ימי הקורונה יצרו מגוון רחב של פוסטים עם אתגרים ברשתות החברתיות. אז גם אנחנו החלטנו לאתגר, ופנינו אל מעצבים ומעצבות שאנחנו רגילות לארח בכתבות בהקשרים שונים לגמרי, כדי שישתפו אותנו הפעם קצת מהמתרחש בביתם הפרטי בימי הסגר.
לאט ובהדרגה תיבת המייל שלנו התמלאה בתמונות המשפחתיות של כולם, והיה כיף גדול לפגוש את המעצבים בהיבט הביתי, המשפחתי והבלתי רשמי שלהם. הפוסט הכי בפיג'מה ונעלי בית שהיה לנו כאן, וכמובן שכל התמונות צולמו על ידי המעצבים.ות ובני משפחתם. שיהיו לנו ימים שמחים ובריאים.
אביב סנפיר – צורית
אביב סנפיר: "אני מוצאת את עצמי בתקופה הזו, למרות כל האתגרים, חוזרת כל הזמן לתחושות של הוקרת תודה על כך שאני מוקפת באנשים שאני הכי אוהבת, על כך שאני ממשיכה לעבוד, למרות הכל, בעבודה המדהימה שלי שמאפשרת לי לפרוש כנפיים, ליצור ולהמציא את עצמי כל פעם מחדש. אני מודה על כך שאנחנו גרים בבית נעים ומטופח שכיף להיות בו ביחד אבל גם יש בו מספיק פינות מחבקות אם רוצים לפעמים להיות לבד, ועל הטבע הירוק שסובב אותנו ונמצא במרחק של עשרה צעדים מדלת הבית.
דני ואני משתדלים שגלי החדשות המלחיצים יישארו מחוץ לקן החמים שלנו, כי מלבד שמירה על ההנחיות, אין לנו הרבה מה לעשות. כאן אנחנו בחוף מבטחים, מתרגלים לשגרה החדשה שלנו, ממציאים כל מיני משחקים ופעילויות משותפות, מתקרבים כל יום עוד קצת אחד לשני.
הקירבה הכפויה והאינטנסיבית הזו למשפחה הגרעינית לא תמיד פשוטה, אך תוך כדי הצקות הדדיות של הילדים אני מסתכלת מהצד ורואה כמה הם מתבגרים, מוצאים את המקום שלהם, לומדים להסתדר. יש מצב שיום אחד, אחרי שכל זה יגמר, נסתכל על התקופה הזו וגם קצת נתגעגע. לא למגיפה ולהשלכותיה הנוראיות, רק לביחד המשפחתי הזה".
דנה גוטמן ורותם סולרצ'יק – רמת אביב
דנה ורותם מסטודיו 37: "כחצי שנה עברה מאז נכנסנו למשרדנו החדש אותו שיפצנו במשך מספר חודשים. היה אינטנסיבי. התגברנו. נכנסנו, עבדנו, התרחבנו, התפתחנו. הרגשנו נחת. אבל רק לכמה רגעים, והנה אנו בעיצומו של אחד המשברים הגדולים ביותר שראתה האנושות המודרנית. אנחנו מוצאים את עצמנו בתחילתו של עולם חדש, עולם שהיה זר לנו עד לפני כמה רגעים. יושבים מבודדים בביתנו וזאת עוד לפני שבכלל הצלחנו לבלוע את העובדה שחיי כל העולם הולכים להשתנות לעד מרגע זה ואילך.
