לאחר שנים רבות של מגורים בבית פרטי בישוב שקט וירוק בהרי ירושלים, החליטו בני זוג לפתוח פרק חדש של חיים בלב העיר הגדולה. המעבר למגדל מודרני הצופה אל הנוף האורבני סימן עבורם שינוי מהותי באורח החיים ובאופי המגורים, אך הרצון לשמר תחושת חמימות, שורשיות וביתיות לא השתנה. כך התחיל תהליך שבמרכזו חיבור לחומרים טבעיים, הערכה לפרטי אמנות ייחודיים, ושאיפה לחלל שקט, שמעניק במה לאישיותם.

מעצב הפנים ניצן הורוביץ משתף: מדובר בדירה שתכננתי עבור זוג מקסים בשנות החמישים לחייהם, הורים לילדים שכבר עזבו את הבית. הוא בעלים של חברה יצרנית והיא עוסקת באמנות רב-תחומית. אחרי שנים ארוכות שבהן גרו בבית פרטי באחד מהיישובים הפסטורליים שמסביב לירושלים, הם הרגישו שזה הזמן לשינוי ועברו לדירה מרווחת במגדל חדש המשקיף על הנוף האורבני של העיר. למרות השינוי המשמעותי, הן במיקום והן בסוג המגורים, היה להם חשוב שהבית החדש יעניק תחושת חום מזמינה וביתית.

כבר בתחילת הדרך הגעתי אליהם לביקור בביתם הקודם, ושם התבהר לי שמדובר בזוג שיודע להעריך חומרים טבעיים, מרקמים עשירים ופריטים שיש להם סיפור. מהר מאוד נרקם בינינו דיאלוג עיצובי ששם את הדגש על חומר, עומק וייחוד. בחרנו לא להתפשר,  הלכנו עם הרעיון הזה עד הסוף, גם בבחירת החומרים עצמם וגם באופן שבו שילבנו והצגנו אותם בחלל.

הנוף הנשקף מהדירה החדשה, יחד עם האמנות שכולה פרי יצירתה האישית של בעלת הבית – היוו עבורי עוגנים מרכזיים בתהליך התכנון. הם אלה שיצרו את סיפור המסגרת העיצובי. הציורים, הפסלים והאלמנטים מברזל, הכתיבו את הצורך ביצירת רקע שקט ומאופק. בחרנו בפלטפורמה רגועה, מונוכרומטית, שתאפשר לאמנות ולנוף לדבר, ושמרנו על תחושת הגובה שנוצרת דרך הוויטרינות וחלוקות הפנים. את רוב ההפרדות בין הפונקציות בחלל בחרנו שלא לבצע באמצעות קירות, אלא בעזרת אלמנטים של נגרות.

למרות שהדירה עשירה בטקסטורות וברבדים חומריים, האווירה הכללית שנוצרה בה היא מינימליסטית ונקייה. היה לי חשוב לשמור על איזון מדויק, כזה שמחזק את תחושת החמימות, אך במקביל שומר על קו מעודן ומתוחכם. בחרנו לעבוד עם פלטת צבעים מצומצמת, אבל הקפדנו שכל חומר יישא עמו עומק וטקסטורה. חלק מהקירות חופו בפורניר עץ אלון בגימור מגורד, שמתחבר לקו של פרקט העץ בחדרים. תקרת הבטון נותרה חשופה, והרצפה חופתה באריחי פורצלן גדולים בגוון ומרקם של בטון. גם האלמנטים הטכניים כמו תעלת התאורה הסמויה, הספוטים וגופי התאורה – נצבעו כולם באותו גוון, מה שיצר שפה אחידה והרמונית.

המעבר מבית פרטי לדירה עורר אצל בני הזוג צורך ליצור מטבח שניתן יהיה להסתיר בעת הצורך, כך ששלב ההכנה והבישול לא ייחשף תמיד לחלל הציבורי. כדי לענות על הצורך הזה, תכננתי יחידת נגרות דו-צדדית שמפרידה בין המטבח לבין אזור הסלון ופינת האוכל. בין האזורים שילבתי מערכת דלתות הזזה, שניתן לפתוח או לסגור בהתאם לסיטואציה.

למרות שהוא נסתר מהעין, המטבח הפך לגורם המרכזי שסביבו התארגן כל שאר החלל, הוא זה שהכתיב את המיקומים של הסלון ופינת האוכל. זו אחת מאותן החלטות תכנוניות שכשהן מתקבלות, שאר ההחלטות פשוט מסתדרות בהתאמה. כך נוצרה חלוקה טבעית של הפונקציות במרחב, בלי לפגוע בתחושת הזרימה והפתיחות, וגם מבלי לוותר על הנוף הנשקף.

