האדריכלית ומעצבת הפנים שיר מרגולין יוצרת אדריכלות מינימליסטית ורכה שמצליחה לפתוח חללים ולייצר תחושת מרחב גם בדירות קטנות וצפופות. נקודת החוזק שלה היא ביכולת לפסל את המרחב דרך אור, פרופורציות וקווי מבט המשכיים, ולהפוך כל סנטימטר לפתרון שמשרת את חיי המשפחה. היא מתמחה בתכנון מדויק שמצליח לפשט עומסים, להעלים רעש חזותי ולייצר בתים בהירים ומאוזנים, שמאפשרים ליומיום להתקיים ברוגע ובטבעיות.
קצת עליי
אני אמא לשלושה ילדים, אסף (7), תומר (4) ומאיה (כמעט שנה). המשפחה היא מרכז חיי, והילדים מזכירים לי שוב ושוב למה בית צריך להיות מקום שמרגיש נעים, רגוע ומאפשר חיים אמיתיים.
את בן זוגי, אמיר, הכרתי בגיל 20 ומאז אנחנו יחד. הוא רופא משפחה, מנהל מרפאה ומטפל אסתטי, ובעיקר דמות מרכזית בחיי. הוא תומך בי ואנחנו שותפים מלאים בכל מה שקשור למשפחה ולילדים.
ויש גם את ג׳ימי, הכלב המתוק והאהוב שלנו, בן 13. מצאנו אותו נטוש כשהיה גור קטן, ומאז הוא חלק בלתי נפרד מהמשפחה.
הבית שלי
הבית שלי הוא המקום האהוב עליי בעולם. תכננתי אותו בקפידה כדי שירגיש מרווח, למרות שהוא בגודל של 85 מ״ר ומשמש חמישה אנשים. זו דירה בלב תל אביב, מתוכננת עד רמת הסנטימטר כדי להתאים בדיוק לאופן שבו אנחנו חיים. למרות המימדים הצנועים, היא מרגישה חכמה, נעימה ומפתיעה במידת המרחב שהיא יוצרת וזה הכח של תכנון מדויק. יכולנו לבחור לגור באזור אחר בדירה גדולה יותר באותו תקציב, אבל זו תהיה פשרה גדולה לוותר על העיר ועל תחושת הבית שיש לנו דווקא כאן.
דור שלישי
גדלתי בבית שתוכנן ועוצב על ידי ההורים שלי – דירה תל אביבית מול הים, יפהפייה ומדויקת, שבה כל פרט היה מחושב. אני דור שלישי במשפחת אדריכלים – אבי הוא אדריכל, כמו גם סבי; אחי הוא אדריכל נוף, ואמי ובת דודתי עוסקות בעיצוב פנים. אפשר לומר שכולנו חיים את העולם הזה של תכנון, עיצוב, יצירה ואסתטיקה.
בתיכון למדתי במגמת תיאטרון, עשיתי שנת שירות בגרעין אמנויות ושירתתי כמורה חיילת לתיאטרון ואמנות. המשיכה ליצירה, להובלת תהליך ולחיבור לאנשים מלווה אותי עד היום בכל פרויקט.
ההתחלה
למדתי אדריכלות באוניברסיטת תל אביב במשך חמש שנים אינטנסיביות, ולאחר סיום הלימודים הצטרפתי למשרד האדריכלות המשפחתי, שבו עבדתי שמונה שנים. צירפתי למשרד חברה טובה ומוכשרת שלמדה איתי – ריטה פלד, ויחד עם אדריכלית הנוף שרית ספיר הפכנו לשלישייה מקצועית חזקה מאוד במשרד. אני אדם מאוד צוותי, והעבודה המשותפת יצרה עבורי בית מקצועי אמיתי.
במשרד, בהובלת אבי – אדריכל רוני מרגולין, זכינו בתחרות ארצית גדולה לתכנון שטח מחנה צריפין המתפנה בראשון לציון. במסגרת הפרויקט תכננו בית ספר תיכון חדשני בקנ"מ של כ-10,000 מ"ר. זו הייתה נקודת שיא משמעותית עבורי כאדריכלית צעירה.
שקט
יש בי שקט פנימי שמקרין גם אל הבתים שאני יוצרת. אני מאמינה ביופי שקט, במינימליזם מחושב, בחללים מאוזנים שלא צועקים ולא מנסים להרשים. תכנון טוב הוא כזה שמאפשר לנשום ובית שלא נוח בו, שאין בו זרימה נכונה, שאין בו מספיק אחסון, לא יכול להיות שליו. לפעמים דווקא הדברים שלא רואים – הפרופורציות, החלוקה, החשיבה על התנועה – הם אלה שמשנים את כל החוויה.
אני אוהבת לראות עיצובים צבעוניים וסוערים, אבל כשזה מגיע לבתים שאני מתכננת אני בוחרת במינימליזם רך, שמרגיש כמו רקע רגוע לחיים. מבחינתי האנשים הם הצבע, והבית הוא המסגרת שמחזיקה אותם.