השהייה הממושכת בבית יחד עם בנותינו הקטנות, היא חוויה מחקרית ותיעודית ממש עבורנו. הרי לעצב חללים זהו המקצוע שלנו וכאן, אנו ממש זוכים לבדוק איך בית 'מתנהג' לאורך שעות וימים ברציפות ובהכלה של משפחה שלמה, איך הוא יודע להתאים עצמו לפרוגרמה שמשתנה. בסופו של דבר אנחנו מעצבים לאנשים וזהו המבחן האמיתי של מכונת המגורים הזו. האם היא יודעת להיות גמישה לשינויים שעובר הבית? זו חוויה ייחודית ויוצאת דופן עבורנו. לראות את אוליביה ודריה, ילדה בת 6 ותינוקת בת כמעט שנתיים, לחוות אותן מקרוב קרוב, להיות חשופים להמון התפתחויות קטנות ובעיקר לתת ולקבל כל כך הרבה אהבה בבת אחת, זוהי חווייה שמיימית עבורנו. ברגעים כאלה של חוסר וודאות וחרדה קיומית, הן המקום שהכי מרגיש לנו בבית. ערך המשפחה מתחזק ומתעצם, הדברים הקטנים והפשוטים פתאום כל כך נעימים. החלל שתוכנן ועוצב על ידנו מקבל גושפנקה אמיתית בימים כאלה. ימים מלאים של בית. החלל זורם, יש בו צירי תנועה נכונים, האור שנכנס האויר ההתנהלות היומיומית והשהייה במרחב המעוצב הזה ללא ספק מקלה על הדברים ומקלה על ההרגשה. העיצוב והאמנות הפזורה בחלל פשוט מעניקים נחמה ומזכירים לנו כל הזמן מי אנחנו ואיפה טמון הכוח שלנו. מה הלאה …? נסיים עם הקורונה ונתכונן למהפכה הרביעית שכבר בפתח ונותנת את אותותיה".
רעות פרידמן – קיבוץ עין צורים
דנה ואלי גקר – כפר יונה
ריקי שמעוני – הוד השרון
ריקי שמעוני מסטודיו R.STORY: "עם פרוץ מגפת הקורונה התרגשה עלינו שעה חצופה. זוהי שעה מאתגרת בה כל אחד מתכנס בין כותלי ביתו, חדרי ליבו ומבלה את זמנו עם היקרים לו. ההתכנסות הנפשית והפיזית שלי עם משפחתי, מתרחשת בסביבה הטבעית לי ביותר, הפרטית והבטוחה ביותר בשבילי – בביתי. כל אזור וחלל מקבל משנה תוקף. הסלון, פינת האוכל והמטבח הפכו לעיר ללא הפסקה. חלל העבודה הפך לחמ״ל, בניסיון לקיים עוד פגישת עבודה בוידאו. חדר המשחקים הפך ללונה פארק, חצר הבית הפכה סניף של פעלטון וחדרי הרחצה והשינה הם הפינה השקטה ״לגנוב״ רגעים של שפיות.
פתאום הכל מתחבר לו יחדיו וההשראה שהייתה לי בעיצוב ביתי מתהווה לכדי מציאות בה לכל אחד מבני המשפחה מקום פרטי ומשותף לחצות את התקופה המאתגרת. אז אם כותלי ביתנו הפכו בין לילה לכל עולמנו, לפחות שיהיו בסטייל".
נגה פרשני – בסיס תל נוף
נגה פרשני: "עוד כמה חודשים אנחנו שוב אורזים את ביתנו ועוברים לשיכון משפחות נוסף. המעברים התכופים לימדו אותנו שתחושה של בית אינה תלויה במקום פיסי, בית זה המקום שמכיל את מה ומי שאנחנו. את כל מה שאספנו בדרך, את כל מה שעוד נאסוף. את ההרגלים, האהבות, הרצונות, החלומות.
ועכשיו, זמן בית. זמן לבחון – מה נחוץ? מה מיותר? מה משמח? מה מרגש? רוב הזמן, 4 ילדים על אחת… לא כוחות! מצב הרוח בגרף משתנה בין יאוש לתקווה ואז מגיעים רגעים של נחת, כאלה שמוכיחים שסך הכל אנחנו עושים משהו בסדר. רגעים כאלה שנותנים כוחות, שמזכירים לעצור ולהגיד תודה על כל היש.