למרות שהמטבח תחום ומופרד מהחלל הציבורי, הוא מרווח במיוחד וכולל יחידה נמוכה שממשיכה החוצה לכיוון פינת האוכל, כך שכאשר הדלתות פתוחות נוצרת תחושת חיבור טבעית בין האזורים. משטח העבודה במטבח הוא באורך של כ-5.5 מטר, ויש בו שפע של פתרונות אחסון. בזכות התכנון המדויק, המטבח מצליח להיטמע בחלל ולהישאר כמעט בלתי מורגש, במיוחד כשהוא סגור. בחרנו לעבוד עם משטח נירוסטה, ולחזיתות הענקנו גימור מתכתי שנצבע בקפידה על ידי בעל מקצוע שיצר עבורנו גוון מותאם אישית, על בסיס דוגמה שקיבל מהנירוסטה עצמה. התוצאה היא התאמה מדויקת בין המשטח העליון לחזיתות ותחושת הרמוניה מושלמת.

גם פינת האוכל נבנתה מתוך אותו רציונל תכנוני שמלווה את כל הבית, והיא ממשיכה את שפת החומרים והגוונים שנבחרו בקפידה. העיצוב שלה נקי, מדויק ואלגנטי – שולחן באורך של כשלושה מטרים, עם משטח גרניט פורצלן כהה ומרשים, ולצדו כיסאות שעשויים פורניר עץ בגוון שמתחבר באופן הרמוני לחזיתות שמקיפות את החלל. כך נשמר הרצף החומרי והצבעוני, גם בפינות הישיבה והאירוח.

בשירותי האורחים בחרתי להדגיש את המשחק הצבעוני שמלווה את הדירה כולה, אך כאן הוא מקבל ביטוי עשיר וממוקד יותר. שילבתי בין גוונים של אבן טבעית, נחושת בגוון אדמדם, ואפור שמגיע מאריחי החיפוי ומהבטון. זו אותה פלטת צבעים שמופיעה גם בשאר החללים, רק שבמקרה הזה, המינונים משתנים ומייצרים קומפוזיציה חדשה.

בכל אחד מהאגפים בחרתי ליצור איזון שונה בין החומרים והמסות, מתוך רצון לייצר תחושות משתנות ככל שמתקדמים בחלל. באזור הציבורי, הרצפה והתקרה נושאות מראה בטוני ומחוספס. אבל ברגע שנכנסים לאגף הפרטי, מורגש מיד המעבר – הרצפה הופכת לפרקט עץ חמים, הקירות נצבעו בגוונים אפורים רכים, והחיבור לפורניר האלון המגורד, ששימש אותנו לחיפוי העמודים ופרטי הנגרות, יוצר המשכיות. זו אותה סקלת צבעים, רק שהפעם היא מופיעה בתפקידים אחרים, מה שיוצר תחושת עומק ורב-שכבתיות.

סוויטת ההורים תוכננה כיחידה עצמאית, המאפשרת פרטיות מלאה לבני הזוג. כבר בכניסה לאגף הפרטי הותקנה דלת שניתן לסגור בכל רגע, ועל יד כך להפוך את הסוויטה למתחם מבודד משאר חלקי הדירה. לאורך המסדרון שמוביל אל חדר השינה תכננתי יחידת נגרות ארוכה במיוחד, שממשיכה בקו רציף עד לקצה החדר. מצידה השני של היחידה ממוקמת דלת הכניסה לחדר העבודה. החזית כולה חופתה בפורניר אלון מגורד בגוון אפור שקט, וכחלק מהעיצוב שולבה באזור המסדרון דלת נסתרת, המוסתרת בתוך מישור הרהיט, שמובילה לאזור אחסון. במרכז היחידה, באזור שפונה אל חדר השינה, שובץ פתח נוסף – דלת זכוכית המובילה אל חדר הרחצה של הסוויטה.

בחדר הרחצה של הסוויטה תכננתי יחידת נגרות בגובה של כ-45 ס"מ, שנכנסת פנימה אל תוך אזור המקלחון והופכת שם לספסל ישיבה מובנה. כל המשטחים – הרצפה, הקירות וגם חזיתות המגירות, חופו באותו פורצלן, והקפדנו במיוחד על חיבור מדויק ונקי בין כל הקצוות והחיתוכים. גם הכיור תוכנן כאלמנט יוצא דופן – הוא מונח בתוך היחידה באופן שקוע ועמוק במיוחד, ויצוק מאבן קיסר, מה שמוסיף למראה הכללי תחושת מוצקות, ניקיון וחומריות מוקפדת

אחד הדברים שהפכו את הפרויקט הזה למשמעותי במיוחד עבורי, היה הדיאלוג שנרקם עם בני הזוג לאורך כל הדרך. בזכות החיבור הזה הצלחנו להגיע לעומקם של הדברים, ללטש כל פרט קטן ולבחור כל חומר, גוון ופרופורציה מתוך מחשבה מדויקת ורגישות. זו הייתה יצירה משותפת, שבה כל שלב נבנה מתוך הבנה עמוקה של הרצונות והצרכים שלהם, לצד שמירה על השפה האסתטית והערכים שאני מאמין בהם. התוצאה שנוצרה היא בית שיש בו שקט, דיוק ותחכום. עבורי זו גאווה גדולה להיות שותף לתהליך כזה.