נועה ואסי גרי בבית בקיבוץ יקום בבית שתוכנן עבורם על פי קונספט של נינוחות, ופשטות לא טרנדית ולא מדוייקת מדי. ועם דלת הכניסה הצהובה והיפה הזו.

נועה: רצינו בית כפרי מודרני, נעים, שתהיה בו אווירה ביתית, טובה ונינוחה, שישדר פשטות. מקום שמאפשר לרבוץ על השטיח בנינוחות בטרנינג ולארח בו חברים ומשפחה, ויחד עם זה, שלכל אחד יהיה את הפינה והפרטיות שלו כשצריך. היה לנו ברור שהבית יהיה מואר ובעל חלונות גדולים. שיהיה חלל גדול ופתוח כדי לאפשר שינויים במשך הזמן.

את הבית תכננו שרית קרפ קרויטורו וגלי אשכנזי אבידוב. התהליך אמנם נמשך שלוש שנים (בגלל בעיות מינהל והחלפת קבלנים על ידי הקיבוץ, התארכה הבנייה מעבר למצופה), אבל עם הרבה אורך רוח והפרייה הדדית. בדקנו כמה משרדים לפני ועם שרית וגלי, הקליק היה מיידי. בעיניי חשוב למצוא אנשי מקצוע שיש חיבור איתם כי זה אחד הדברים המשמעותיים, שתורמים לתהליך ולתוצאות טובות יותר.
מידת המעורבות שלנו היתה גבוהה. היה חשוב לנו להביע עמדותינו בכל שלב בתהליך. היה לנו ברור שהמטבח יהיה צמוד ליציאה למרפסת והסלון יישאר סגור, מה שלא מקובל בדרך כלל בבתים, כי לרוב נהוג שיוצאים מהסלון למרפסת דרך ויטרינה. המרפסת האחורית צופה לנוף מהמם של פרדס וטבע וכיף לשבת ולארח שם.

החומרים שבחרנו לחלל הציבורי הם חומרים טבעיים: בלטות בטון של אור באבן בגוון גרייז', חלונות ברזל בגוון אפור, קיר בטון, שימוש בעץ טבעי או צבוע.

הדגש בבחירות החומרים, הריהוט והפריטים בבית היה של פריטים שתמיד יהיה נעים איתם, לא נבחרו צבעים או חומרים טרנדיים. ביקשתי מהמעצבות פלטת גוונים שיקלו עליי בבחירה ועם זה עבדנו.

מכיוון שעברנו אל הבית הנוכחי מדירת 2 חדרים בקיבוץ, כמעט כל הריהוט נקנה מחדש. בחרנו בריהוט שמשלב סגנון ישן וחדש. הריהוט נקנה בביתילי, שולחן האוכל והכורסא נקנו באסם ופריטי עיצוב נוספים נאספו משווקי פשפשים.

המטבח ושולחן האוכל הם בעצם לב הבית שלנו. שם יושבים עם חברים, עושים שיעורים, משחקים וגם אוכלים.

ארון פינת אוכל הענק שחבר- הנגר שלמה רוגלין מקיבוץ יקום – בנה לנו הוא הפריט האהוב עלינו בבית. הוא גם ביצע את המטבח בהתאם לתוכניות של המעצבות.

היה לנו מאוד חשוב לשמור על קו נקי ואחיד בכל הבית. בחרנו ארונות תואמים במקלחות, הקפדנו על ריצוף אחיד כמעט בכל הבית כולל בחדרי השינה ובמרפסות.

מצד שני אנחנו אוהבים גם להתפרע ובחרנו בדלת כניסה צהובה.

גינת הבית טובלת בצמחייה ארצישראלית שהצהוב של החרציות דומיננטי בה. כשפותחים את דלת הבית הצהובה, נשקף ממול נוף פראי ומרחבים צהובים שחוזרים ועולים גם בתוך הבית.

הבית עד היום מרגיש לנו כמקום מפלט מהחוץ ואנחנו מאוד אוהבים לשהות בו. הוא בהחלט משקף את הטעם שלנו והאווירה שבו תואמת את מה שרצינו ליצור.

תהליך הבניה היה מעניין מאוד. העבודה עם שרית וגלי הפכה את החוויה לנעימה ומעניינת יותר. הרגשנו שהן משקפות את תחושותינו ומבינות אותנו. אין ספק שבזכותן היה קל ופשוט יותר.

הטיפ שלי לבונים או משפצים הוא להתחיל לאסוף חומרים, רעיונות, לעיין בהמון חוברות עיצוב ולנסות להתחיל להתכוונן על סגנון, צבעים, קונספט. אני הייתי מפציצה את המעצבות במיילים של תמונות, וככה הן הצליחו לגבש יותר הבנה על הטעם שלי ולתרגם אותו לכדי תוצר מוגמר.

צילומים: גלעד רדט