באחד האזורים היפים בצפון, בלב הנוף הפתוח של עמק החולה, תכננה הנדסאית האדריכלות אלכסנדרה מיגלובסקי את בית חלומותיה, מתוך מחשבה עמוקה על השתלבות בסביבה, החל מהעמדת המבנה במגרש ועד לשימוש בחומרים טבעיים היוצרים המשכיות בין פנים לחוץ. אלכסנדרה העניקה משמעות נוספת לגישה הזו גם בבחירת הספקים ובעלי המקצוע – כולם תושבי הגליל, מתוך רצון לחזק את העשייה המקומית, דווקא בתקופה לא פשוטה שהאזור חווה בשנתיים האחרונות.

הנדסאית האדריכלות אלכסנדרה מיגלובסקי משתפת בתהליך של תכנון ובניית ביתה הפרטי: שמי אלכסנדרה, נשואה לנועם ואם לאלונה ולני. הבית שלנו נמצא בקיבוץ חולתה, בלב נופי עמק החולה.
לפני שבנינו את הבית, התגוררנו כארבע שנים ביישוב יסוד המעלה, שנמצא ממש בסמוך לקיבוץ. אני במקור מהאזור, כך שהחזרה לכאן הרגישה טבעית ובעלת משמעות עמוקה.

את נועם הכרתי במהלך לימודיי להנדסאות אדריכלות ועיצוב פנים במכללת תל חי. לאחר סיום הלימודים עברנו לתל אביב, שם חיינו במשך שש שנים – תקופה מרגשת, מלאה בעשייה ובקצב עירוני מהיר. עם לידת בתנו הבכורה, הבנו שחלום הבית שלנו לא נמצא במרכז, אלא דווקא כאן, בצפון – במקום שבו הטבע נוכח בכל פינה והקצב מתאים יותר לאישיות ולדרך החיים שלנו.
כשאומרים לי שאני "אמיצה" שעזבתי את תל אביב והתרחקתי מהמרכז, אני תמיד מחייכת ועונה: "מבחינתי, האמיצים הם דווקא אלה שבוחרים להישאר לחיות בתוך סיר הלחץ של המרכז".
כאשר רשמנו את בתנו למסגרת החינוכית של קיבוץ חולתה הרגשנו חיבור עמוק לנוף, לאווירה, ולתחושת הבית שממלאת את השבילים. באותה תקופה הקיבוץ היה בעיצומו של תהליך הרחבה והחלטנו מייד שזהו המקום שבו נבנה את הבית שלנו.

כבני הגליל העליון במקור, הבחירה באזור הייתה כמעט מובנת מאליה. מעבר לנופים המשגעים ולעושר הטבעי שמקיף מכל עבר,
יש כאן משהו אחר. האנשים שחיים כאן חולקים מכנה משותף ברור: חיפוש אחר סגנון חיים אלטרנטיבי, פשוט יותר, עם קצב נשימה רגוע וערכים של קהילה וקרבה.

הבית שלנו משתרע על פני כ-170 מ"ר בנוי (לא כולל המרפסות) על מגרש של חצי דונם, והוא תוכנן כך שישלב בין פונקציונליות יומיומית לנגיעות עיצוב מוקפדות.
בקומת הקרקע נמצא החלל הציבורי, ובנוסף ממוקמים בקומה זו שלושה חדרי שינה, חדר רחצה מרכזי ושירותי אורחים, לצד חדר כביסה עם יציאה ישירה לחצר. בקומה העליונה תוכננה סוויטת הורים מפנקת, הכוללת חדר רחצה, חדר ארונות ומרפסת אינטימית הפונה לנוף הרי הגולן.

הקו המנחה אותי בכל פרויקט, ובוודאי בתכנון הבית שלי, הוא תכנון אקלימי וביופילי – תכנון שמתחשב במשאבים טבעיים ומחבר
בין האדם לסביבה בה הוא חי. אני מאמינה שכאשר הבית משתלב בהרמוניה עם סביבתו, נוצרת חוויה של איזון ושלווה, גם פיזית וגם נפשית.
במהלך התכנון שמתי דגש על פתחים שמכניסים אור טבעי ונוף אל תוך הבית, על אוורור טבעי שמאפשר זרימת אוויר נעימה
לאורך כל היום, ועל שימוש בחומרים שמדברים באותה שפה עם הנוף. זו לא רק גישה עיצובית, אלא אמונה שעיצוב אמיתי נולד מהמקום שבו האדם והטבע נפגשים.

