דנה קולין

המעצבת דנה קולין כבר הספיקה להתגורר במדינות וערים שונות בעולם וגם לטייל ברחבי העולם לתקופות לא מבוטלות. וכך היא נפגשה בכל פעם עם שפה אדריכלית חדשה, נוף חדש, תרבות חדשה. את עולם האסוסיאציות התרבותי והאדריכלי הנרחב הזה היא מביאה איתה בארגז הכלים שלה, וביחד עם הסקרנות והאהבה שלה ללמוד, היא יוצרת פרויקטים שבהם האתגר הכי גדול שהגדירה לעצמה הוא לא לחזור על עצמה ולייצר בכל פעם פרויקט חדש וייחודי.

חמש עובדות 

1. עד גיל 32 לא חייתי בשום מקום ליותר משש שנים רצופות. גדלתי על קו ארה"ב (בוסטון)-ישראל, ואני דוברת שלוש שפות. בבגרותי המשכתי ללמוד ולחיות במדינות וערים שונות וגם טיילתי ברחבי העולם לתקופות לא מבוטלות.
2. בכל פעם שעברנו, נפגשתי עם שפה אדריכלית חדשה, נוף חדש, תרבות חדשה. הבדיחה אצלנו בבית היתה, שברגע שאנחנו מסיימים לשפץ את הבית אז אנחנו עוברים לבית הבא.
3. עם כל הקושי שהיה במעברים, הם נתנו לי עולם אסוסיאציות תרבותי, ואדריכלי נרחב. וזה חלק משמעותי מארגז הכלים שלי.
4. אני אוהבת ללמוד וללמד. את יצר הסקרנות שלי קיבלתי מהוריי. אמא שלי חובבת אמנות על כל סוגיה, היא גם פסיכאטרית. והשילוב הזה נותן לה להתחבר לנפש של היוצר, הרבה מעבר למה שנראה בעין.
אבא שלי הוא סקרן לגבי הכל. ממנו כנראה קיבלתי את הצורך לא לפספס שום אבן ביקום.
5. אני לא נושמת בלי עבודה גופנית – שחייה, פילאטיס, יוגה, הליכה. אם אני לא זזה אני מאבדת חיוניות ואופטימיות. 

ניו  יורק

את לימודי העיצוב עשיתי ב-PRATT שבברוקלין. זה אחד מבתי הספר המובילים לעיצוב בעולם, והדרישות שלו הן בהתאם. אלו היו שלוש שנים של תואר שני מאוד אינטנסיביות, והתמסרתי לחוויה בתאווה רבה.
ללמוד עיצוב בניו-יורק זו מתנה אמיתית, יש בה שכבות על גבי שכבות של עיצוב ואדריכלות, והסטוריה עירונית מדהימה ואידיאליסטית. זה היה תענוג לשאוב ממנה השראה, ולחיות בה בעין ביקורתית של סטודנט לעיצוב.
היו לנו הזדמנויות למפגשים ועבודה תוך כדי הלימודים עם משרדי עיצוב ואדריכלות מהמובילים בתחום, כמו דילארד וסקארפידיו, וגם שנה שלמה של התמחות בעיצוב תערוכות עם אפלבאום (מוזיאון השואה בוושטינגון).

ההתחלה

אני בתחום עיצוב הפנים כבר עשר שנים. בונה את עצמי כעצמאית. התמקצעתי בשיתופי פעולה ועבודה עבור כמה משרדי עיצוב פנים ביניהם ירון אלדד, סטודיו דה-לנגה, שרה רופמן ואחרים – כל פעם לתקופות קצרות שאיפשרו לי ללמוד את היסודות הטכניים וההתנהלות מול לקוחות. אני שמחה על כל רגע עם האנשים האלו, שבנדיבות רבה נתנו לי לרכוש אצלהם נסיון.

הרגע בו הבנתי שאני רוצה לעצב

למדתי תקשורת ויחסים בין לאומיים, אך בגיל 26 הרגשתי די אבודה מבחינה מקצועית. באותה תקופה גרתי בלופט בפלורנטין עם שותף לדירה שהיה מעצב – מהמוכשרים שפגשתי עד היום.
בבית הזה, הרמנו מסיבות עם תפאורה מאוד מושקעת והתחברתי לקבוצה היוצרת הזו. שם התבשל אצלי הרצון לפנות ללימודי העיצוב ולעסוק בתחום הזה. התבהר לי תוך כדי היצירה, שאני לא רואה את עצמי עושה שום דבר אחר. ואז נסעתי לניו-יורק לצלול לעובי הקורה וללמוד שם.

