאוד אוהבת את שלב ההדמיות ואת המעבר בין עבודה דיגיטלית לעבודה ידנית. לפעמים אני יכולה להתחיל הדמיה במחשב, להדפיס אותה כשהיא עדיין חלקית, להמשיך אותה בציור ידני ואז להחזיר אותה שוב למחשב. הרבה פעמים אני פשוט פותחת דף ומציירת את הרעיונות שעוברים לי בראש. זה החלק שבו אני מרגישה הכי חופשייה. מבחינתי המחשב והיד הם שני כלי החשיבה שלי.

מרגש

יש סיפור אחד שהוא כנראה צירוף המקרים הכי מרגש שהיה לי בעשייה שלי. אחרי שסבא שלי ז"ל נפטר, הוא הוריש להוריי את הדירה שלו. במשך תקופה המשפחה התלבטה מה לעשות עם הדירה: האם לשפץ, להשכיר או למכור. בסופו של דבר הוחלט למכור אותה. אני לא הייתי מעורבת בתהליך המכירה ולא ידעתי מי רכש אותה. כמה חודשים לאחר מכירתה, קיבלתי שיחת טלפון מלקוח חדש שהתעניין בתכנון ועיצוב עבור דירה שרכש. תוך כדי השיחה הבנתי שזו הדירה של סבא שלי. זה היה רגע מאוד מוזר ומרגש. בסופו של דבר הלקוח בחר בי. כך יצא שחזרתי לדירה שהכרתי ממקום כל כך אישי, והפעם כמעצבת, ותכננתי עבורה חיים חדשים למשפחה אחרת. יש משהו במעגליות המרגשת הזו שנשאר איתי עד היום.

טיפ

לפני שאתם מתחילים לבחור ריצוף, מטבח או צבע לקירות, נסו רגע לא לשאול איך אתם רוצים שהבית ייראה, אלא איך אתם רוצים להרגיש בו. אני אוהבת להתחיל דווקא משם, כי ברגע שמגדירים את התחושה, הבחירות העיצוביות מתחילות להתחבר מעצמן.
ובכלל, אל תמהרו להגדיר את עצמכם דרך סגנון. אתם לא חייבים לדעת אם אתם "מודרניים", "כפריים" או "אקלקטיים". תתחילו ממה שאתם אוהבים ומאיך שאתם רוצים לחיות. את השפה העיצובית כבר אפשר לבנות משם.

לאתר של נופר קלמן>>
לאינסטגרם של נופר>>
לפייסבוק של נופר>>
עוד על נופר>>