גם כשהדירה לא גדולה במ"ר, היא לא חייבת להרגיש צפופה או קטנה. אפשר לתכנן מחדש את הדרך שבה הבית מתנהל ולייצר תחושת מרחב: לפתוח את קווי המבט, לוותר על חללים שלא באמת נחוצים, לתכנן אחסון מדויק, להכניס יותר אור ולתת לכל מטר את התפקיד הנכון. זה בדיוק המקום שבו האדריכלית ומעצבת הפנים שיר מרגולין מצטיינת בו. חלק משמעותי מעבודתה מוקדש למיקסום של דירות לא גדולות, ובכתבה הזו היא משתפת בדרך שבה היא ניגשת לתכנון כזה.
תחושת הצפיפות
האדריכלית שיר מרגולין: תחושת הצפיפות בדירה לא מתחילה בהכרח במספר המטרים, אלא כבר ברגע שבו נכנסים לדירה: מה רואים מהכניסה? האם יש המשכיות למבט? האם החלל מואר ומזמין?
גם לפרופורציות יש השפעה משמעותית. תקרה נמוכה, הנמכות גבס רבות, מעברים צרים או חלוקה להרבה חללים קטנים יכולים לגרום גם לדירה שאינה קטנה להרגיש חנוקה. לעומת זאת, דירה שמתוכננת היטב, עם רצף נכון בין החללים ועם אפשרות למבט לנוע בתוכה, יכולה להרגיש גדולה יותר מהשטח שלה.
מעבר לתכנון האדריכלי, יש גם את העומס החזותי. כשיש הרבה חומרים, צבעים, חפצים ופרטים שמתחרים זה בזה, העין לא מצליחה לנוח. תכנון טוב צריך לאפשר נשימה. אני לא מתכוונת בהכרח לבית ריק או לבן, אלא לבית שיש בו היררכיה, שקט וסדר, כך שהחלל עוטף אותנו ולא סוגר עלינו.
מטר מבוזבז
מטר מבוזבז מבחינתי, זה שטח שאין בו ערך אמיתי לחוויית המגורים. מסדרון ארוך, למשל, יכול להיות רק מעבר מחדר לחדר: חשוך, צר ונטול אופי. במקרה כזה הוא אמנם ממלא פונקציה, אבל התחושה היא שהשטח פשוט נעלם. לעומת זאת, אם אותו מסדרון מקבל אור, ספרייה, מקום לתמונות, אחסון או מבט מעניין בקצה שלו, הוא הופך לחלק מהבית ולא נקודת מעבר ממקום למקום.
אני מאמינה שאנחנו לא רק יצורים פונקציונליים. אנחנו מגיבים לאור, לפרופורציות, לחומרים ולתחושות שהחלל מייצר אצלנו. לכן מיקסום שטח לא נמדד רק בכמה ארונות או חדרים הצלחנו להכניס לתכנית, אלא גם באיכות החיים שהחלל מאפשר. אפשר לייצר תכנית יעילה מאוד על הנייר, אבל אם לא נעים לחיות בה, משהו מהותי בתכנון מתפספס.
לדעת מה להוציא
בתכנון דירה קטנה, המטרה היא לא רק להכניס כמה שיותר, אלא גם לדעת מה להוציא, על מה לוותר ומה אפשר להצניע. לא פעם קיים רצון להוסיף עוד חדר, עוד שירותים, עוד ארון ועוד שימוש, אבל כשכל אחד מהם מקבל מעט מדי מקום, הבית כולו נפגע.
רואים את זה לא מעט בדירות קבלן, שבהן ריבוי חדרים נועד לייצר תחושה של תמורה גבוהה יותר. בפועל, התוצאה עלולה להיות חלל ציבורי מצומצם, מטבח צפוף וחדרים שקשה לרהט ולחיות בהם בנוחות.
בימים אלה אני מתכננת שתי דירות קבלן זהות באותו הבניין. בשתיהן תוכננו במקור שלושה חדרי שירותים, ואני המלצתי לשתי המשפחות לוותר על שירותי האורחים כדי להגדיל את המטבח ואת החלל הציבורי. מבחינתי, שירותים ללא חלון, שממוקמים במרכז הבית, יהיו מעין פיל לבן שתפס שטח יקר. באמצעות הדמיות הראיתי להם מה רואים כשנכנסים לדירה בכל אחת מהאפשרויות, כמה המטבח מרוויח ואיך משתנה תחושת המרחב. ברגע שהם ראו את ההבדל, ההחלטה הפכה ברורה.
נגרות
כאשר הנגרות מתוכננת בגוון הקיר, היא יכולה להיטמע באדריכלות ולא להרגיש כמו רהיט גדול שהונח בחלל. אבל היא לא חייבת להיות שטוחה או חד-מימדית. אפשר לשחק עם עומקים, להבליט חלקים מסוימים, לפתוח אזורים לתצוגה ולשלב אחסון סגור לצד נישות פתוחות. כך היא הופכת לחלק מהאדריכלות של הבית ולא למסה גדולה של ארונות.