השלב המשמעותי ביותר בתכנון היה העמדת המבנה במגרש, בהתאם לעקרונות של תכנון אקלימי והתייחסות למשאבים
טבעיים כמו מסלול השמש, כיווני הרוחות, הנוף והטופוגרפיה. לאחר מחקר מעמיק של השטח ובניית פרוגרמה המבוססת על הצרכים והחלומות שלנו כמשפחה, חילקתי את הפונקציות כך שכל אזור בבית יהנה מהתנאים האופטימליים של אור, נוף ותחושת זרימה טבעית.
החלל הציבורי ממוקם בצד הדרומי של המגרש, עם פתחים רחבים לכיוונים: מזרח, דרום ומערב. כך נוצרת חוויה משתנה של אור טבעי לאורך שעות היום – אור רך בבוקר, חמים ומלטף בצהריים, וזהוב בשעות הערב. המשחק המתמיד בין אור לצל מעניק לחלל תחושת חיות ודינמיות טבעית.

החלק האהוב עליי בבית היא ללא ספק המטבח. זהו המקום שבו אני מבטאת סוג אחר של יצירתיות. אני מאוד אוהבת לבשל, וכמו העיצוב שלי, כך גם הבישול שלי מבוסס על אינטואיציה, רגש וחופש יצירתי. זה מרחב שבו אני יוצרת חוויה של ריחות, צבעים, טעמים ומרקמים שמתחברים יחד, ממש כמו בתכנון אדריכלי. כשאני במטבח, אני מוסיפה למרחב את חוש הטעם והוא בעיניי זה שמשלים את המשמעות האמיתית של המילה "בית".

היה לנו חשוב לשמור על גינה רחבה ועוטפת, ולכן בחרנו לתכנן את הבית בשני מפלסים כך שהשטח הירוק יישאר משמעותי ונוכח גם בקומה העליונה. עבדנו עם אדריכלית נוף נהדרת מהאזור, שתרגמה את החלום שלנו לתוכנית צמחייה מקומית ועונתית, היוצרת מסגרת ירוקה משתנה לאורך השנה.

הפטיו הפנימי שוכן במרכז הבית והוא הלב הפועם של הבית. הפטיו יוצר חיבור מתמשך בין פנים לחוץ, ומלווה את חוויית הכניסה כבר מהרגע הראשון.

אזור חדרי הילדים תוכנן בצד הצפוני של הבית. חלק מהחדרים פונים מזרחה וחלק מערבה, כך שכל אחד מהם נהנה מתאורה טבעית שונה לאורך היום.

קומת ההורים ממוקמת בקומה העליונה, מעל אגף הילדים. היא כוללת חדר שינה מרווח, חדר רחצה וחדר ארונות, ומהחדר ישנה יציאה למרפסת אינטימית המשקיפה אל החרמון ואל הרי הגולן. זהו מרחב של פרטיות, שלווה ונוף שאין לו תחליף.

בהתאם לגישה הביופילית, שולבו בבית חומרים טבעיים המחברים בין הפנים לחוץ: ריצופי אבן טרוורטין המשתרעים מהחצר אל תוך הבית, טיח מינרלי על בסיס סיד טבעי, גגות רעפי חרס בסגנון פרובנס, תקרות עץ חמימות וחיפוי אבן נארי בכניסה. בנוסף, הושם דגש על בחירת חלונות אקולוגיים איכותיים, המספקים בידוד מצוין מרעש וטמפרטורה.

גם בחדרים הרטובים בחרתי לשלב חיפויי אבן טבעית, מתוך אמונה שחומרים אמיתיים “נושמים” ויוצרים תחושת עוגן ואותנטיות.

