ענת לזר היא אדריכלית שמחברת בין תכנון מוקפד להבנה עמוקה של שימושיות, פרופורציות וחומר. עם נסיון שנבנה לאורך שנים במשרדים מובילים ובפרויקטים בקנה מידה מגוון, היא פיתחה בסטודיו העצמאי שלה שפה אדריכלית ברורה, נקייה, מאוזנת, מדויקת, ובעלת רגישות גבוהה לפרטים. עבודתה מאופיינת בשקט עיצובי שמאפשר לתכנון לדבר בעד עצמו ללא מחוות מיותרות, אלא באמצעות יחסים מדויקים בין אור, חומר ופרופורציות.
חמש עובדות
1. אני בת 47 אמא לאדם וליה – תאומים בני 12. אנחנו גרים ביחד עם הכלבה לילי בבית פרטי בשכונת נווה עמל בהרצליה.
2. בנוסף לעיסוקי כאדריכלית, אני גם מורה ליוגה בהכשרתי, ומשאת ליבי היא להצליח לשלב את שתי האהבות האלו.
3. כילדה התגוררתי ארבע שנים בניו יורק וארבע שנים בפריז, וזה פיתח את השקפת העולם שלי בנושא אסתטיקה. בשנים מאוחרות יותר התגוררתי במשך עשר שנים ביפו, עוד לפני שהיא היתה כל כך אופנתית, שלוש שנים מתוכן היו בעג'מי על חוף הים.
4. אני מעריכה שקט, איכות, צניעות, הרמוניה. שואפת לזה כאדם וכאדריכלית כאחד.
5. אני מאמינה בלהיות חשופה וטבעית כאדם, וזה מוביל אותי גם בתקשורת מול לקוחות וגם בבחירת חומרים טבעיים וחשופים ככל האפשר.
אדריכלות
בשנת 2006 סיימתי בהצטיינות שש שנים של לימודי אדריכלות. אלו היו לימודים מאתגרים מאוד אך ממלאים ומספקים. הספקתי ללמוד אדריכלות בדיוק בקו התפר שבו התחילה מהפיכת המחשבים. במשך שלוש השנים הראשונות עוד שרטטנו ידנית על שולחן שרטוט עם סרגל T ובנינו מודלים, והלימודים הממוחשבים התחילו רק באמצע הלימודים. משסיימתי את לימודיי פניתי לעבוד במשרדים שונים עם התמחויות שונות: בנייה פרטית, מסחרי ופרויקטים בקנה מידה גדול. לפני יציאתי לעצמאות עבדתי במשרד מייזליץ כסיף רויטמן שהוא אחד המשרדים המשפיעים והחשובים בארץ, ובו למדתי בעיקר חשיבה חדשנית וייצור תכנון עם ערכים וחשיבה חברתית .
ההתחלה
כבר בגיל 16 היתה לי ידיעה שאהיה אדריכלית ואעסוק בבניה פרטית. סבא שלי עבד שנים בסולל בונה ותמיד שיתף בגאווה שלקח חלק בבניית פרויקטים רבים בארץ ואמא שלי היתה אדריכלית בנשמה ולקחה אותי לסיורי בתים מעניינים. היא כיוונה אותי תמיד לכיוון האדריכלות ואף רצתה שאלמד במילנו. בשל פטירתה בעת שירותי הצבאי נשארתי ללמוד בארץ באוניברסיטת תל אביב.
להקשיב, להתחבר, לאהוב
השפה שלי והאני מאמין שלי התגבשו עם השנים. התכנון שלי נולד מהקשבה. אני מקשיבה לא לטרנדים, אלא לאנשים, לאור, לחומר ולנשימה של הבית. אני מאמינה בעיצוב נקי, רגוע, מדויק ומלא עומק, כזה שמרגיש טבעי, שקט, וחכם. בגלל זה מאוד חשוב לי להתחבר ללקוחות שלי, לאהוב אותם, להרגיש שהם ואני יוצאים למסע משותף. קרה לי לא פעם שסירבתי לפרויקט כי לא הרגשתי חיבור.
הבית שלי
אל שכונת נווה עמל בהרצליה הגעתי במקרה ונשארתי לבנות בה את ביתי הפרטי בגלל האנשים המקסימים שיש כאן. הבית שלנו הוא דו-משפחתי, ותכננתי אותו ביחד עם הבית הצמוד לנו שבו מתגוררת חברתי ומורתי ליוגה. זה הפרויקט הראשון שביצעתי כאדריכלית עצמאית והוא מייצג אותי נאמנה.