אני אוהבת גם נגרות צבעונית, כל עוד היא מתוכננת כחלק מהקומפוזיציה הכוללת. אפשר לשלב בה נישות, ספסל, מדפים, תאורה, טקסטורות ושינויי חומר, וליצור קיר שיש בו קצב ועומק במקום חזית אחידה ושטוחה שמכבידה על החלל.
המרפסת
גם מרפסת קטנה יכולה להכניס הביתה אוויר, אור ותחושת חופש. אני לא אמליץ בכל מצב ליצור מרפסת על חשבון שטח הפנים; זו החלטה שתלויה בפרופורציות של הדירה, בכיווני האוויר, בכמות האור ובאופן שבו המשפחה חיה. אבל כאשר ניתן לשמור על סלון ומטבח נוחים ובמקביל ליצור מרפסת, זה יכול להיות רווח משמעותי.
היא מוסיפה לחלל עומק, תלת-ממדיות ונקודת מבט נוספת, מכניסה אור, צמחייה ותנועה, ולעיתים דווקא גורמת לחלל הפנימי להרגיש גדול יותר. אנחנו אמנם מפחיתים מהשטח הסגור, אבל מוסיפים לבית רובד נוסף של חיים.
בבית שלנו יצרתי מרפסת קטנה, ומבחינתי היא ממש תכשיט. היא מוסיפה לחיי המשפחה חוויה ושימושים פרקטיים הרבה מעבר למספר המטרים שלה.
המרפסת יכולה גם להיות הזדמנות לחרוג מעט מהשפה של פנים הבית ולאפשר משהו חופשי יותר מבחינת חומרים וצבעים. היא יכולה להיות צבעונית יותר, ואפילו מעט פרועה, עם אריחים בעלי אופי, צמחייה וחומרים שמרגישים שייכים יותר לחוץ.
הקשר בין הפנים לחוץ לא חייב להיווצר באמצעות זהות מוחלטת בחומרים, אלא דרך המבט, האור והאופן שבו שני החללים עובדים יחד. כשהדלת נפתחת והמרפסת נוכחת מתוך הבית, היא הופכת לחלק מהחוויה הכוללת, גם אם יש לה אופי שונה ועצמאי.
צבעוניות
דירה קטנה לא חייבת להיות לבנה או בהירה לחלוטין. אפשר בהחלט להשתמש בצבעים עמוקים ובחומרים בעלי נוכחות, כל עוד עושים זאת במינון נכון ויוצרים איזון.
באופן אישי, קשה לי עם שימוש נרחב בשחור. כשאני נכנסת לדירה שיש בה הרבה גוונים כהים, אני מרגישה שהמרחב סוגר עליי. אני נמשכת יותר לגוונים עדינים, אבל אוהבת לשלב לצידם צבעים עמוקים כמו ירוק כהה, כחול או בורדו. יחד עם זאת, חלל שכל הגוונים בו רכים ומתוקים מדי עלול להרגיש מעט מצועצע וחסר עוגן. אני אוהבת את המתח שבין רך לעמוק, בין רקע רגוע לאלמנט בעל נוכחות.
חלק מהבחירות האלה נעשות מתוך אינטואיציה שהתפתחה עם השנים, אבל מאחוריה יש הרבה עבודה של בדיקות חומרים, דוגמאות צבע וחיבורים בין גוונים.
מה שבאמת צריך
תכנון טוב יכול להסתיר מערכות, לנצל שטחים לאחסון ולהפוך פעולות יומיומיות לפשוטות יותר. אבל הוא לא יכול להעלים ללא סוף חפצים שאין בהם צורך.
לא מזמן המלצתי ללקוחה לוותר על מרפסת שירות נפרדת, כדי להגדיל את חדר הרחצה וליצור חלל אחד נעים ומרווח במקום שני חללים קטנים. החשש שלה היה שאין לה מקום להסתיר את סל הכביסה ואת הבלגן שהיא רגילה להניח במרפסת השירות.
במקום לייצר חדר שלם שתפקידו העיקרי הוא להסתיר בלגן, הצעתי לתכנן בתוך הנגרות סל כביסה ייעודי ומקום מסודר לכל החומרים. זו דוגמה לאופן שבו תכנון יכול לעזור לשנות הרגל: לא רק להסתיר את הבלגן מאחורי דלת, אלא ליצור פתרון שקל להשתמש בו ביומיום.
עם זאת, אני אומרת ללקוחות בכנות שאחסון חכם לא אומר אחסון אינסופי. לפעמים צריך גם למיין ולהיפרד מחפצים. אדריכלות יכולה לתמוך בהרגלים טובים ולהפוך אותם לקלים יותר, אבל היא לא יכולה להחליף אותם לחלוטין.
ההווה והעתיד
חלק גדול מהלקוחות שלי הם זוגות צעירים שנמצאים לפני הרחבת המשפחה, או משפחות שקונות את הבית הראשון שלהן. כאמא לשלושה ילדים, אני יכולה להעלות בפניהם מצבים שהם עדיין לא בהכרח חושבים עליהם: איפה מניחים את הילקוטים, היכן מטעינים את מברשות השיניים, איך מקלחים ילד קטן בנוחות, איפה מצטברת הכביסה ומה קורה בבית בשעות ההתארגנות של הבוקר.