ייחוד 

אני חושבת שיכולת הזיקית שלי, היא עיקר האפיון שלי. אני מתאימה כל פרוייקט לנתונים של המרחב הקיים, לאופי ולערכים של הלקוח, ולתקציבים הקיימים. הלקוחות שלי מתאפיינים באקלקטיות. הם לרוב לא יחפשו את מה שראו אצל השכן, אלא ירצו ליצור את הייחוד שלהם.
האתגר הכי גדול הוא לא לחזור על עצמי. יש לזה משמעויות נרחבות, כי זה בעצם אומר שאני נשארת במקום חדש, ניסיוני ולומד בכל העבודות שלי. היה הרבה יותר קל יותר עבורי לייצר קו ולעבוד איתו. אבל חוששת שבצורה הזו, תיעלם לי חדוות היצירה.

הוראה

במקביל לעבודתי כמעצבת פנים התחלתי ללמד עיצוב פנים ב-HIT (המכון הטכנולוגי בחולון) לפני כארבע שנים. גם זו אבן דרך מקצועית משמעותית עבורי. העיסוק בהוראהמקנה לי שאילת שאלות לגבי עיצוב שאינן תלויות בלקוחות ובתקציבים, ואני שמחה על ההזדמנות שניתנה לי לעצב את דור המעצבים הבא שהוא ממלא בהשראה. אני מרגישה מחוברת הרבה יותר לעולם העיצוב בזכות הסטודנטים והקולגות הנהדרים שיש לי במכון.

חיבורים

אני אוהבת מאוד את המפגש האינטנסיבי עם האנשים שאיתם אני עובדת. אנחנו מתחברים לפרוייקט, עובדים בשיתוף פעולה גדול למספר חודשים ויוצרים. אני לומדת כל כך הרבה על עוד דרכים להרכיב את העולם מכל מפגש כזה. אוהבת גם את העבודה עם קולגות כשזה מתאפשר. גם ברמת השיח האקדמי, וגם בפרקטיקה. יש סביבי אנשים מבריקים שהם מקור גדול להשראה. בלוגו שלי יש .co & וזה לא מקרי. ה"קו" הם הלקוחות והקולגות, שבעבודה משותפת ומעמיקה, יוצרים מרחבים שמשקפים את הערכים והסיפור הייחודי של האדם והפרוייקט הנתון.

בית החלומות 

אני אוהבת את תל-אביב, ובהיפוך גמור, אני גם אוהבת שקט ושלווה. כנראה שבית החלומות שלי נמצא ברחוב צדדי ושקט של העיר, כשמהחלונות רואים ירוק של עצים או נוף של ים. הדירה עצמה היא מרובת חלונות גדולים, עם ריהוט בהיר ואיבזור מינימלי, רצפת פרקט ושטיחים עבים ובהירים. בבית החלומות שלי הכי נעים ללכת יחפים, ויש תחושת מרחב ואור נעים של שקיעה ואור מעומעם. רומנטי משהו.

פרוייקט החלומות

הייתי שמחה לעסוק יותר במרחבים לתערוכות, ולאירוח (כמו בתי מלון), מקומות שבהם השהות היא זמנית, והעיסוק הוא ביצירת חוויה ריגשית, או העברת מסר ופחות לעסוק בשיקולים פרקטיים.

 

לא מוותרת על

גוף תאורה עם נורת ליבון, או הלוגן. הנורות האלו אמנם צורכות יותר חשמל, אבל הן באיכות האור הטבעית ביותר, וייש להן יכולות עמעום מקסימה. אז לפחות גוף אחד כזה, צריך שיהיה בכל בית – לפינה מקודשת. חשוב לי גם שבפרויקטים שלי תהיה תאורה מרובה, שתאפשר להתאים אותה לרגעים וצרכים שונים של היום והחיים.

השראה

כנראה שמהטמה גנדי הוא ההשראה שלי. איש נחוש עם חזון גדול ודרך לא אלימה. היכולת שלו לדמיין את העולם כמקום שיוויוני יותר, וטוב יותר ואז לפעול כדי לקדם את האג'נדה הזו היא מופלאה בעיניי.
להבדיל כמובן, אבל אני חושבת שזה גם חלק ממה שמושך אותי לעיצוב. העיסוק הוא בלדמיין עולם טוב יותר, שמיטיב עם האנשים. בעיצוב פנים, אנחנו מקבלים מקום בנוי – ומשפרים אותו, ובכך גם משפרים את איכות החיים של כל מי שמשתמש במבנה.

טיפ

תביעו את הרצנות שלכם בבהירות בתחילת הפרוייקט, אבל אחר כך – תנו למעצבים שלכם חופש ליצור עבורכם, כדי שהפרויקט יצא מהודק ושלם. זה קשה כמובן לתת אמון ברמה הזו, אבל ללא ספק שווה את המאמץ.

מפרגנת

חדוות היצירה ממש נוכחת בכל העבודות של סטודיו OPA. הם מוציאים עבודות בכל חזית, ובכל פרט שלהם מרגישים את רמת ההקפדה על הגימור.

עיצוב: דנה קולין
לינק לאתר של דנה קולין >>
לעמוד הפייסבוק של דנה >>
לחשבון האינסטגרם של דנה >>