אני חושבת שהרגע המרגש בקריירה שלי היה להיכנס עם הילדים שלי לבית שתכננתי, ולראות אותם מרגישים את מה שרציתי שירגישו – שלווה, הגנה ואהבה. הם ילדים קטנים עדיין אבל אני כבר רואה שהם מבינים את המשמעות העמוקה של העבודה שלי. כשהצטלמנו יחד בבית עם הצלמת והחברה תמר גרין, זה היה רגע של אושר עבורנו, של חיבור עמוק לעצמנו ולבית.
התכנון שלי
אני מגדירה את התכנון שלי כחקר עדין של פרטים. כל בית נולד משיחה, מתנועה יומיומית, מהפנים לחוץ. משם הוא מתרחב לפרופורציות, לחללים, לחומריות, ולשקט שאני משתדלת לייצר לכל לקוח. זה תכנון שמדייק את הקיים, מנקה רעשים ויוצר בית שמרגיש טבעי, רגוע ונכון.
שקט מדויק
אני לא מרבה להשתמש בצבע. צבע צריך לבקוע מהחומר ומהאור שנכנס לבית. לצבע חייבת להיות סיבה: הקשר, משמעות ותפקיד אמיתי בתוך המרחב. כשהוא טבעי – הוא שקט ומדויק וכשהוא מאולץ הוא מרעיש ושובר את הרוגע. כשאני מוסיפה צבע, זה תמיד במינון מדוד כדי להעמיק, לרכך או להוסיף שכבת רגש, לא כדי להשתלט. בשורה התחתונה צבע עבורי הוא תוצאה, לא החלטה מוקדמת. רק כשהוא מבקש לצאת אני נותנת לו מקום.
המתנה הכי מרגשת
בתקופה הלא פשוטה שכולנו עוברים כאן בישראל, אני מוצאת נחמה בידיעה שאני יכולה להעניק לאנשים מעט שלווה, דרך בתים שמותאמים בדיוק לצרכים שלהם. בכל פעם שמשפחה שולחת לי תמונות או סרטונים מהבית החדש, זה הרגע שבו אני מרגישה את הסיפור הגדול באמת. ללוות משפחה לאורך שנים של תכנון ובנייה זו דרך ארוכה, לעיתים מאתגרת, אבל כשהם עומדים בסוף התהליך גאים ומאושרים, זו המתנה הכי מרגשת שאני יכולה לקבל. לאחרונה גם נכנסו לחיי פרויקטים מרוחקים יותר באזור הכנרת והגלבוע, והנופים החדשים האלה מרחיבים לי את הלב בכל פעם מחדש.
מפרגנת
יש לי קבוצה קטנה של חברות קרובות שהן גם מעצבות, ואין כמו הפרגון והאהבה שבין נשים. בעיניי הן מהמקצועיות והמוכשרות ביותר בתחומן, אבל יותר מהכל הן אלופות בלהיות חברות. נטע פרץ ודלית גפן, אני מפרגנת לכן לא רק כמעצבות ואמניות, אלא כנשים מעוררות השראה.
טיפ
הטעות שהכי חשוב להימנע ממנה בתכנון לטעמי זו ההפרדה שלעיתים עושים בין פנים לחוץ, כאילו מדובר בשני פרויקטים שונים. זה קורה לא פעם: מתחילים בחוץ, נשאבים לעומק תהליכי הרישוי והדרישות הטכניות, ובתוך כל זה הפנים נדחק הצידה, כמעט כנספח. וזה פספוס אמיתי. אדריכלות טובה אינה חיבור של שתי מערכות, אלא אורגניזם אחד. החוץ קובע אור, פתחים וזרימה; הפנים מכתיב פרופורציות, תנועה ואינטימיות. כשמתכננים אותם בנפרד, מאבדים את האיזון, את ההרמוניה, ובעיקר את היכולת לייצר חוויית מגורים שלמה ולא רק מבנה.
אדריכלות ועיצוב: ענת לזר
לאתר של ענת לזר>>
לחשבון האינסטגרם של ענת>>
לדף הפייסבוק של ענת>>
עוד על ענת>>