העבודות של אמנית הטקסטיל עדי אסף מתחילות בחבל, אבל מהר מאוד חורגות מההגדרה המוכרת של מקרמה. בידיה, הטקסטיל הופך לחומר שממש בונה חלל: הוא מטפס על קירות ותקרות, יוצר מחיצות, מסנן מבטים ואור, מגדיר תנועה ומכניס אל האדריכלות שכבה של רכות, קצב ועומק. עדי עובדת עם מעצבי פנים ואדריכלים כבר משלב התכנון, קוראת יחד איתם את המקום ומפתחת עבורו יצירות חד-פעמיות שנולדות מתוך הקונספט. בפרויקטים פרטיים, מלונאיים וציבוריים, עבודת היד שלה אינה קישוט שמתווסף בסוף, אלא מפגש בין אמנות טקסטיל לאדריכלות.
