על מגרש רחב, בתוך סביבה ירוקה ופתוחה, תכננה האדריכלית רוני אלרואי בית עבור בני זוג שהם אספני אמנות. התכנון נולד מתוך הרצון לתת לאוסף האמנות מקום מרכזי בבית, ומשם התפתחה התוצאה ששמה דגש על כניסת האור אל הבית והקשר המתמשך עם החוץ.
האדריכלית רוני אלרואי: הפרויקט הזה נוצר עבור בני זוג אספני אמנות, שביקשו להעניק ליצירות שלהם מקום מרכזי בחיי היומיום. כבר בתחילת התהליך היה ברור לי שהאמנות היא חלק משמעותי מאוד מהבית ומהאופן שבו הם חיים בו, ולכן החשיבה שלי עליה הייתה כחלק בלתי נפרד מהתכנון האדריכלי. האתגר היה למצוא את האיזון הנכון בין הנוכחות של האמנות לבין הנוכחות של האדריכלות עצמה.
ניגשתי לתכנון מתוך מחשבה שהאדריכלות צריכה לתת ליצירות מסגרת נכונה ולכבד אותן, בלי לנסות להתחרות בהן. לכן הייתה חשיבות גדולה לקירות, לכמות האור שנכנסת לכל חלל, לפרופורציות ולמיקום של הפתחים. כל אלה תוכננו גם מתוך מחשבה על האופן שבו העבודות יוצגו ועל הדרך שבה יפגשו אותן תוך כדי תנועה בבית.
אחד הדברים שהעסיקו אותי מאוד בתכנון היה האור הטבעי. יצרתי פתחים גדולים, ובחלק מהאזורים פתחים שמגיעים מהרצפה ועד התקרה, כדי להכניס כמה שיותר אור ולאפשר לו להשתנות בתוך הבית לאורך היום.
אני אוהבת את העובדה שהבית לא נראה אותו דבר בכל שעה. בבוקר נכנס אור רך יותר, בצהריים החללים מקבלים אור ישיר ובהיר, ובהמשך היום האור נעשה חם יותר ומשנה שוב את התחושה. 
האור גם עוזר להוציא החוצה את האיכויות של החומרים. הוא מדגיש טקסטורות, ומשנה את האופן שבו משטחים שונים נראים במהלך היום. אותו דבר קורה עם יצירות האמנות: כל עבודה מגיבה אחרת לאור, ולפעמים אותה יצירה נראית מעט שונה בבוקר ובשעות אחר הצהריים.
הבטון החשוף הוא אחד החומרים הבולטים בבית, והוא מופיע בכמה אזורים באופן די נוכח. השארתי אותו כמו שהוא, בלי לנסות לרכך או להסתיר את האופי שלו. לצד הבטון שילבתי עץ טבעי, שמכניס לבית תחושה נעימה וחמה יותר ועוזר לחבר בין החומרים הקשיחים לבין האווירה הביתית.
גם הזכוכית קיבלה תפקיד משמעותי בתכנון, בעיקר בפתחים הגדולים שמכניסים את הנוף פנימה ושומרים על קשר רציף עם החוץ. באופן הזה גם כשנמצאים בתוך הבית, הסביבה הירוקה נשארת חלק מהחוויה של החלל.
תכננתי את הפתחים ואת קווי המבט כך שבמהלך התנועה בבית פוגשים שוב ושוב את הגינה והצמחייה. יש חללים שבהם המבט נמשך החוצה מייד, ובאחרים הנוף מתגלה בהדרגה מתוך הבית. החיבור הזה מוסיף הרבה לתחושת המרחב, משום שהעין לא נעצרת בקירות והחללים מקבלים עומק נוסף.
המעבר בין האזורים השונים בבית הוא ברור ונוח, בלי לייצר תחושה של חללים מנותקים זה מזה. החלל הציבורי הוא המרכז של הבית, המקום שבו בני הבית נמצאים רוב שעות היום, מארחים ונפגשים. ממנו ממשיכים אל שאר חלקי הבית, ובהדרגה מגיעים גם לאזורים הפרטיים יותר. ניסיתי לייצר רצף שנעים לעבור בו, כך שגם התנועה בבית תהיה חלק מהחוויה שלו.
בסופו של תהליך נוצר בית שבו האמנות נמצאת כמעט בכל מקום, ועדיין התחושה נשארת ביתית ונינוחה. היצירות מקבלות את המקום שלהן, והאדריכלות מחברת ביניהן לבין החיים שמתרחשים סביבן. זהו בית שמספר הרבה על האנשים שחיים בו. אוסף האמנות שלהם נמצא בו בכל מקום והקשר שלהם לטבע מורגש כמעט מכל חלל.
אדריכלות ועיצוב פנים: רוני אלרואי אדריכלים
צילום: עמית גירון
לאינסטגרם של רוני אלרועי>>