הגישה הביופילית
אני מחוברת מאוד לגישה הביופילית, תכנון שמבקש לחבר את האדם לסביבה הטבעית שלו. מחקרים מראים שנוכחות של טבע, בין אם היא ממשית או אפילו רק מרומזת, משפרת את הרווחה והאושר שלנו. רובנו חיים בערים ורחוקים מהטבע, ולכן חשוב לי להכניס אותו אל הבית: אור, אוויר, חומרים טבעיים ואפילו משטחים שאינם טבעיים לחלוטין, כי די בכך שהם מזכירים לנו את הטבע כדי שנרגיש טוב יותר. לכן אני כמעט תמיד בוחרת ברצפות עץ, בחללים מוארים ובתכנון שמעניק הרבה אוויר ונשימה.
לפסל את החלל
הערך המוסף שלי כאדריכלית מגיע מהיכולת שלי לראות את המרחב בצורה עמוקה ומדויקת. אני מצליחה לדמיין ולהרגיש את החלל עוד לפני שהוא קיים, ולחשוב איך לפסל אותו כך שירגיש נכון, הגיוני וזורם. לאורך השנים התנסיתי בפרויקטים בקנ"מ מגוונים, מתכנון שכונות ומבני ציבור, דרך משרדים ועסקים, ועד לווילות ודירות פרטיות. המנעד הזה נתן לי את היכולת להבין מרחבים בכל סקאלה, ולזהות במהירות את האיכויות והאתגרים של כל חלל.
מרחב בדירות קטנות
תכנון חללים קטנים מרתק אותי כי הוא דורש ניצול חכם של כל סנטימטר – מה מרגישים כשנכנסים, האם החלל נפתח, האם יש קווי מבט ארוכים ואיך האור נע בבית. אני בונה את תחושת המרחב באמצעות קווים שממשיכים זה את זה וצמצום במקומות שלא תורמים. גם אחסון חכם הוא כלי משמעותי: פתרונות מדויקים ונישות שיוצרות עומק ותלת מימד גורמים לדירה להרגיש גדולה כי היא לא עמוסה ושום דבר לא מונח סתם.
אני מרבה להשתמש בריהוט “נעלם”, תאורה אינטגרלית ומינימליזם תכנוני של צורות וחומרים – פחות עומס ורעש, יותר רוגע. הצבעוניות רכה, מאווררת ועוטפת, כי שחורים וצבעים כהים מכבידים ולפעמים אפילו “מזקינים” את החלל. בסופו של דבר תחושת מרחב לא תלויה במטרים, אלא באור, פשטות, תנועה, חיבור לטבע ותכנון שמרגיש נכון מבפנים.
תקציב
אחד האתגרים הגדולים שלי כאדריכלית הוא המתח בין הרצון ליצור את התכנון האידיאלי לבין התקציב של הלקוחות. אני תמיד רואה את הפוטנציאל המלא של החלל, את הדיוק ואת הרעיונות שהכי היו מיטיבים איתו, אבל לא תמיד התקציב מאפשר ללכת עד הקצה. עם השנים למדתי לראות בזה חלק מהיצירתיות. במקום לוותר על הרעיון, אני מחפשת את הדרכים החכמות והאפשריות להגשים אותו: למצוא חומרים אלטרנטיביים, לחדד סדרי עדיפויות, או לתכנן שלבים שמאפשרים ללקוח להתקדם בקצב שמתאים לו.
דבר נוסף
אני פוגשת לא מעט אנשים שמספרים לי על בתים שתוכננו עבורם על ידי אדריכלים ידועים – בתים שנראים נפלא בתמונות, אבל לא מרגישים נכונים בחיים עצמם. מבחינתי, זו בדיוק הנקודה שבה אדריכלות מפספסת את מהות התפקיד שלה.
אני לא "משכנעת" לקוחות לקבל החלטות שאני מאמינה בהן ולא דוחפת רעיונות רק כי הם ייראו טוב בצילום. להפך: העבודה שלי מבוססת על דיאלוג אמיתי ועל הקשבה. המטרה היא ליצור בית שלא רק יפה, אלא כזה שמרגיש נכון בכל יום, בכל שעה ובכל שימוש. תכנון טוב נולד לא מתוך אגו, לא מהצגה, ולא מחתימה אדריכלית שבאה על חשבון הלקוח. זהו תהליך אמיתי, מדויק ומכבד את האנשים שחיים בו. ובסופו של דבר, הלקוחות שלי יודעים שהם מקבלים בית שלא רק מצטלם יפה, אלא פשוט מרגיש נכון. וזה כל ההבדל.
לאתר של שיר מרגולין>>
לחשבון האינסטגרם של שיר>>
לעמוד הפייסבוק של שיר>>
לחשבון הטיקטוק של שיר>>
לפרטים על שיר>>