בין לבין אני לומדת למצוא מקום לעצמי, לנשום. להיות נוכחת גם עבור הלקוחות שלי שפוסעים איתי בדרך להגשמת חלומם, בדרך הביתה".
מירית פיש – כפר טרומן
מירית פיש: "אישית אני לא נלחצת מהעצירה ודווקא לוקחת אותה למקומות טובים. אחרי הכל, כולנו בכינו על האטרף ולא משנה איך העצירה הגיעה, היא הגיעה. אנחנו לא באמת יכולים לשלוט על מה שקורה מעבר למחוייבות האישית שלנו, ועל כן אני ממליצה להינות מהתקופה ולהפיק את המירב שאפשר. אם זה לרבוץ על הספה ולראות סדרות ואם זה לנצל את הזמן להתחדשות באביב. וזה עוד משהו שאנחנו צריכים להעריך – שכל העניין הגיע אלינו בתקופת האביב ולא בחורף.
כמעצבת אני ממליצה לסדר את כל המקומות שלא הגענו אליהם על מנת להכין לעיצוב או סידור מחדש. לחדש צבע בבית לבד – כן כן, זה פשוט. גם לצבוע רהיטים – זמן מצוין לחסוך עלויות. לייצר סביבה כייפית ומעוצבת, אני ועוד הרבה מעצבות כאן לשירותכם גם באון ליין. להכין יצירות עם הילדים ולבשל דברים שתמיד רציתם, זה הזמן גם לצלם אותם וליצור פעילויות שונות.
אני מאמינה שנחזור לנקודה שבה אנחנו צריכים להיות, גם אם תהיה שונה ממה שהיתה לפני הקורונה. תשארו אופטימיים ותחייכו הרבה ולא להפסיק לעשות – העשייה חייבת להימשך".
שני רינג – תל אביב
מרין פרי אלי – ראש העין
אפרת וינרב – תל אביב
אפרת וינרב מסטודיו We Architects: "שירימו את היד כל האימהות שלא עבר בהן רעד, שלא לומר חרדה כשהן הבינו שמעכשיו צריך להסתגר בבית 24/7 עם הילדים. בלי גינות שעשועים, בלי פליידייטס, אה כן – ובלי גננת שמאכילה ומרדימה אותם ברוב שעות העירות שלהם. הילדים שלנו – כמה חיכינו להם, כמה התרגשנו שהם באו לעולם ומכל אבן דרך התפתחותית שהם צלחו – החיוך הראשון, הצעד הראשון, הפעם הראשון שאמרו "אבא" (או שזה היה "במבה?"). אבל מרגע שנכנסו לגן, פתאום הבנו כמה התגעגענו לשיחות עם מבוגרים, לשתות את הקפה שלנו חם או סתם לגלול באינסטגרם בלי רגשות אשמה.
ועכשיו, עם הגעתה של הקורונה וההסגר הכפוי שהביאה עמה, 24/7 עם הפשושים האלה. מה עושים כל הזמן הזה? בהתחלה היה קשה. אפילו קשה מאוד. סיני המתוקה, בת שנה וחמישה חודשים, עוד לא מספיק גדולה בשביל שנסביר לה מה פשר השינוי הדרמטי שהתרחש בחיים שלה ולמה לא הולכים יותר לגן, לגננת שהיא כל כך אוהבת, ומדוע לא יורדים להתנדנד בשעות ערביים ולמה אמא שמה את המסיכה המוזרה הזו בכל יציאה מהבית?
אז התחלנו לבנות שגרה, ולאט לאט בתוך השגרה הזו הקושי תפס מקום שולי ובמקומו התמלאנו בתחושה של סיפוק מכל זמן האיכות שאנחנו מבלים עם הקטנטונת שלנו. היא כל יום מרגשת אותנו מחדש – אם זו מילה חדשה שלמדה, או באינטראקציה המדהימה שלה עם לוקה הכלבה, וגם ברגעים כל כך פשוטים ויומיומיים שמרכיבים את המשפחתיות והקשר הקרוב בין אמא, אבא ובת.
