במקום להרוס ולהתחיל מאפס, תהליך השיפוץ של הבית הזה התנהל בדרך אחרת: קריאה מחודשת של המבנה הקיים וניצול הפוטנציאל שכבר היה בו. כך נולד בית שמצליח לשלב בין שכבות עבר לתכנון עכשווי, ובין אינטימיות לפתיחות.
האדריכל רון שפיגל מהמשרד שפיגל אדריכלים משתף: בשכונת מכבים הירוקה ניצב בית בשטח בנוי של כ-350 מ"ר, הממוקם על מגרש לא שגרתי בגודל כ-800 מ"ר. את הבית רכשו זוג עם שני ילדים שעברו ממודיעין למכבים בחיפוש אחר יותר מרחב וחיבור לטבע. היא צלמת והוא עובד בהייטק, והמפגש בין רגישות אסתטית לחשיבה פונקציונלית מורגש בכל חלקי הבית.
בתחילת הדרך עלתה האפשרות להרוס את הבית ולבנות מחדש, אך הדיירים הרגישו חיבור ברור לאופן שבו המבנה יושב במגרש ולתחושה שהוא יוצר. לכן הוחלט לשמר את השלד הקיים ולתכנן סביבו מחדש. הבחירה הזו הובילה לבית שלא תוכנן על דף חלק, אלא כזה שנבנה מתוך שכבות קיימות, עם אופי וסיפור. המבנה עצמו מחולק למפלסי חצאי קומות ופריסה שמעניקה לבית קצב תנועתי מעניין ונוח.
כבר בהתחלה היה ברור שמדובר באתגר תכנוני. המגרש הוא טרפזי ולא שגרתי, והמבנה המקורי מוקם כמעט במרכזו, כך שנוצרו סביבו שאריות חצר קטנות ולא מוגדרות. גם חלוקת החללים יצרה חוסר איזון: החלל הציבורי היה דווקא הנמוך והסגור ביותר, בעוד שהקומות שמעליו נהנו מגובה ומנפח נדיבים יותר.
אחת הסוגיות המורכבות ביותר בשיפוץ בתים קיימים היא סוגיית הגבהים. ניסיון להגביה מבנה קיים עלול לגרור אחריו שרשרת של התאמות תכנוניות ועלויות שמתרחבות במהירות. ההבנה הזו היוותה סיבה נוספת להחלטה שלנו לא לפרק את הבית כולו, אלא רק כחצי ממנו. זהו היה מהלך שאיפשר גם לארגן מחדש את החלוקה הפנימית של הבית.
במסגרת הארגון מחדש של הבית, החלק הקדמי, שבו מוקמו בעבר המטבח והסלון הנמוכים, הוסב לאזור חדרים. החלל הציבורי עבר דווקא אל החלק האחורי של המגרש, שם ניתן היה לייצר גובה נדיב יותר ולפתוח את הבית אל החצר הגדולה ביותר. המהלך הזה שינה מהיסוד את תחושת הבית. במקום חלוקה מדורגת וסגורה, נוצר מרחב ציבורי גבוה ופתוח יותר, שמרגיש מחובר אל החוץ.
השינוי הזה השפיע גם על חוויית הכניסה אל הבית. הכניסה עצמה התרחקה מעט מן הרחוב, והדרך אל הבית הפכה לחלק מן הסיפור האדריכלי: שביל מדורג ומואר מוביל אל דלת כניסה דרמטית המתנשאת כמעט לשבעה מטרים.
מיד בכניסה נחשפים אל החלל המרכזי של הבית. זהו חלל גבוה במיוחד, שמתחיל בגובה של כ-6 מטרים ובהדרגה מתכנס לכ-3 מטרים, כך שנוצרת תנועה טבעית של הגבהים בתוך הבית. קורות עץ משופעות מדגישות את הכיוון והזרימה, והיקף של חלונות מכניס פנימה מבטים ירוקים מכל עבר.
