השבוע מצאתי את עצמי מככבת בקליפ. טוב, נו, לא ממש פיזית את עצמי, אבל ראיתי אותי שם, בוידאו הזה של Oh Wonder. רוב הסיכויים שאתם לא מכירים אותו, וחבל – כי הוא באמת אחד הדברים היפים שראיתי לאחרונה. התסריט פשוט למדי, ואין בו הרבה מעבר לרעיון אחד טוב – רקדנים שהוזמנו להיבחן לאודישנים לקליפ, מגלים להפתעתם, באמצע האודישן, שהם בעצם כבר לגמרי בדבר האמיתי.

גם אנחנו הרמנו מסך השבוע. למרות שהתאריך המיועד נקבע כבר מזמן, והיה לנו הרבה זמן להתכונן לרגע הזה, התגובות החמות שקיבלנו מכל עבר, הפתיעו אותנו וריגשו אותנו מאוד.
יש משהו מקסים ברגע האותנטי הזה, שבו הוילון עולה, ומה שהיה פעם אודישן מצומצם, גדל והופך למופע משוחרר, קסום וחד פעמי.

מאחורי הקלעים היתה לחיבוק החם הזה שקיבלנו משמעות אחרת, והאתר שלנו איים לקרוס מעומס הכניסות. בצד ההיסטריה הקלה שנרשמה אצלנו, הזכרנו לעצמנו לראות את הטוב: יש מי שאוהבים את העבודה שלנו, והרבה מהם.

ויש עוד עניין שאני לומדת להתמודד איתו בשלבים. זה אולי טריויאלי למדי בימינו לשתף, להחשף, להיראות – אבל זה לגמרי לא טריויאלי לי. ידעתי שיהיה כאן אלמנט של חשיפה אישית, אבל בתור מי שלרוב מעדיפה את הצד השני של המצלמה, יצאתי קצת מאיזור הנוחות שלי. אז אני לוקחת את זה בצעדים קטנים, ומקווה לגלות שזה הולך ונעשה קל יותר. המגזין הזה הוא כל כך אנחנו, ויש משהו קצת מלחיץ בלשים את עצמנו שם בחוץ. אבל בסופו של דבר, אנחנו עומדות מאחורי כל מילה שנכתבה כאן, מדייקות כל משפט, מהרהרות על כל פסיק. עם הביטחון הזה נולד פתאום איזה אומץ לקום, לעמוד, ופשוט להיות "שם".

אנחנו חותמות שבוע סופר אינטנסיבי ומרגש, הולכות לצבור כוחות – וחוזרות לשבוע שכולו התרגשות של לפני חג. סופ"ש משובח!