מורה חכם אמר לי פעם שמאילוצים יוצאים התוצרים הכי מוצלחים, ואני כל כך מתחברת לקונספט הזה – פחדנו מהאתגר של ימים שלמים בבית, ולבסוף הקשר שלנו כמשפחה בהחלט גם מתחזק ומתפתח בתקופה האחרונה. אני בטוחה שהקורונה הולכת להתבטא בעוד הרבה שינויים רוחביים בחיינו, אולי בצורת העבודה שלנו (יותר מהבית?), אבל אין ספק שזו תקופה מיוחדת, שמגולמים בה הרבה הזדמנויות ואפשרויות, ולא רק קשיים ומגבלות".
יפעת אברמסון – נס ציונה
טל אלברג – גבעת עדה
בחלק השני של היום אני ובן זוגי עושים חילופי משמרת ואני מתכנסת בחברות עם המחשב ועם עדי שגב – שותפתי לסטודיו. אנחנו מתכננות ללקוחות, בוחנות אופציות ומקדמות את כל הפרוייקטים. אני מאוד מעריכה את הזמן הזה ומקווה שבקרוב כולנו נהיה בריאים ובני חורין".
סיון קונוולינה – חיפה
סיון קונוולינה: "הימים האלה בבית מפתיעים אותי לטובה. אני טיפוס מאוד סתגלתני, וכבר למחרת ההודעה על סגירת הגנים ובתי הספר – הבנתי שהדבר הראשון שאני צריכה לעשות הוא לייצר לנו שגרה חדשה שתאפשר בבית דו-קיום.
אני אמא מאוד מסורה לבנות שלי, אבל גם מאוד זקוקה לזמן שלי לעצמי ולעבודה שלי, ולכן בבוקר המחרת נתלתה על המקרר טבלה מסודרת של פעילויות יומיומיות: החל מארוחות, דרך מטלות בית משותפות, למידה מרחוק וזמן משפחה משותף. בין לבין, יש גם זמן שבו אני עובדת, והבנות יודעות שאם אני סוגרת את דלת חדר השינה מאחורי – אסור להן להפריע, אמא עובדת.
הופתעתי לגלות שהחלק שלי בלמידה של עופרי מהבית – שמאוד חששתי ממנו – דווקא נחמד לי. אחת הסיבות שהתחלתי להעביר קורסים למעצבות פנים ולמלבישות בתים היא שאני מאוד אוהבת ונהנית ללמד, וגיליתי שעם הבנות שלי זה לא שונה.
האתגר הגדול הוא בעיקר עם שקד, הקטנה שלי, בת הארבע. אני מאוד משתדלת להעסיק אותה עם חוברות ואפליקציות לימודיות. למען האמת, בקצב הזה אחרי הסגר היא תוכל כבר לעלות לכיתה א'.
אני מאוד משתדלת לנצל את התקופה הזו ללמידה בעצמי, עובדת המון על העסק שלי וגם מלמדת את הקורסים שלי און-ליין בזום. זה מאתגר, אבל זה עובד מעולה בזכות הרצון של כולן שזה יצליח.
לסיכום, לא בחרנו במציאות הזו, אבל אני ממצה ממנה כל מה שאפשר ומנמיכה ציפיות לגבי מה שלא ריאלי. אין לי ספק שנצא מזה עם שיעור חשוב מאוד, הן מבחינה אישית והן מבחינה עסקית".
משמח לראות בתים יפים (ומסודרים) עם האנשים שחיים בפנים.
מצא חן בעיני במיוחד, הבית הצבעוני של רעות פישמן מקיבוץ עין צורים, הכל פשוט, אפשרי וזמין כולל רהיטי איקאה קלילים וקיר עם אוסף אישי של תמונות ואומנות שמח ומלא הומור.
רעות את השראה, הבית שלך נותן רעיונות ואפשרות ליישם גם אצלנו בבית בקלות – איזה כיף️