אני משתדלת לתכנן חדר כך שיוכל להכיל היום מיטת תינוק ושידת החתלה, ובהמשך להפוך לחדר של מתבגר, עם מיטה וחצי, שולחן כתיבה, אחסון וכל מה שהצרכים המשתנים שלו ידרשו.
אנחנו בודקים מראש כמה תרחישים אפשריים לסידור הרהיטים, ובהתאם ממקמים את התאורה, החשמל, התקשורת והאחסון. כך, גם כשהחיים משתנים, לא מגלים שהשקע נמצא במקום הלא נכון, שאין אפשרות להכניס מיטה גדולה יותר או שהחדר לא יכול להתאים את עצמו לצרכים החדשים.
הטעויות הנפוצות
אחת הטעויות הנפוצות היא להסתכל על הדירה כרשימת חדרים ולא כמכלול של חיים. מנסים להוסיף חדרים, ובסוף דווקא החלל הציבורי, שבו המשפחה מבלה חלק גדול מהזמן, נשאר קטן ולא נוח.
אפשר לקבל תכנית שעל הנייר כוללת הרבה חדרים, אבל בסלון אין קיר נכון לטלוויזיה, במטבח חסר משטח עבודה, אין מקום לפינת אוכל נוחה והמעברים בין הרהיטים צפופים. מבחינתי, זו לא באמת דירה ממוקסמת.
גם חלוקה לחדרים קטנים מדי עלולה לפגוע בבית. אני לא בודקת רק אם אפשר לשרטט מיטה בתוך החדר, אלא אם אפשר לפתוח את הארון, לעבור בנוחות, להכניס בעתיד מיטה וחצי, להוסיף שולחן ולאפשר לחלל להשתנות עם השנים. אם כדי להרוויח חדר נוסף צריך לוותר על אור, איוורור או נוחות בחללים המרכזיים, צריך לשאול האם הוא באמת שווה את המחיר.
טעות נוספת היא לתכנן הרבה אחסון בלי לבדוק מה באמת צריך לאחסן. לפעמים מתקבלים ארונות עמוקים ולא נגישים שתופסים שטח, אבל לא באמת משרתים את בני הבית. כל פתרון צריך להתחיל מהחיים עצמם, ולא מהשאיפה למלא כל קיר.
לפני שעוברים בית
לפני שמחליטים לעבור לדירה אחרת כי הנוכחית מרגישה קטנה מדי, כדאי להבין מה בדיוק יוצר את התחושה הזו. האם באמת חסר חדר? האם המטבח לא מתאים לצרכים? האם אין מספיק אחסון? או שהבעיה היא בעיקר עומס, חלוקה לא נכונה וחפצים שאין להם מקום?
שינוי משמעותי לא תמיד דורש תוספת של שטח. הורדת קיר שחוסם את המבט, שינוי המיקום של אחד השימושים בבית, פתיחת המטבח, תכנון נגרות מדויק או ניצול של שטחים לא פעילים יכולים לשנות לחלוטין את תחושת המרחב.
בדירה קטנה, כשיש הרבה בלגן גלוי, קשה לראות את החלל ואת האוויר שבו. פתרונות אחסון חכמים יכולים לייצר שינוי משמעותי, אבל חשוב שיהיו נגישים ומתאימים להרגלים של בני הבית. אחרת, הם פשוט יתמלאו בחפצים שלא באמת משתמשים בהם.
יש מקרים שבהם למשפחה באמת חסר שטח והמעבר מוצדק. אבל לפני שעושים צעד כלכלי ורגשי גדול כל כך, אני ממליצה לבדוק באמצעות תכנון מקצועי מה עוד אפשר להפיק מהבית הקיים.
עוד משהו קטן
מיקסום שטח הוא לא תחרות על כמה פונקציות אפשר להכניס לתוך תכנית. בעיניי, בית ממוקסם הוא בית שכל מטר בו תורם לחיים: לפעמים דרך אחסון, לפעמים דרך אור, לפעמים באמצעות מקום לשבת, ולפעמים דווקא בכך שהוא משאיר מרחב ריק שמאפשר לנשום.
דווקא בדירות קטנות חשוב לא לפחד מריק. לא כל קיר חייב להיות מנוצל ולא כל פינה חייבת לקבל תפקיד. לפעמים המרחב שבין הדברים הוא זה שגורם לבית להרגיש רגוע, נעים ונדיב יותר.
בסופו של דבר, המטרה שלי היא לא לגרום לדירה להיראות גדולה יותר רק בצילום, אלא לגרום למשפחה להרגיש שיש בה מקום אמיתי לחיים שלה: לבקרים העמוסים, לילדים, לאירוח, לבלגן וגם לרגעים של שקט.
אדריכלות ועיצוב: שיר מרגולין
צילום: מאיה אבגר
לאתר של שיר מרגולין>>
לחשבון האינסטגרם של שיר>>
לעמוד הפייסבוק של שיר>>
לחשבון הטיקטוק של שיר>>
עוד על שיר>>