כמו בכל פרויקט, ובמיוחד כשמדובר במשפחה צעירה שבונה את הבית הראשון שלה, אחד האתגרים המרכזיים היה נושא התקציב.
במהלך התהליך למדנו לאזן בין החלומות לבין המציאות, להבין מה באמת חשוב לנו, ומה יכול לחכות לשלב מאוחר יותר.
יש פרטים שעדיין לא השלמנו, וזה בסדר גמור, אולי אפילו יפה כך. אני מאמינה שיש משהו טבעי ונכון בזה שהבית נבנה בהדרגתיות, במקביל לחיים עצמם. כשכבר גרים בבית מרגישים אותו, ומגלים לאט־לאט את כל הניואנסים הקטנים שהופכים אותו באמת לשלנו.

ימי הקניות הפעם היו שונים לגמרי מאלה שאני חווה עם לקוחות. הייתה בי תחושת אחריות לבחור בעסקים ובבעלי מקצוע מקומיים, מתוך אמונה בכח של הקהילה לבנות ולהתחדש יחד.
אחרי תקופה לא פשוטה שעבר האזור בשנתיים האחרונות, היה לי חשוב במיוחד לתת מקום לאנשים שמרימים את עצמם
מאפס – לבעלי המלאכה, לאנשי החומר, לספקים הקטנים. בחרתי לעבוד כמעט עם כולם מכאן, מהגליל, ולרכוש את רוב חומרי הגמר באזור. גיליתי בעלי מקצוע מקצועיים, מסורים, עם תשוקה אמיתית למה שהם עושים ורצון לתת את השירות הטוב ביותר.

בתהליך הזה מצאתי את עצמי ממלאת כמה תפקידים במקביל: הלקוחה עם החלומות, האדריכלית והמעצבת, ולעיתים גם המפקחת בשטח. זה היה מסע שבו הייתי צריכה לנהל דיאלוג פנימי בין הרגש, ההיגיון, המקצועיות והפרקטיות. האתגר הגדול ביותר היה דווקא הבדידות המקצועית. הרבה פעמים הרגשתי שגם אני צריכה שמישהו “יחזיק לי את היד” ושייתן חיזוק או פרספקטיבה מבחוץ בתהליך הבחירות, בתכנון ובפרטים הקטנים.
דווקא ברגעים האלה הבנתי לעומק מה מרגישים הלקוחות שלי וכמה הצורך בתמיכה רגשית, בהכוונה ובהקשבה הוא משמעותי
בתהליך כזה. החוויה הזו מלווה אותי ומשפיעה כיום על כל פרויקט שאני נוגעת בו.

טיפ מהאדריכלית

מהפרויקט הזה לקחתי איתי שני שיעורים חשובים שימשיכו ללות אותי בכל תהליך ובכל פרויקט:
1. לא לוותר על החלומות. הרגעים הקטנים שבהם אתם מדמיינים את עצמכם מבשלים במטבח המשפחתי, מארחים חברים, מתכנסים בערבי חג או פשוט יושבים עם ספר בגינה – אלו לא סתם פנטזיות, אלא אבני היסוד של הבית שלכם. כשהאדריכל מבין את החלומות האלה ויודע לתרגם אותם לתכנון, נוצר בית שיש בו נשמה אמיתית, כי בעיניי, בית הוא 100% רגש.
2. להבין כמה תמיכה רגשית היא חלק בלתי נפרד מהתהליך. מעבר למקצועיות ולידע, אנחנו, כאדריכלים ומעצבים, נדרשים גם להיות שם ברגש, לראות, להקשיב וללוות. לפעמים כל מה שצריך הוא פשוט מישהו שיאמר: “אתם לא לבד במסע הזה.”

עיצוב: אלכסנדרה מיגלובסקי
צילום: הגר דופלט
לאינסטגרם של אלכסנדרה>>

אדריכלית נוף: רוית אור
ריצוף וחיפוי: אבן יסוד, קיבוץ יפתח
טיח מינרלי: מינירל סיליקטו
חלונות: מרווין
נגרות: נגריית HD בחצור הגלילית
תאורה: תומאס
פרטי סטיילינג: פנטזיה מרוקאית