למרות החזיתות הגדולות והשקופות והחללים הרחבים, הבית הזה מצליח לשמור על תחושה אישית ואינטימית. האבן, הטיח, העץ והריהוט עובדים יחד בשפה אחידה שמאפשרת לאור ולגינה להפוך לחלק בלתי נפרד מהאדריכלות, וליצור אווירה שמשתנה בעדינות לאורך שעות היממה.
האדריכלית נורית בן יוסף משתפת: זהו בית פרטי בשטח של כ-250 מ"ר, שתוכנן עבור זוג צעיר, שלושת ילדיהם, כלב ושלושה חתולים. כבר מהשלבים הראשונים היה ברור שזה לא יהיה בית שמסתפק במבט אל הגינה, אלא בית שמכניס אותה פנימה, חי איתה, משתנה איתה לאורך היום ונותן לאור, לאוויר ולנוף להיות חלק בלתי נפרד מהיומיום של המשפחה.
הבית ממוקם בין שני בתים סמוכים, אך נהנה מפתיחות מלאה למזרח ולמערב. הנתון הזה הפך לאחד העוגנים המרכזיים בתכנון: שמש הבוקר נכנסת מהחזית המזרחית, בעוד שהחזית המערבית נפתחת אל הבריכה והנוף ומכניסה אל הבית אור ערביים רך ונעים. כך נוצר בית שלא נשען רק על תכנון החללים, אלא גם על תנועה מתמדת של אור, צל ושקיפות.
החלל הציבורי תוכנן כמרחב פתוח, כשקירות הזכוכית הארוכים מטשטשים את הגבול בין פנים לחוץ. החומרים הטבעיים, גווני האבן, העץ והטקסטיל הרך מחזקים את החיבור לחוץ, ומייצרים בית מואר, רגוע ולא מתאמץ.
חלונות הברזל בגוון ירוק-חולי, מוסיפים עוד שכבה שקטה לפלטת החומרים של הבית. גם דלת הכניסה המזרחית ממשיכה את אותה מחשבה: שילוב של ברזל וזכוכית חלבית שמאפשר לאור לחדור פנימה כבר מרגע הכניסה, כך שגם אזורי המעבר והמבואה מקבלים תחושת רכות ואור טבעי לאורך היום.
השפה החומרית שנבחרה לבית שואבת השראה מריזורטים מדבריים, מהשקט, מהאור הרך ומהחיבור לחומר טבעי. פלטת הצבעים נשארה בהירה ומונוכרומטית, עם גווני חול, אבן ועץ. גם הריהוט של אריק בן שמחון נבחר מתוך אותה מחשבה נינוחה ומתוך הרצון לייצר מקום שלא מרגיש פורמלי.
פינת האוכל למשל, מדגישה את הדרך שבה הריהוט משתלב בבית כחלק מהשפה האדריכלית. שולחן העץ הבהיר והכיסאות המעוגלים ממחישים עד כמה הבחירה בפריטים שקטים בחומריות טבעית, מצליחה לייצר תחושה חמימה בחלל פתוח ומואר.
בסלון נבחרו ספות בעיצובו של בן שמחון, עם קווים מעוגלים ונמוכים, גוונים בהירים ותפירה מוקפדת. בתוך החלל הפתוח הן יוצרות אזור התכנסות נעים, שמושך להתיישב בו. יש בהן איזון בין נוכחות לנינוחות, והן מצליחות להכניס לחלל תחושת ביתיות רגועה, מבלי להעמיס על השקט שהאדריכלות מנסה לייצר.
פרטי הנגרות והמטבח ממשיכים את אותה שפה טבעית ומאופקת. חזית הארונות הגבוהים בוצעה בפורניר אלון מולבן בגוון בהיר ועדין, שנמתח לאורך החלל כמעט כמו חלק מהמעטפת האדריכלית עצמה, ומשתלב בהרמוניה עם האבן, הטיח והאור הטבעי שנכנס פנימה.
אחד המהלכים האדריכליים המשמעותיים בבית הוא החלל הכפול, שמצליח לייצר קשר עין ותנועה מתמשכת בין הקומות. הקומה העליונה נפתחת אל גשר פנימי שחוצה את הבית ומשקיף משני צדדיו אל החלל הציבורי, כך שגם המעבר בין החדרים הופך לחלק מהחוויה האדריכלית. במקום מסדרון סגור ומנותק, נוצר ציר פתוח שמכניס אור, מבטים ועומק אל תוך היומיום של הבית.
היה חשוב לי שהקומה העליונה לא תרגיש כמו אזור נפרד. רציתי שגם חדר המשפחה וגם אזור העבודה יישארו חלק ממה שקורה בבית לאורך היום, ויאפשרו להרגיש את החיים שמתרחשים למטה.
קירות הבית חופו בטיח מינרלי בגוון בז' חולי, כשאבן הטרוונטין מלווה את הפרויקט כולו וחוזרת בו שוב ושוב בצורות שונות: בריצוף, במשטחי הרחצה, בחזיתות ובקירות הפנים. במקום להשתמש בה כאלמנט דקורטיבי בלבד, היא הופכת לחלק מהתחושה שהבית מייצר; חומר שמכניס עומק, חספוס עדין ותחושת טבע לא מעובדת.
הוויטרינות הרחבות, החומרים שחוזרים גם בחוץ והמעברים הפתוחים יוצרים תחושה שהחיים זולגים באופן טבעי אל המרפסת, הבריכה ופינות הישיבה הפזורות בגינה. במקום מוקד אחד מרכזי, נוצרו כמה אזורי שהייה שונים: אזור אירוח גדול ליד הבריכה, פינות אינטימיות יותר לצד הבית ואזורי ישיבה שפוגשים את השמש בשעות שונות של היום.
בפרויקט הזה כל האלמנטים מצליחים לעבוד יחד בלי להתחרות זה בזה. החללים הגדולים, האור הדומיננטי, האבן, הטיח, הנגרות והריהוט, מצליחים לייצר תחושה אינטימית למרות שהבית פתוח, רחב ועוצמתי.
צילום: שי אפשטיין
ריהוט: אריק בן שמחון