בתי הקיבוץ של פעם לא ניסו להרשים אף אחד. הם היו פשוטים, צנועים, מוקפים ירוק והרגישו שייכים למקום שבו נבנו. בדיוק את התחושה הזאת מצליח הבית החדש הזה להחזיר, בלי להתחפש לבית ישן ובלי ליפול לקלישאות של נוסטלגיה. הפרופורציות המאופקות והקשר הישיר לשבילים מזכירים משהו מהקיבוץ של פעם, ובו בזמן הבית לגמרי עכשווי. וזה אולי מה שכל כך יפה בו: הוא חדש לגמרי, ובכל זאת מרגיש כאילו הוא כאן ממזמן.

האדריכל איתי אבירם מסטודיו משען משתף: זהו בית הנמצא בלב קיבוץ ותיק בעמק יזרעאל וגודלו כ-190 מ"ר. תכננתי אותו עבור זוג צעיר ושלושת ילדיהם שהתגוררו לפני כן בבית קטן בקיבוץ. מדובר בבית חדש,, ובתכנון שלו היה לי חשוב להתייחס לסביבה שבה הוא יושב: לשבילים, לצמחייה, לבתי הקיבוץ הוותיקים ולמבני המשק שמקיפים אותו. רציתי שהבית ירגיש שייך למקום, ולכן הוא שואב השראה גם מהאדריכלות הקיבוצית של פעם. על עיצוב הפנים עבדה כרמל אגמי, והחיבור בינינו המשיך את אותו קונספט גם בתוך הבית.

על המגרש ניצבה בעבר מחציתו של צריף קיבוצי ישן, אבל מצבו כבר לא איפשר לשמר אותו. כשהתחלנו את התכנון לקחתי מתוך האדריכלות המקומית את קנה המידה, הפרופורציות והצניעות החומרית, ותרגמתי אותם לבית שמתאים לחיי משפחה עכשוויים. היה לי חשוב שהבית לא ירגיש כמו אובייקט חדש שנחת בתוך הקיבוץ. רציתי שהוא יהיה עכשווי, ועדיין ירגיש שהוא שייך למקום.

הבית חולק לשני נפחים עם גגות משופעים, שהצללית שלהם מזכירה את המבנים הוותיקים בקיבוץ. במקום להשתמש בגג רעפים מסורתי בחרתי בגג פח מבודד ובשיפועים מתונים, שמכניסים לתכנון גם משהו מהאופי הפשוט של מבני המשק הקיבוציים.

הקשר לסביבה ממשיך גם דרך הפתחים. לאורך הבית שולבו חלונות גדולים של גרין סיל, יבואנית מותג החלונות האמריקאי Andersen, שמכניסים פנימה את הצמחייה והנוף והופכים אותם לחלק מהחוויה בתוך הבית. בקצות שני האגפים תוכננו גם פתחים עיליים, שמכניסים אור טבעי עמוק יותר אל תוך המבנה.

בחרנו בחלונות של Andersen, דרך גרין סיל, גם בזכות הביצועים התרמיים שלהם וגם בגלל מסגרת העץ הפנימית, שהתחברה באופן טבעי לחומרים שכבר הופיעו בבית. כך החלונות הפכו לחלק מהאדריכלות עצמה, גם באופן שבו הם ממסגרים את הנוף וגם בחיבור שלהם לפנים הבית.

אחד האלמנטים הבולטים בבית הוא גרם מדרגות לולייני, שמייצר ציר אנכי ואוורירי במרכז החלל. מעבר לפתרון החסכוני בשטח, המדרגות הופכות לאלמנט פיסולי ומאפשרות לאור המגיע מהפתחים העליונים לחלחל פנימה.
מאחורי גרם המדרגות יצרנו פינת קריאה אינטימית, והרמקולים שולבו בתוך החללים כחלק טבעי מהבית. חלק מהספריות, הספסלים ופריטי הנגרות נבנו בידי בעל הבית בעצמו.

מעצבת הפנים כרמל אגמי המשיכה את אותו קו גם בעיצוב הפנים. היא עבדה עם טיח בהיר וטקסטורלי, עץ מחטני טבעי, בטון חשוף, טקסטיל רך וצבעוניות רגועה.
אולי המקום שבו התכנון נעשה הכי אישי הוא דווקא בפרטים שמספרים איך המשפחה הזו חיה. הם מגדלים ירקות אורגניים ומחזיקים לול קטן, אוהבים לבשל ולאפות, לקרוא, לנגן בפסנתר, לרכוב על אופני שטח ולגלוש. הבית נותן לכל הדברים האלה מקום אמיתי, כחלק מתכנון הפנים.
לצד המטבח המרכזי תוכנן מטבח אחורי, שמחובר גם לחצר ומשמש את האב לאפייה ולהכנת פסטה טרייה.

נקודת המוצא  הייתה שעיצוב הפנים והאדריכלות ידברו באותה שפה והתוצאה בהחלט משקפת את זה. החומרים, הצבעים והנגרות נבחרו מתוך מחשבה על בית חם, שמדבר בשפה פשוטה ולא מתאמצת ויכול להתפתח ולהשתנות יחד עם המשפחה לאורך השנים.

רהיטי העץ והטקסטיל מכניסים חמימות, והפתחים הגדולים ממשיכים לשמור על הקשר עם הנוף ולהכניס את הסביבה פנימה כמעט מכל נקודה בבית. זהו בית חדש שנשען על העקרונות של האדריכלות הקיבוצית בלי לנסות לשחזר אותה. הוא לא מנסה להיראות כמו בית מפעם, ובכל זאת מרגיש שייך באופן טבעי לסביבתו.

אדריכלות: איתי אבירם
עיצוב פנים: כרמל אגמי
צילום: בוריס קוזנץ
חלונות: גרין סיל, יבואנית המותג אנדרסן