בעולם שבו טרנדים נולדים ונעלמים במהירות מסחררת, יש אלמנטים שלא שייכים למרדף הזה. האריחים המצוירים מלווים אותנו במשך דורות ויוצרים שפה עיצובית שנטועה בזיכרון, בתרבות ובתחושת בית עמוקה שקשה להסביר במילים.
עבור מעצבת הפנים הילה פרי, מדובר הרבה מעבר לבחירה אסתטית. בפרויקטים שלה, האריחים המצוירים הם נקודת מוצא ליצירת חללים שיש בהם גם חום וגם תחכום, גם רכות וגם אמירה. דרך שימוש מדויק ומדוד, היא מצליחה לקחת חומר עם מטען נוסטלגי, ולהפוך אותו לאלמנט עכשווי שמגדיר חלל, מייצר עניין ומכניס לתוכו שכבה של רגש וסיפור.

הדבר שמושך אותי במיוחד באריחים מצוירים הוא היכולת שלהם להכניס אופי אמנותי שמעורר רגש נוסטלגי. יש בהם חספוס מסוים, לצד עושר של טקסטורה וצבע, אשר מפיחים חיים בחומרים שסביבם. מבחינתי הם תכשיט עיצובי וחללים שיש בהם אריח מצויר מעלים מייד בי חיוך, מציפים תחושת חמימות בלתי מוסברת ומעניקים תחושה נעימה של בית.

אני מאמינה שאריחים מצוירים עובדים בצורה הטובה ביותר כאלמנט משלים. הם מדויקים במיוחד בנקודות מיקוד (Focal points), כמו חיפוי קיר במטבח, ריצוף בחדר רחצה או אפילו כ“שטיח” מצויר שמגדיר את הכניסה לבית או את חלל המטבח. המטרה היא לגרום לעין לעצור ולהתרגש, מבלי לייצר עומס ויזואלי.
מבחינת בחירת הפאטרן, הכלל הראשון שלי הוא לייצר דיאלוג עם שאר הבית. אם בחרתי באריח בעל דוגמה עשירה, הסביבה שלו חייבת להישאר שקטה. ה“יותר מדי” נוצר כשמשלבים פאטרן דומיננטי לצד ארונות מטבח מעובדים מדי, ידיות צעקניות או ריבוי טקסטורות. כדי להימנע ממראה עמוס, אני נוהגת לדגום צבע אחד מתוך האריח המצויר, לרוב את הגוון השקט ביותר, והוא הופך לבסיס הצבע לארונות או לקירות.

ההבדל העיקרי בין שימוש טרנדי לשימוש על-זמני באריחים מצוירים טמון בבחירת הצבעים, הדוגמאות והמיקום שלהם. טרנדים נוטים לבלוט באמצעות צבעים עזים או דוגמאות גיאומטריות אגרסיביות. לעומת זאת, שימוש קלאסי המזוהה עם הפרויקטים שלי,  מתבסס על פלטת גוונים טבעית: כחולים מעושנים, ירוק־מרווה, חרדל מעודן וגווני אדמה. אריחים כאלה מעניקים לבית תחושת שורשיות ויציבות; הם מתבגרים יחד איתו ואף משתבחים עם השנים.

בחללים קטנים, כמו חדרי רחצה או שירותי אורחים, אריחים מצוירים הם לא פחות מקסם. חדר קטן הוא כמו קופסת תכשיטים, וכדאי להרשות לעצמנו להיות בו נועזים יותר. רצפה מצוירת בחדר רחצה קטן, בשילוב קירות בהירים, יוצרת אשליה של עומק ומייצרת אפקט “וואו” מבלי לעייף את העין, כפי שעלול לקרות בחללים מרכזיים שבהם זמן השהייה ארוך יותר. כך, למשל, בפרויקט האחרון שעיצבתי, שילבתי בשירותי אורחים קטנים אריח מצויר על הרצפה יחד עם טפט עשיר על הקירות, והתוצאה הייתה מרהיבה במיוחד.

האריחים הללו מזוהים בעיקר עם סגנון כפרי, ים-תיכוני ווינטג’, אך הסוד הוא שניתן לשלב אותם גם בסגנונות נוספים. כך למשל, אריח מצויר בשחור-לבן יכול להשתלב בצורה נהדרת בעיצוב מודרני-חמים, כל עוד שומרים על מינון נכון ועל קווים נקיים סביבו.

הטעות הגדולה ביותר היא להתעלם מאופי החלל וממשך זמן השהייה בו. מה שעובד מצוין בשירותי אורחים קטנים עלול לייצר מועקה ויזואלית כאשר מיישמים אותו בסלון. טעות נפוצה נוספת היא ליצור תחרות על תשומת הלב במרחבים מרכזיים. למשל, לפזר אריחים מצוירים על רצפת סלון רחבת ידיים ללא גבולות מוגדרים, לצד ריבוי טקסטורות וצבעים. בחלל מרכזי, האריח זקוק לאוויר שלו כדי לבלוט בנעימות.

באחד הפרויקטים האהובים עליי עיצבתי מטבח כפרי קלאסי ושקט בגווני שמנת. הלקוח חשש מאוד מהכנסת צבע, אך הרגיש שמשהו חסר. שכנעתי אותו ליצור אי של צבע, מעין “שטיח” של אריחים מצוירים בגווני כחול-ג’ינס דהוי, אפור וחמרה, מתחת לאי המטבח, בעוד שאר הרצפה נותרה בגוון קרם בהיר. את האי עצמו ביצענו מעץ אלון עם משטח עבודה אפור. הבחירה הזו הגדירה את אזור האי, הכניסה נשמה לחלל, ועד היום זו הפינה האהובה עליו בבית.

כדאי לשים לב שבעולם האריחים המצוירים קיימות שתי קבוצות עיקריות. ישנם אריחים שבהם כל יחידה מציגה דוגמה שלמה וסגורה של צורה או פרח מוגדרים,  ובריצוף של חלל גדול הם עלולים להיראות כמו ריבוי “נקודות” בעין, מה שמכביד ולעיתים אף מקטין את תחושת המרחב. לעומתם, קיימת קבוצה שבה כל אריח מכיל רק חלק מדוגמה, ורק כאשר מרצפים מספר אריחים יחד נוצרת קומפוזיציה של שטיח גדול, מאוורר ורציף, שמייצר תחושת המשכיות ומרחב. לכן חשוב להבין מה רוצים לחפות, ובהתאם לבחור את סוג האריח הנכון.

אריחים מצוירים יכולים להרחיב את הלב ולהעלות חיוך על השפתיים. כשהם משולבים בעדינות ובחוכמה, הם הופכים קירות ורצפות לסיפור, ומעניקים גם לחלל הפשוט ביותר תחושה של בית עם נשמה.