קיר הטלוויזיה חופה טרוורטין טבעי, ושולבו בו הטלוויזיה, קמין מבית אורטל קמינים ותעלת מיזוג שנותרה גלויה כחלק מהשפה האדריכלית. ביחד הם יוצרים מעין מבואה רכה שמגדירה את המעבר מהכניסה אל הסלון, בלי צורך בקירות.
המטבח שתוכנן במטבחי סמל, הועבר במסגרת השיפוץ למיקום חדש, ונהנה כעת מנפח וגובה נדיבים וחיבור אל הגינה. חלון גדול ודלת יציאה ישירה מחברים אותו אל החוץ ומכניסים אור טבעי לאורך כל שעות היום. התכנון של המטבח נשען על אורח החיים של בני הבית. מאחורי חזית הארונות הגבוהים מסתתר חדר מזווה מרווח שמרכז את האחסון, ואחד האלמנטים האישיים בתכנון הוא אזור קפה ייעודי. זהו תחביב מרכזי של בעל הבית והפינה תוכננה כך שלכל שלב בהכנת הקפה יש מקום משלו: מהמכונה ועד הכלים והאביזרים הנלווים.
חצי מפלס מעל האזור הציבורי ממוקמת קומת ההורים עם סוויטה מרווחת שמרגישה מעט מנותקת משאר הבית ומאפשרת פרטיות. חדר השינה נהנה מתקרה משופעת עם קורות עץ שמדגישות את תחושת הגובה, ופתחים רחבים שמובילים אל המרפסות ומכניסים פנימה ירוק ואור טבעי. לצידו ממוקם חדר רחצה גדול ושקוף, ואילו חדר הארונות הוסתר מאחורי גב המיטה כך שהחלל המרכזי של החדר נשאר פתוח ונקי.
בקומה זו שולב גם חדר העבודה של בעל הבית. החלונות פונים הן לכיוון הכניסה והן לכיוון הבריכה, כך שנוצרת מעין עמדת תצפית על הבית והחצר.
חצי מפלס מתחת לקומת ההורים ממוקמים חדרי הילדים, כך שנשמרת קירבה פיזית ויזואלית בין האזורים בבית, ומתחת לחלל הציבורי נחפר מרתף חדש, שבו נוספו ממ"ד, אזור משחקים וחדר קולנוע ביתי.
חדר הקולנוע הוא החלל היחיד בבית שבו השפה החומרית משתנה באופן מובהק. במקום האור והפתיחות שמאפיינים את שאר הבית, כאן נוצר חלל אינטימי וסגור יותר: קירות מטופלים אקוסטית, חיפויים וריפודים רכים, ספת רביצה גדולה וכורסאות צפייה. זהו מרחב שבו אפשר להתנתק לחלוטין משאר הבית.
צורת המגרש יוצרת אזור חוץ בעל גיאומטריה משולשת, שבתוכו מוקמה הבריכה שכוללת כיסוי הידראולי המאפשר לשמור על בטיחות וגם לנצל את השטח בצורה מלאה כאשר אינה בשימוש.
סביב הבריכה נפרסו אזורי הישיבה והאירוח: סלון חוץ נינוח, פינת אוכל גדולה ומטבח חוץ מאובזר. גם כאן ממשיכה השפה החומרית של הבית, עם חיפוי טרוורטין טבעי שמחבר בין הפנים לחוץ ויוצר תחושה של המשכיות.
בסופו של התהליך נולד בית שמצליח לאזן בין חדש לישן. במקום למחוק את הקיים, התכנון בחר לעבוד איתו, לפרש אותו מחדש ולנצל את המגבלות שהיו בו כדי ליצור מרחב עשיר בשכבות, בגבהים ובקשרים בין פנים לחוץ. המפלסים השונים, הפתיחות אל הגינה והשימוש בחומרים טבעיים יוצרים בית שמרגיש פתוח, רגוע ומחובר לסביבה.
אדריכלות ועיצוב: שפיגל אדריכלים
צילום: אלעד גונן
עוד על רון שפיגל>>
מטבח: מטבחי סמל
קמין: אורטל קמינים